בעיצומה של המלחמה נתלש בהפתעה הפלסטר מעל הפצע הכי מדמם של החברה הישראלית. בחסות לוחות הזמנים המשפטיים, המתאוששים ככל שהשגרה חוזרת בהדרגה, עמלים שופטי העליון בימים אלה על ניסוחים אחרונים של פסקי הדין בעתירות שהוגשו נגד שני חוקים שהותירו פוסט-טראומה עמוקה טרום 7 באוקטובר. בימים כתיקנם היה המידע שנחשף גורם לימין בישראל לטפס על בריקדות. הפעם התגובות נשמעו מתונות יותר, אולי משום שמדובר בהדלפה לא רשמית, ואולי, רחמנא ליצלן, למדנו משהו.
שני חוקים שנויים במחלוקת עומדים כעת להכרעת בג"ץ. האחד הוא חוק הנבצרות, שנולד כדי להבטיח שאיש במערכת המשפט לא יעלה על דעתו להפסיק את כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על רקע תיקי האלפים. לצורך כך חוקק חוק כה דרקוני, עד שגם אם נתניהו עצמו ישתוקק להוציא את עצמו לנבצרות, לא בטוח שיוכל.
החוק השני - לצמצום עילת הסבירות – מגביל למעשה את שיקול הדעת של בית המשפט ופוסל עילה שלדעת הימין בישראל לא הייתה אמורה לבוא לעולם מלכתחילה. ביום רביעי פרסם עמית סגל טיוטת ההחלטות של 15 שופטי ההרכב, ולפיה קיים רוב של שמונה מול שבעה לביטול החוק שהעבירה ממשלת נתניהו בקיץ האחרון.
בין שני החוקים הללו, ששרדו את הטלטלה חסרת התקדים של השנה האחרונה ונותרו כשתי אנדרטאות זיכרון למה שהייתה אמורה להוות מהפכה משפטית רחבה הרבה יותר, נשאלת השאלה מי מהם חשוב יותר, אם בכלל, בתקופת הזמן הזאת. גם עכשיו, כמו בימים שלפני המלחמה, נראה שהתשובה ברורה לגמרי: מבחינה משפטית, החוק לצמצום עילת הסבירות הוא דרמטי הרבה יותר. הרי בג"ץ עוסק כאן בתקדים של פסילת חוק יסוד, לעומת סוגיית הנבצרות של נתניהו, שם הדיון הוא רק על התחולה.
לכאורה, מהבחינה העקרונית, סוגיית עילת הסבירות היא אידיאולוגית ובעלת השפעה לטווח ארוך, ולמרות זאת, כפי שנתניהו תופס זאת, הנבצרות היא חזות הכל. אכן, קיבוע האפשרות להדיח ראש ממשלה שנבחר ברוב קולות ובאופן דמוקרטי היא דרמטית למדי כשלעצמה, אבל יש כאן גם היבט אישי. מהרגע הראשון, וחרף הכחשות, סבר נתניהו שהיועמ"שית גלי בהרב-מיארה מעוניינת להוציא אותו לנבצרות. אם ידחה בג"ץ את תחולת החוק, יישאר גרזן פוליטי תלוי מעל כהונתו, ותישאר לה האופציה להנחית אותו בכל רגע נתון.
הסיפור הזה תופס את ראש הממשלה בתקופה חלשה. לא רק משום שהקשב של רוב הימין בישראל נתון למלחמה ולחשש שמא נתניהו מפזר הבטחות צבאיות ומדיניות שבהן לא יוכל לעמוד, אלא גם משום שלא ברורה כרגע מידת המוטיבציה של מצביעי הגוש הרחב שלו.
לאורך הימים הסוערים של המאבק סביב הרפורמה חזרו תומכיה בליכוד והזהירו את נתניהו שאסור לו להתנער ממנה. הרפורמה הזאת היא בשבילך, הסבירו לו, ואם תשדר כלפי חוץ שאתה לא מחויב אליה, כשתצטרך את הציבור הימני מאחוריך סביב שאלת הנבצרות - הוא לא יהיה שם עבורך. ללא הלחץ הציבורי העצום של הימין, הם הדגישו בפניו, היועמ"שית תוכל להדיח אותך בכל רגע.
הכותרת
הדרמה המשפטית שנשכחה מחכה מעבר לפינה
19:57
שוב ושוב הם הזכירו לו שבין אם במישרין ובין אם בעקיפין, המשחק הפומבי עם הרפורמה הוא ששומר עליו. הוא שיקים את כל הציבור הימני בשעת השין. "אם תוותר על הרפורמה ותפתח ריב גדול עם הימין על הרקע הזה, ההדחה שלך לא תעניין אף אחד", אמר לו מישהו. נתניהו הקשיב והקפיד לא להכריז על קבורתה, אבל המסרים שהשמיע היו תמיד מעורפלים, לעיתים אף סותרים, בהתאם לנקודות הזמן שבה התבטא, בעברית ובאנגלית, ובהתאם לנסיבות המשתנות.
כעת הסיפור חוזר אל שולחנו וטורד את מנוחתו, אלא שהבעיה עכשיו כפולה. לא ברור לו אם – כפי שהזהירו מקורביו - יש לו עדיין קהל חזק ונאמן שייצא להילחם עבורו, כשברקע גם חשדנות לגבי מחויבותו כלפי המהפכה המשפטית שהתמסמסה, וגם לגבי מטרות המלחמה המוצהרות שלו שנמצאות במצב דומה.
