במשך 12 שנה עבד מעוזיה סגל (68), עובד סוציאלי ומגשר בהכשרתו, כמנהל אגף הרווחה בחוף אשקלון וסמנכ"ל של המועצה. מי שהתפרסם כדוגמה לסיפור שיקום יוצא דופן של נכה צה"ל, אחרי שאיבד במלחמת ההתשה את שתי רגליו ואת ידו השמאלית ‑ שימש במשך כ-40 שנה בתפקידים שונים בתחום הרווחה. למרות זאת, בסוף מאי 2020, אולץ לפרוש לגמלאות. "לא רציתי להפסיק לעבוד ולא הרגשתי שאיבדתי את היכולת שלי לעבוד", הוא אומר. "פשוט לא הייתה לי ברירה".
סגל הוא רק אחד ממבוגרים רבים אחרים, בגיל הפרישה שנאלצים לעזוב את מקום עבודתם. זאת על אף הניסיון הרב שצברו, הקשרים והידע, ולמרות ההשקעה הרבה, ההקרבה והנאמנות שהפגינו במהלך השנים. לפתע, הם נפלטים משוק העבודה, ומוחלפים בעובדים צעירים יותר.
בניגוד למדינות רבות ברחבי העולם, שביטלו לחלוטין את חובת הפרישה, החוק בישראל קובע כיום כי בגיל 67 לגברים ובגיל 62 לנשים, רשאי מעסיק לפטר עובד או עובדת גם בניגוד לרצונם. כעת, לנוכח מורכבות הסוגיה, מציע המשרד לשוויון חברתי להקים ועדה ציבורית שתבחן את הצעדים הנדרשים לשינוי המצב הקיים. המטרה: לאפשר למי שמגיעים לגיל פרישה לבחור האם לצאת לפנסיה או לא.
סגל מספר כי לפרישה המאולצת יש גם השלכות כלכליות. "יש לי הרגשה של החמצה", הוא אומר, "משהו שהיה יכול להימשך ונגמר. אבל כמובן שהייתה לזה השפעה כלכלית, זו משכורת שלמה שפוחתת. כל זמן שבן אדם מסוגל, הוא צריך לעשות את העבודה שלו. כשהוא מפסיק להיות מסוגל, הוא צריך להפסיק. יש לי ניסיון, ידע, הבנה ויכולת, זה פספוס שאנשים כמוני מוצאים את עצמם מחוץ לשוק התעסוקה".
גם דליה רוזניק (69), שעבדה עד לפני שנתיים באגף לאזרחים ותיקים במשרד הרווחה, נאלצה לפרוש. "מאוד לא רציתי לעזוב את העבודה", היא מספרת, "אני חושבת שהיה לי עוד הרבה מה לתרום בתחום, אבל נאמר לנו שזה הגיל המקסימלי". רוזניק מספרת כי יותר מכל, חשה תסכול. "זה גרם לי להרגשה קשה שרק בגלל הגיל שלי אני נאלצת לעזוב את המערכת. לא בגלל הכישורים והיכולת שלי לתרום".
בניגוד למבוגרים רבים שלא מצליחים להשתלב בחזרה בשוק, מצאה רוזניק עבודה חדשה כעובדת סוציאלית של מתמודדי נפש, שנתנה לה תחושת משמעות וסיפוק. "הייתי חצי שנה בבית והרגשתי שאני הולכת ומתנוונת. ברמה הנפשית היה לי מאוד קשה. אני לא יכולה לשאת את המחשבה לשבת בבית באפס מעשה".
השרה לשוויון חברתי, ח"כ מירב כהן, טוענת, כי החוק הקיים גורם לפגיעה נפשית וכלכלית בעובדים מבוגרים. "כיום מדינת ישראל מפלה ומשפילה אותם יום יום, כשהיא מגרשת אותם הביתה בטענה שאין בהם יותר שום ערך בעולם התעסוקה, רק כי הגיעו לגיל פרישה", היא מסבירה. "מעבר לעוול שגורם החוק הקיים, הוא גם משולל כל היגיון כלכלי. המדינה גורמת למעשה לרבים מהאנשים להיות עניים יותר, בודדים יותר ומדוכאים יותר".
לדברי השרה כהן, תעסוקת מבוגרים היא משימה בעלת חשיבות אסטרטגית לאומית, ומרבית המבוגרים מעוניינים להמשיך לעבוד גם אחרי גיל פרישה, גם אם רק במשרה חלקית. "על פי הערכות שלנו קיים פוטנציאל של כ-180 אלף מבוגרים שיכולים להיכנס לשוק התעסוקה ובכך גם לשפר את איכות חייהם וגם להוות מנוע צמיחה משמעותי למשק".
