פיניאס טיילור ברנום, שהיה בעליו של "קרקס ברנום" המפורסם במאה ה-19, טבע את המשפט: "לא אכפת לי מה כותבים עלי העיתונים כל עוד הם מאייתים את שמי נכון". מאז אימצו את הרעיון הזה אינספור פוליטיקאים שייצרו פרובוקציות במטרה לזכות בחשיפה גדולה יותר בתקשורת. העיתונאים תקפו אותם, אבל קהל היעד דווקא היה מרוצה ותגמל אותם בקלפי.
ח"כ דודי אמסלם מואשם – בשנים האחרונות בכלל ומאז הוקמה ממשלת בנט-לפיד בפרט - בכך שהפך את הכנסת לקרקס. התבטאויותיו לא יחשבו כפס הקול הראוי של הפוליטיקה הישראלית או של פוליטיקה בכלל. על שופט בית המשפט העליון דוד מינץ, שדחה עתירה שלו, הוא אמר לאחרונה בראיונות ובכנסת: "הוא שתה בקבוק וויסקי לפני שפסק, אם לא – אני לא דודי אמסלם". את יו"ר הכנסת מיקי לוי הוא כינה בכמה הזדמנויות: "סמרטוט רצפה, אסקופה נדרסת של לפיד. עבד נרצע". על היועצים המשפטיים הוא אמר שצריך להכניס אותם למכלאה. את השמאל הוא הבטיח "לדרוס" אחרי שהליכוד יחזור לשלטון.
לא יפה, אבל זה עובד. לפי מחקר של חברת "יפעת" בנובמבר האחרון היה אמסלם במקום השני במספר ההופעות המדיה מבין חברי האופוזיציה, אחרי בנימין נתניהו. לפי סקר פנימי בקרב מתפקדי הליכוד באוקטובר אמסלם הגיע למקום השלישי, ואי אפשר להיכנס לפייסבוק בלי להיתקל בסיסמה "אמסלם, גאווה ימנית".
בדיקה מושכלת של הטקטיקה שמפעיל אמסלם מגלה שהוא פוליטיקאי ממולח שפועל על פי העקרונות של שיווק פוליטי. בכל אופן, אלה שנקבעו על ידי מורו ורבו נתניהו
מה זה אומר על בוחרי הליכוד? הרושם הראשוני הוא שמדובר בכושר שיפוט ירוד הנענה לפופוליזם זול של פוליטיקאי שיורד לתחתית החבית. יותר נמוך מים המלח. אבל בדיקה מושכלת יותר של עקרונות האסטרטגיה והטקטיקה שאותם מפעיל אמסלם יכולה לגלות שהוא פוליטיקאי ממולח שפועל על פי העקרונות של שיווק פוליטי. בכל אופן, אלה שנקבעו על ידי מורו ורבו נתניהו.
נתניהו, שמכהן לסירוגין כמנהיג המפלגה מאז 1993, הוא זה שיצר את ברית הנרדפים עם בוחרי הליכוד. בבחירות 1999 הוא ביקר בשוק התקווה וישב שם בבית קפה. הערוץ השני פענח באמצעות קורא שפתיים דברים שאמר לאנשים סביבו: "הם (אהוד ברק ואנשיו, ב"ל), האליטות המתנשאות, הם שונאים את חצי העם. הם שונאים מזרחים, שונאים חרדים, שונאים אתיופים, שונאים חצי מהעם".
בהתאם למסר הזה אמר לאחרונה אמסלם בריאיון ל"ידיעות אחרונות": "אני אומר ליאיר לפידים: מבחינתכם, אני, דוד אמסלם, הייתי צריך למכור ירקות בשוק, לנקות לכם את הדירה, או להיות בכלא, כי זה מה שגדלתם עליו בבית".
ח"כ אמסלם נגד שופט העליון דוד מינץ
לפי פרסום של העיתונאי שלום ירושלמי, נתניהו מסתייג מהסגנון הבוטה של אמסלם ואמר בשיחה פנימית: "תפסיקו עם זה קצת. זה פוגע בנו. זה לא טוב לי, זה לא טוב לנו". נתניהו דווקא משתמש בביטויים דומים, אבל עושה זאת בצורה מתוחכמת יותר. לאחרונה הוא צייץ בטוויטר נגד גדעון סער, בעקבות החוק נגד הסתה ברשתות החברתיות: "בנט וגדעון 0ער - לא תסתמו לאזרחי ישראל את הפה. אזרחי ישראל יעיפו אתכם הביתה בהזדמנות הראשונה". הוא החליף את האות סמ"ך בשמו של סער בספרה 0. אמנם יותר מעודן מאמסלם, אבל המהות דומה.
ד"ר ברוך לשםהאם הקללות של אמסלם אינן לגיטימיות בשיווק פוליטי? פרופ' טימותי ג'יי האמריקני פרסם מאמר על ניבולי פה של פוליטיקאים שבו כתב: "מחקרים הראו שאנשים תופסים את אלה שמשתמשים בניבולי פה ככנים יותר. הרעיון הוא ששקרנים צריכים להשתמש יותר בכוח המוח וזקוקים ליותר זמן חשיבה כדי להמציא שקרים... דוברי אמת, לעומת זאת, מגיעים לנקודה מהר יותר, מה שמאפשר להם לדבר באימפולסיביות וללא פילטר".
הנה עוד סיבה להעדיף את האותנטיות של אמסלם בקללות שלו, מאשר את הקללות המוסוות של נתניהו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
