הרשימה המשותפת ליכדה סביבה המונים. היא הורכבה מארבע מפלגות שלכל אחת מהן עמדות ייחודיות, אבל הגורם המלכד היה חזק מכל גורמי הפיצול. לכל מרכיב שלה היה קהל משלו. חלק השתייכו אליה מבחינה אידאולוגית, חלק – בשל קשרים אישיים עם צד זה או אחר, חלק רק בשל השתייכותו של המועמד לאותו כפר או לאותה חמולה, ולאחרים היו סיבות עדתיות. במילים אחרות, היא שיקפה את רוב הקבוצות של עמנו.
בזמנו הייתה הבנה שהחשוב ביותר הוא להתמקד בנושאים החיוניים, וכן שהתמקדות בהם תוכל לשבש את הקמת ממשלת נתניהו – במיוחד כשהסית נגד אזרחים ערבים ויזם את חוק הלאום הגזעני, לצד תמיכתו בהרחבת ההתנחלויות, דחיית כל יוזמת שלום המושתתת על שוויון עם העם הפלסטיני וכינון יחסים של אדונים יהודים ומשרתים ערבים.
דבר לא השתנה בשנה האחרונה. ארבע הרשימות יכלו להישאר במסגרת הרשימה המשותפת ולהוסיף לשמור על ייחודן ועל השקפותיהן. כאז כן היום, המאבק הבסיסי הוא מול ממשלות שמסרבות להכיר בנו כבמיעוט ערבי-פלסטיני בעל זכויות לאומיות שדורש גם זכויות אזרחיות שוות.
אבל בדיוק עם המורכבות הזאת ממשלות ישראל לא מוכנות להתמודד. הרי לו ביקשנו רק תקציבים, אפשר היה להשיגם גם באמצעות מפלגות אחרות מלבד הרשימה המשותפת, אפילו באמצעות הליכוד עצמו. אלא שהשגת תקציבים לערבים, עם כל החשיבות שבדבר, לא תשים קץ למדיניות האפליה השיטתית נגד הערבים ויישוביהם, מפני שהיא תוצר של שאלה לאומית.
כוחה של הרשימה המשותפת היה באווירת האחדות שהפיצה, בכך שמשכה תשומת לב בינלאומית למאבקנו המתמשך ובכך שעוררה את החברה הישראלית מתרדמתה
אומרים לנו: קחו תקציבים, אבל לא נכיר בעשרות הכפרים הבדואים ולא נתיר התפשטות ערבית דמוגרפית. קבלו משרות, אבל שפתכם הערבית תהיה אסורה לשימוש בבתי החולים, במקומות הציבוריים, בתחבורה הציבורית ובהתכתבות עם הרשויות המקומיות. במקום זאת נמנה שר "לפיתוח המגזר הערבי" ונציג אותו בפני העולם כאילו הוא דוגמה לשוויון הזדמנויות.
קחו תקציבים ואל תתעסקו בהריסת הבתים ובתהליך הייהוד במזרח ירושלים. קחו תקציבים, אבל לא תוכלו לקנות דירות בערים יהודיות. קחו תקציבים, אבל לא יוקמו בית חולים או אוניברסיטה באף עיר ערבית, ובוודאי אל תחלמו שהמדינה תקצה אדמות להקמת עיר ערבית חדשה. קחו תקציבים, פתחו את כפריכם, מלאו אותם בפרחים, פסלים ומזרקות, בנו קומות חדשות לבתי הספר שלכם, אבל אל תפצו פה על הגזענות. להפך, עליכם לשבח את הדמוקרטיה שאתם נהנים ממנה בהשוואה לאחיכם במדינות השכנות.
קחו תקציבים ושתקו בדבר פשעי הכיבוש בגדה המערבית והמצור על רצועת עזה. הצדיקו ודקלמו את גרסאות המשטרה והצבא לגבי כל מקרה רצח, פציעה או פגיעה בבתים. קחו תקציבים ושתקו על עשרות הגוויות של פלסטינים שמוחזקות בידי ישראל ואינן נמסרות לבני משפחותיהן לקבורה. קחו תקציבים ואל תפצו פה על יחסה הכפול של המשטרה כלפי יהודים וערבים. קחו תקציבים ואל תדברו על גורלם של אלפי האסירים הביטחוניים. קחו תקציבים וקבלו בשתיקה את הברית בין נתניהו עם איתמר בן-גביר הקורא לגרש אתכם ממולדתכם. כל זה לא עניינכם.
ריאיון פוליטי הרשימה המשותפת ח"כ עאידה תומא-סלימאן
(צילום: אביהו שפירא, שמוליק דודפור)
ולא רק זאת: לאחרונה אומרים לנו גם להתפצל. התפצלו כדי שנהיה שבעי רצון מכם, משום שאחדותכם מדאיגה אותנו. התפצלו כדי שנצביע על חולשתכם ונהיה בטוחים שלא תגיעו לכלל הסכמה. התפצלו, כי הסכסוכים הפנימיים מתסכלים את הציבור שלכם ומביאים לידי אדישות, ואדישות היא נשק מצוין שמרדים את ההמונים.
כוחה של הרשימה המשותפת היה נעוץ באווירת האחדות שהפיצה בקרב הציבור הערבי על כל זרמיו ודעותיו הפוליטיות. היא התעלתה מעל המחלוקות המפלגתיות הצרות למען האחדות הרחבה. היא גם משכה תשומת לב בינלאומית למאבקנו המתמשך, וגם עוררה את החברה הישראלית מתרדמתה והבהירה כי הבעיה איננה רק הזנחה ואפליה בחלוקת תקציבים, אלא שאלה לאומית שמתעלמים ממנה.
סוהיל כיוואןכעת, התפרקותה של הרשימה המשותפת סללה את הדרך לכל המפלגות להגביר את תעמולתן המכוונת אל הערבים כדי להמשיך ולקנות אותם בכסף. לגבי הנושאים המהותיים יותר, כולם מגמגמים ומתחמקים.
נותר לנו אפוא לבקש רק דבר אחד ממנהיגי הרשימות שלנו: אל תרחיבו את הקרע. הפסיקו את ההתנצחויות ההדדיות. אל תתפתו להשמצות ולשיסוי אישי או סיעתי. עלינו להתמקד בפעולה סביב הנושאים החשובים באמת: מי אנחנו, מה נדרש לנו, ואילו ערכים ומטרות אי אפשר לקנות בכסף.
- סוהיל כיוואן הוא עיתונאי וסופר פלסטיני אזרח ישראל. המאמר המלא התפרסם באתר "ערבּ 48". גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. תרגום מערבית: אריה גוס
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
