ישעיהו ברלין, בניוסיונו לאפיין את הנאורות, טען שלשאלות האמיתיות יש תשובה אחת - הנחה בעייתית כאשר מנסים לתרגם זאת למציאות הישראלית, ובטח היהודית, כאשר כל גון בחברה בטוח שיש בידו את התשובה הבלעדית שמצילה את עולם ואת עצמנו.
יתכן שאם היינו יודעים לברר לעצמנו את השאלות האמיתיות היינו במקום אחר. דומה שישראל של השנים האחרונות איבדה את כושר הניווט שלה. כל מי שהתנסה בניווטים יודע שהמכשול העיקרי בניווט הוא אינוס המפה - מה שמוביל לכך שבלופ אין-סופי ממשיכים להתחפר ולהתברבר.
לא ניתן להגיע לפשרות בסוגיית הרפורמה המשפטית כאשר כל שינוי מבשר את קץ הדמוקרטיה מחד גיסא, ומעוניין אך ורק בשמירת כוחו של המחנה הליברלי מאידך גיסא
אנחנו מאבדים את הדרך משום שבמקום לברר לעצמנו מה מטרת קיומנו בארצנו היפה והמסובכת, אנו עוסקים ברוב הזמן באיך - ובעיקר במי. כל מחנה מגדר את עצמו בהנגדה למחנה האחר. מציאות שכזו לא בוחנת מהן השאלות הבסיסיות שנכון לחפש עבורן תשובות ביחד. לא ניתן, למשל, להגיע לפשרות בסוגיית הרפורמה המשפטית כאשר כל שינוי מבשר את קץ הדמוקרטיה מחד גיסא, ומעוניין אך ורק בשמירת כוחו של המחנה הליברלי מאידך גיסא. מגמה זו, באם תימשך, תלווה אותנו עוד שנים רבות - עם נתניהו ובלעדיו.
המשך הטלת הבוץ זה בזה וצביעת המציאות בשחור לבן לא יכולה להימשך. הבעיה שממשלת ישראל, שאמורה להיות המבוגר האחראי, מממשיכה לשחק את משחק המחנאות ביתר שאת. האמירות של שרים, כמו הקריאה להעמיד לדין את השופטים, ממחישה יותר מכל מה קורה כשהעיסוק המרכזי מתמקד במי ולא במה. כך גם הצעות כמו פיטורי יועצת המשפטית, חוק האוסר ועדת חקירה ממלכתית, סגירת התאגיד - איום חידוש החקיקה של הרפורמה משקפת את התפיסה המחנאית והכוחנית.
ממשלה אחראית צריכה לחתור לבירור מעמיק של השאלות האמיתיות שצריך לדון בהן. היא לא יכולה לאמץ גישה כוחנית ולהכריע בשאלה ערכית כמו חוק "הסרבנות" של החרדים בכיפופי ידיים
ממשלה אחראית צריכה לחתור לבירור מעמיק של השאלות האמיתיות שצריך לדון בהן. היא לא יכולה לאמץ גישה כוחנית ולהכריע בשאלה ערכית כמו חוק "הסרבנות" של החרדים בכיפופי ידיים. תפקידה להוביל שפה אחרת המאפשר אקלים של הסכמות ולא הכרעות בכל מחיר. חובה עליה, ובמיוחד על ראש הממשלה, לעשות הכל כדי למנוע קרע בחברה הישראלית. כאשר יש התנגשות בין ערכים, חייבים להכניס למשוואה את ערך לכידות החברה. "יחד ננצח" אינה אמירה חלולה - היא תרגום מעשי וקריאה לחפש את ההסכמות שמטבע הדברים מחייבים לאמץ את שפת הפשרות. ממשלה של ימין מלא על מלא ודאי זוכרת מה המחיר של הגישה הכוחנית בהסכמי אוסלו וההתנתקות שהוכרעו באופן חד צדדי.
רבים משני המחנות, הן במחנה הימין והשמרני והן במחנה האחר, מבינים שהגיע העת לאמץ את המודל של "גם וגם". לא סביר לחוקק חוקים הזויים, ומאידך מנהיגי המחנה הליברלי לא יסכימו להצעת הפשרה המוצעת למינוי השופטים בעליון. לא כל פשרה מהווה סכנה להפיכתנו לדיקטטורה.
במציאות שבה השוליים מנכסים לעצמם את השיח הישראלי, ובאין ממשלה שלוקחת על עצמה את השמירה של הלכידות החברתית, המדיה נדרשת לשאת באחריות לשאלות הגדולות שצריכות להישאל - ולא להסתפק במניעת סגירת התאגיד (החלטה שערורייתית בפני עצמה). היא חייבת, בראש ובראשונה, לעשות אבחנה בין טפל לעיקר, ולעסוק בסוגיות העומק של החברה הישראלית. לא יעלה על הדעת שפעולות צה"ל בסוריה, בעלות השלכות ומשמעויות היסטוריות, נדחקות לקרן זווית לטובת שידורים ישירים העוסקים בזוויות צילום של שרה נתניהו באתר וואלה.
אנחנו בעדין של אי ודאות, והדרך הנכונה היא להימנע מאימוץ המודלים המוכרים מהעבר. זו שעתם של מנהיגים חדשים בכל התחומים, ואולי אותם אנשים שלמדו לחיות ביחד זה עם זה במשך כמעט שנה שלמה, כמו המילואימניקים, יביאו לנו את הבשורה.
