דיצה אור, אמו של אבינתן אור, העמידה למבחן כמעט בלתי אפשרי את הכלל שנעשה רווח בשיח הציבורי, שלפיו "למשפחות החטופים מותר להגיד הכל": מצד אחד, ה"הצעה" שלה להחליף את כל החטופים והחטופות בילדיהם של בכירי מערכת הביטחון הייתה דרך מזעזעת וחסרת טעם למדי להפגין את מורת הרוח שלה מהמתווה שאותו המערכת מקדמת. מצד שני, לשפוט את הכאב שלה זאת לא פעולה של מה בכך, והיא בוודאי לא הראשונה להטיח האשמות קשות בהנהגה. לא פלא שאברי גלעד ויאיר שרקי, שביחד אוחזים בכמה שנים טובות של ניסיון טלוויזיוני, נתקפו הלם ואלם, כשלו בעצירת הדברים בשידור החי כדי לקבוע את גבולות הדיון (זאת העבודה פחות או יותר) וגם ההסתייגות מהם לאחר מכן בשידור הייתה יותר נבוכה מאשר נחרצת.
דיצה אור בתוכנית ״אברי ושרקי״
לאחר שהדברים גררו תגובות נזעמות ומיידיות (למרות שעת הלילה המאוחרת שבה שודרו), עלו מנגד טענות רציניות יותר ופחות: זכותה להביע דעה אחרת, זאת רק מטאפורה, מה עם דברים בוטים שאמרו דמויות כמו עינב צנגאוקר ואלי אלבג ("שיחטפו לסמוטריץ' את הילדים, אטום לב"), היה גם מערכון של "ארץ נהדרת" שדמיין מה היה קורה אם יאיר נתניהו היה בשבי וכד'. גם בהחלט ניתן לזרוק את המילה "פוזיציה" כדי להסביר את אופי היחס כלפי הסוגיה, ואיך "מותר להם להגיד הכל" משתנה לפי תפיסה פוליטית.
דווקא משום שאנשים ישרים צריכים לקחת את ההערות הללו ברצינות, ראוי לומר מדוע הטקסט של אור היה חריג בכמה מובנים. ראשית, הוא תוכנן מראש (גלעד סיפר שהיא ביקשה לפני השידור שיתאפשר לה לפנות לסינוואר) וניכר שגם נכתב מראש: את השם של הפרקליטה הצבאית הראשית, למשל, היא הגתה כ"איף-את" ואת הפאנץ' על ניצן אלון ("הוא יודע איך להחזיר בפעימות") ספק רב אם המציאה על המקום. זכותה המלאה של אור להיכנס במי שהיא רוצה; קשה יותר לגלות סובלנות כלפי אמירות כל כך איומות כשהן נשמעות כאילו עוצבו עבור קטע סטנד-אפ.
שנית, ישנו ההקשר האקטואלי: אור הגיעה לאולפן בעקבות השתתפותה בפגישת הפורומים "תקווה" ו"גבורה" עם ראש הממשלה, זה שכבר כמעט חודש "נערך" לביקור בניר עוז ולא מוצא זמן למשפחות אחרות, כאלה שלא באות "לחזק אותו" (כפי שצוין בהודעת לשכת נתניהו). העובדה שמייד לאחר מכן היא מצאה לנכון להציע להקריב את בניהם של כל הדמויות שקשורות במו"מ (ועל הדרך גם את הבן של הפצ"רית, כי למה לא), באופן שמאוד הולם את דף המסרים של נתניהו, חסידיו ותועמלניו, כאילו כולם רופסים והוא תמיד צוק איתן, מעוררת תחושות לא נעימות. אגב, לפני שלושה חודשים אמרה על נתניהו שהוא "נכשל לחלוטין וצריך לתת צ'אנס למנהיג אחר". אתמול שמו כבר נפקד מרעיון העקידה.
הרושם שנותר הוא שאור לא ממש מוטרדת מהמשמעות העמוקה והמחרידה של דבריה: לא בזמן שאמרה אותם ולא לאחר ששמעה וראתה את התגובות של המגישים ויתר הנוכחים באולפן
ומעל כל אלה, הרושם שנותר הוא שאור לא ממש מוטרדת מהמשמעות העמוקה והמחרידה של דבריה: לא בזמן שאמרה אותם ולא לאחר ששמעה וראתה את התגובות של המגישים ויתר הנוכחים באולפן. הלב שלהם רצה לצאת אליה, להחזיר את עמדתה הלגיטימית למחוזות פחות אלימים, לא לצאת מהשידור הזה רק עם התחושה הבלתי נסבלת שנוצרה שם. והיא לא רצתה. זאת זכותה, כשם שזכותם של כל האימהות והאבות לעשות הכל כדי להחזיר את הבנים והבנות הביתה. מחאה – וזאת הייתה מחאה – לא צריכה להיות מנומסת, בטח לא בדיני נפשות. אבל קשה להתפלא על כך שבמקום הזדהות ומחשבה על הסוגיה עצמה, דיצה אור בעיקר עוררה תחזיות קשות על מה שיישאר מהמקום הזה אחרי שכל האדמות נחרכו.
