עורך הדין עופר אשכנזי מהסנגוריה הציבורית ביקש מהשופטים שלא יהיו שופטים. כלומר, שישפטו, אבל לא כפי שהם רגילים ולא על פי אמות המידה שקבע להם המחוקק. מולם ניצבת הנאשמת, טל, שמבקשת לערער על עונש המאסר שנקבע לה. "ניצבת" הוא תיאור לא ממש מדויק. היא יושבת בגוף רפוס על ספסל העץ הקדמי. גופה מכווץ, גבה מעוגל לצורת כדור ועיניה, תחת ריסים ארוכים, נפקחות ונסגרות לסירוגין.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טל לא עשתה לבית המשפט חיים קלים. ב-2019 היא הורשעה בשורה ארוכה של עבירות אלימות, בשמונה כתבי אישום שונים שהוגשו נגדה. עורכי הדין שלה טוענים שכולם תוצאה של השפלות שחוותה בגלל היותה טרנסג'נדרית ובשל היותה נרקומנית, עובדת בזנות וקורבן עבירות מין, אשר נעדרת כל גב תומך. פעם סטרה למוכר בחנות שקרא לה "הומו" וריססה עליו גז פלפל; פעם איימה על אישה עובדת ברחוב; פעם בעטה ברכבו של גבר שעצר לידה; פעם תקפה גבר שסירב לקיים עימה יחסי מין תמורת תשלום אחרי שגילה שלא נולדה אישה; פעם תקפה שוטר – ועוד ועוד.
בית משפט השלום הביא את סיפור חייה הקשה בחשבון ובמקום לגזור עליה עונש מאסר, שלח אותה להליך שיקומי בבית המשפט הקהילתי. זה לא ששם לא ניסו לעזור לה. הכינו לה תוכנית שיקום מפורטת. גמילה מסמים, לצד טיפול נפשי וסיוע במציאת עבודה ודיור. לתקופה מסוימת הצליחה להחזיק ביד המושטת ולא להסתכל לאחור, אך לבסוף הרפתה מן האחיזה ונשמטה לדפוסים קודמים והרסניים. היא חזרה לעסוק בזנות, חידשה את השימוש בסמים ובאלכוהול, ואז גם הפסיקה להופיע לפגישות ולמעשה נעלמה.
לבית המשפט הקהילתי לא נותר אלא להחזיר את התיק לבית משפט השלום, כדי שיגזור את דינה. "הפגיעות שלה כל כך זועקת מתוך מעשי האלימות", כתבה השופטת, נעה תבור, ודנה אותה ל-17 וחצי חודשי מאסר, מתוכם חמישה חודשי מאסר על תנאי שהחוק מחייב את השופטת להפעיל.
כתבות קודמות במדור "ברומו של אולם":
טל ערערה על גזר הדין. סנגוריה, עורך הדין אשכנזי ולצידו עורכת הדין שנהב מצא, אף היא מהסנגוריה הציבורית, מבקשים כעת מבית המשפט להתעלם מהפסיקה הנהוגה במקרים כה רבים של אלימות ואיומים - ולהסתפק בהפעלת חמשת חודשי המאסר שהיו לה על תנאי, שאותם הם מבקשים לגזור עליה בדמות עבודות שירות. המטרה: להשאיר את טל מחוץ לכותלי הכלא.
"אני מבין שההרכב הזה שומע הרבה ערעורים ורואה הרבה כאב, עצב ואומללות", פותח אשכנזי. "המקרה הזה, לטעמנו, הוא באמת מאוד חריג. אנחנו סבורים שזה המקום שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו ויכולתו וינהג בחסד וברחמים".
האולם הקטן בקומה ה-20 בבית המשפט המחוזי בתל אביב מלא יחסית. על ספסלי העץ יושבים סטודנטים למשפטים, שבאו לשמוע את המרצה שלהם טוען בבית המשפט. אשכנזי הוא שועל אולמות ותיק. שנים רבות שהוא מייצג את החלכאים והנדכאים בחברה הישראלית, ונראה שהוא לא איבד את הסבלנות לכך. הוא רזה וגבוה, שערות ראשו אפורות כולן, אבל בעיניו נראה עדיין ניצוץ של ילד. תיכף הוא יטען כאן בלהט ששמור בדרך כלל לדרמות בתי משפט אמריקאיות.
אשכנזי מרים את עיניו לשופטים. "כנראה שלהיות טרנסג'נדר היא משימה קשה עד בלתי אפשרית. יכול להיות שיש טרנסג'נדרים שמאוד מצליחים בחיים, כמו הסיפור של שופטת הכדורגל ספיר ברמן, שעשתה את זה עם תמיכה משפחתית. במקרה הזה עומדת בפני כבודכם קורבן לעבירת מין. עקב עבירות המין שבוצעו בה, ועל מנת שתוכל לחיות ולשרוד ללא עורף משפחתי וללא מנגנוני הגנה, היא עוסקת בזנות. מעבירות המין שבוצעו בה, דרך העיסוק שלה בזנות ועד היותה טרנסג'נדרית, חייה הם סבל ארוך ומתמשך".
אשכנזי אינו מסובב את גבו לשופטים לרגע. ידו מונפת שוב ושוב אל מאחורי גבו, מצביעה לעבר טל, שיושבת שם. כשהוא מונה את מכאוביה, היא מכה בכף ידה על ספסל העץ. היא רזה וגבעולית. נראית מבוגרת יותר מ-39 שנותיה. לבושה חולצת גולף מנומרת, ומעליה סריג מחורר בצבע טורקיז. לרגליה מכנסי שרוואל רפויים עם דוגמה של עלי מריחואנה ירוקים. על הספסל לידה תיק צד לבן, אלגנטי למראה.
ברלינר פונה לאשכנזי: "הלקוחה שלך משתמשת בסמים עדיין?" - אשכנזי פונה לטל, רוכן אליה ולוחש לה באוזן בעדינות רבה: "את לא חייבת לענות", אבל טל פונה לשופטים: "כן. הרואין". אשכנזי ממהר לעשות את עבודתו ולסנגר: "בשבילה, השימוש בסמים זה בין קרש הצלה לבריחה ממציאות רעה"
"כל העבירות שהיא ביצעה הן לא עבירות של תכנון ומחשבה או רצון להזיק לאנשים", ממשיך אשכנזי ומצביע לאחור. "אלה עבירות של תקיפה על רקע של זנות. המערערת חיה שנים במצב של הגנה והישרדות. היא צריכה לשמור על חייה, על כבודה ועל צלם האנוש שלה. מי יודע מה המערערת עוברת כשהיא הולכת לעבוד בתחנה מרכזית? אותה אנחנו צריכים להכניס לכלא, בעוד שצרכני הזנות ממשיכים בחייהם?", אשכנזי לוקח נשימה, והשקט מהדהד בחלל האולם.
הסנגור הציבורי ממשיך בטון מפציר: "איך שלא תהפכו את זה, שירות בתי הסוהר לא ערוך לקבל אורחת כזאת. למרות שהיא הייתה שם כבר". אשכנזי מספר כיצד בתחילה הושמה טל בכלא הנשים נווה תרצה, בהתאם למגדר שעימו היא מזוהה, אבל לאחר התנכלויות מצד אסירות ביקשה לעבור לכלא גברים. שם היא הושמה בבידוד, כדי למנוע ממנה פגיעה. על פי אשכנזי, "הם (טרנסג'נדרים - מ"ש) סובלים שם. אני לא אומר ששב"ס עושה את זה בכוונה. הוא מחפש פתרונות. אבל צריך לחשוב על חוסר היכולת האמיתית להחזיק אדם כזה, בלי שהוא מופשט מכבודו העצמי ובלי שהוא עובר התעללויות והשפלות. זאת תהיה כמעט, אני חושש להגיד את זה, כמעט אכזריות לשלוח אותה לרצות מאסר".
ראשת הרכב השופטים, דבורה ברלינר, קוטעת לפתע את שטף דיבורו ואומרת: "רואים שאדוני טוען מעומק הלב, ואני אומרת את זה בלי טיפת ציניות אלא עם הערכה אמיתית". כשזה בא משופטת בעלת מזג שיפוטי קשוח כמו ברלינר, זאת מחמאה גדולה. ברלינר ממשיכה: "בוא נתחלף רגע במקומות. יש לנו כאן 16 עבירות בשמונה תיקים".
אשכנזי: "העבירה האחרונה הייתה ב-2016. בנסיבותיה זה נס. במקומות ובשעות שבהם היא מסתובבת, בסמים שהיא משתמשת, עם אנשים שמעליבים ומכים אותה – בנסיבות האלה, שש שנים בלי כתב אישום חדש זאת הצלחה אדירה שלה. גם אם תשתחרר, זה לא יהיה לדירה יפה עם ריהוט חדיש. אם אני הייתי יושב במקום בית המשפט, הייתי יוצא מהיומיום שלי. הייתי חושב שפסק דין מתוך חסד ורחמים, שמתעלם ממתחמי ענישה, יהיה תעודת כבוד לבית המשפט".
אין מה לקנא בנציגת המדינה, עורכת הדין גלי חצב מפרקליטות מחוז תל אביב. לא קל לקום ולטעון, אחרי נאום חוצב להבות כשל עופר אשכנזי, מדוע האישה שעליה דיבר צריכה להיכנס לבית הסוהר בכל זאת. "ליבי עם המערערת ועם נסיבות מצבה", היא פותחת. "בתיק הזה נעשו כל הניסיונות, ניתנו כל האפשרויות. המערכת התגייסה כולה ועשתה מעל ומעבר. בית המשפט עשה חסד עם המערערת. בסופו של יום, מצא להסתפק בעונש נמוך. בסופו של דבר, אנחנו לא יכולים להתעלם מהאינטרס של נפגעי העבירה".
השופטים מעוניינים להגיע לפשרה. אולי קשה להם להשתמש בדיו שיחרוץ דין במקרה הקשה שמולם. ברלינר פונה לאשכנזי: "הלקוחה שלך משתמשת בסמים עדיין?" - אשכנזי פונה לטל, רוכן אליה ולוחש לה באוזן בעדינות רבה: "את לא חייבת לענות", אבל טל פונה לשופטים: "כן. הרואין". אשכנזי ממהר לעשות את עבודתו ולסנגר: "בשבילה, השימוש בסמים זה בין קרש הצלה לבריחה ממציאות רעה".
עכשיו טל מבקשת לדבר אל השופטים. היא מבקשת לעשות זאת בישיבה. "אני לא יודעת ממה להתחיל. מה שהרס לי עם בית המשפט הקהילתי זה הקורונה והסגר. עד אז, שנה וחצי לא נגעתי בסמים והרווחתי 20 אלף שקל בחודש בזנות. בבית המשפט הקהילתי פגשתי בחור עם נסיבות חיים מאוד מצערות. אנחנו שלוש שנים ביחד. זה סיפור אהבה גדול. בגלל הגמגום שלו לא היה לו ביטחון. היה גם בכלא כמה חודשים. מה הוא יעשה בלעדיי? אין לו אף אחד בעולם. לא אכפת לי מעצמי. לפעמים הוא בוכה בחלומות".
בשלב הזה טל מתייפחת בבכי. עורכי דינה מסמנים לה שתפסיק לדבר. מניחים עליה ידיים מנחמות. השופטים יוצאים להפסקה וחוזרים. "חייבת להיות פה ענישה. גם הקורבנות הם לא בדיוק אנשים שנמצאים על דרך המלך של החיים. גם הם בשוליים". השופטים מציעים לצדדים להגיע להסכמה: עשרה חודשי מאסר בפועל. "עונש שלא ישבור אותה", כך לפי ברלינר.
הצדדים יוצאים החוצה להתייעץ. במסדרון, טל שומעת את ההמלצה החמה של עורכי דינה: קחי את זה. היא מבקשת רגע לעצמה, הולכת הצידה ובוכה. בצד השני של המסדרון, עורכת הדין חצב מהפרקליטות מתייעצת בטלפון. אחרי כמה דקות הצדדים חוזרים לאולם. אשכנזי קם על רגליו: "המערערת מסכימה בלב כבד להצעת בית המשפט", אבל חצב אומרת: "התייעצתי, ואנחנו לא יכולים להסכים". "יש ימים שאני גאה להיות בהם ישראלי", מסנן לעברה בסרקזם עורך הדין אשכנזי.
אין מנוס. השופטים בכל זאת צריכים לתת החלטה. טל מרימה אליהם עיניים אדישות, שכבר יבשו מהדמעות. היא מוכנה לשמוע את גזר דינה. הרכב השופטים נצמד להצעת הפשרה שהציע לצדדים וגוזר על טל עשרה חודשי מאסר בפועל. בתוך תקופה זו נכלל המאסר על תנאי שהופעל. כעת נותר לפתור סוגיה אחת נוספת – היכן תרצה טל את המאסר? בכלא נשים או בכלא גברים? השופטים משאירים את הסוגיה לשב"ס.
