מחר תמלא שנה בדיוק לפיצוץ המסתורי שהחריב את נמל ביירות. נהרגו יותר מ-200 בני אדם, בהם ילדים ותינוקות, ואלפים נפצעו ומאות נותרו חסרי בית. זה היה הרגע שבו המצב הכלכלי בלבנון הידרדר לנקודת שפל. עד היום ממשיכים הצעירים לארוב למטוסים שנוחתים בנמל התעופה של ביירות, מתגנבים לתוכם ונמלטים מהמדינה.
אומרים שב-150 השנים האחרונות לא היה מצב כלכלי קשה כל כך. הלירה הלבנונית צנחה במאות אחוזים לעומת הדולר, מי השתייה מונפקים בהקצבה, חשמל מסופק רק לארבע שעות ביום, במקרה הטוב, התרופות נעלמו מבתי המרקחת, וגם דלק אין כמעט בכלל – גם לא לאמבולנסים ולרכבי חירום. בכיר במשרד הבריאות הלבנוני סיפר לי שהתחנן בפני חבריו בחו"ל לשלוח לו תרופה מסוימת עבור אימו החולה, "ולעטוף היטב את החבילה, בנייר כהה, כדי שלא יגנבו אותה".
על הרקע הזה נבחר ראש ממשלה ישן-חדש, המיליארדר נג'יב מיקאתי, שהספיק לכהן כבר פעמיים בתפקיד. לא ברור מה דחף אותו להסכים, אחרי שהמועמד הקודם סעד חרירי התנצל בפני הנשיא מישל עאון בתום תשעת חודשי משא ומתן מתסכל על זהותם של שרי הממשלה המיועדת: חרירי רצה שרים מקצוענים, מומחים בתחומיהם, ובארמון הנשיאות דרשו כמו תמיד מינוי לפי מפתח עדתי של נוצרים, מוסלמים-סונים, מוסלמים-שיעים, ובעיקר מינוי שרי חוץ, פנים ומשפטים שיהיו מקובלים על חיזבאללה.
מיקאתי מתעקש להתעלם מהיוזמות של ישראל: הוא לא פתוח לשינוי מצב, וגם לא יכול, בגלל חיזבאללה. הוא למד לקח מהמקרה של קלודין עאון, בתו של הנשיא
זה המצב ההזוי שאליו נכנס מיקאתי, שמועמדותו הוצגה רק בשבוע שעבר, דווקא בידי חיזבאללה. כבר ארבעה ימים הוא הולך לארמון הנשיאות בבעבדא, מסביר ש"אין פתרונות קסמים" וטוען שרשימת השרים שלו התקבלה על ידי הנשיא וחתנו, השר לשעבר ג'ובראן באסיל. אלא שרשימת השרים עוד לא נחשפה, ולא ברור עד כמה עמוק הוויכוח שמתנהל בארמון הנשיאות.
אף אחד מהבכירים בלבנון לא מבין מה היה דחוף למיקאתי לקבל עליו את הרכבת הממשלה: אחרי הכל, הוא בא מעולם העסקים, אין לו שורשים פוליטיים, והוא גם מעורב עמוק בשחיתויות בענף הבנייה בלבנון. "צריך שהפתרונות יהיו מקובלים על כולם", הוא הודיע, והוסיף בדיפלומטיות ש"נצליח רק אם נעבוד ביחד".
וזה המלכוד האמיתי בסיפור: הבנק העולמי דורש לעבוד מול שרי ממשלה בלבנון שיממשו, בהתייעצויות עם מומחים עולמיים, רפורמות כלכליות נוקשות במדינה. במילים פשוטות יותר: אם לא יתמנו שרים, לא יהיה סיוע כספי, ולבנון תוסיף לשקוע.
סמדר פריתומריקוכדי להוסיף לתסבוכת, כל מאמציה של איראן להכניס ספינת סיוע לאחד מנמלי לבנון נהדפו עד כה בידי הרמטכ"ל הלבנוני ג'וזף עאן, שהציב גדודי חיילים בנמלים. אומרים על הרמטכ"ל שהוא הצדיק היחיד בצמרת הלבנונית – לא מושחת, לא מחליק כסף לכיס – וגם הוא יודע שברגע שהאיראנים נכנסים, הם לא מתכוונים לצאת.
הטרגדיה הקשה של לבנון שקופה לישראל. הודעתו של שר הביטחון בני גנץ, שלפיה ישראל מוכנה להעביר סיוע כלכלי לאזרחים, נקלטה שם בכעס. אפילו במצב הקשה ביותר, מסבירים שם, לא נוכל לקבל סיוע מאויבינו. מיקאתי מתעקש להתעלם מהיוזמות של ישראל: הוא לא פתוח לשינוי מצב, וגם לא יכול, בגלל חיזבאללה. הוא למד לקח מהמקרה של קלודין עאון, בתו של הנשיא, שהציעה לשכוח את העבר ולפתוח בשיחות שלום עם ישראל – וחטפה ביקורת קשה. למיקאתי יש עניינים דחופים יותר.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
