חברי קיבוץ חולית היו אמורים לעבור לקרווילות בקיבוץ רביבים בסוף החודש, אחרי שהעבירו את שמונת החודשים האחרונים במלונות. כעת הם עודכנו - המעבר יידחה שוב - הפעם לאוגוסט. מדובר בדחייה נוספת עבור מפוני הקיבוץ, עד שיעברו לבית הקבע הזמני שלהם, קרוב יותר לקיבוץ שבדרום עוטף עזה.
אתר הקרווילות ברביבים
(צילום: ברק קידר)
"אנחנו קוראים לזה מחנות זמניים", אומרת טניה רייצין, שמשמשת כמתאמת המעבר מטעם תושבי חולית. טניה היא האחראית על המעקב אחר הבנייה והקשר עם הקבלנים, על הקשר עם החטיבה להתיישבות ומינהלת תקומה, על ההצטיידות לקראת המעבר ועל מבני הציבור ועוד.
"יש עבודת צוות מעולה. אני בסוף מרכזת את כל המידע ומוודאת שהכל עובד כמו שצריך. יש לנו קשר עם רביבים עוד לפני 7 באוקטובר. וגם קשרים עסקיים. בצוק איתן הם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות. היינו שם חודשיים בלי שהמדינה הייתה מעורבת או עזרה באיזשהו אופן".
קיבוץ חולית מונה כ-200 תושבים, מתוכם 80 חברי קיבוץ. האפשרויות שעמדו בפני התושבים היו מעבר לבניין ברחובות או לקיבוץ רביבים. גם מעבר לנצר סירני עלה תחילה כאופציה, אך הרעיון לא הבשיל. 70% הצביעו בעד המעבר לרביבים. לדברי טניה, "אנחנו קהילה קטנה והשיקול היה שאנחנו לא רוצים להיות בבניין. הביחד צריך להיות אמיתי, בקיבוץ. בבתים".
"הילדים מתחילים להשתלב, אבל הבטן עדיין מתהפכת"
אדם וניר כספי-סולטן עברו לקיבוץ רביבים עם שני ילדיהם, בני 5 ו-3 וחצי. אדם איבד את שני הוריו רולאן ורונית סולטן. הם חלק מ-14 תושבי הקיבוץ שנרצחו באותה שבת. המשפחה עברה לבית שכור ברביבים לפני כשבוע. לפני כן היינו בקיבוץ עין גדי, עם שאר החברים.
"הגענו לשרב של הנגב, למדבר", מספרת ניר. "בחרנו ברביבים כדי להיות קרובים לחולית ולמה שאנחנו מכירים, וכדי להיות קרובים לעבודה של אדם בקיבוץ אורים בגד"ש. האנשים כאן נחמדים מאוד, עוצרים אותנו בשבילים ומתעניינים. היום הלכנו לאכול בחדר האוכל וישב איתנו אחד מוותיקי הקיבוץ שקיבל את פנינו בשמחה ובאור.
"מצד שני יש המון חוסר ודאות מה יהיה ואיך. מה הסטטוס שלנו? בחולית היינו חברי קיבוץ. מה אומרים שאנחנו כאן? האם נהיה כמו תושבים או חברים? האם נהיה כמו קיבוץ שכן מנותק מרביבים? האם נחגוג יחד את החגים? אני אוהבת את שבועות ותמיד הייתי מתנדבת להרים אותו. אבל אני לא במצב לחגיגות. מצד שני הילדים מתחילים להשתלב ורצים פה בדשא והכירו את ילדי השכנים. החג הוא דרך טובה לחבר אותם למקום. אבל הבטן עדיין מתהפכת".
"מגיע להם מקום שבו ירגישו בטוחים בלי מלחמות"
רוב הקרווילות כבר הגיעו לנגב. הן היו אמורות להגיע בסוף מאי, אך התעכבו. כעת יש קרווילות קטנות בגודל 60 ו-80 מ"ר המיועדות לבודדים ומשפחות צעירות. עוד 22 דירות טרומיות בגודל של 103 מ"ר אמורות להגיע.
"הצפי הוא שעד אמצע-סוף אוגוסט זה יסתיים", אומר צחי רם, מזכיר קיבוץ רביבים. "במועצה הבטיחו שכל התלמידים בחולית שגרים פה ייקלטו במערכת החינוך המקומית. חלק מהשאלות הן סביב בתי הספר. הילדים לא רוצים לעזוב את החברים. ויש ילדים שנותרה להם שנת לימודים אחת בכיתה י"ב, ויש הורים שלא רוצים שהילדים שלהם ילמדו בקריית החינוך באשכול, מול עזה. הדברים עדיין יכולים להשתנות. צריך לזכור שמדובר במשפחות, פצועי מלחמה".
"יש התרגשות גדולה סוף-סוף לעבור לרביבים למרות שזה נמשך", אמר דוד בן לולו, יו"ר חולית שהוא עצמו תושב רביבים. "הם היו אמורים לעבור במאי. אבל זה התעכב. כולם מחכים ורוצים להיות בבית, לשלוח את הילדים שלהם למקום אחד בטוח. זה באמת ייתן להם שקט. הם יושבים במלון בעין גדי מ-7 באוקטובר. זה מקום מבודד, לא שלך. וזו עוד מכה. חלק התייאשו ועזבו למקומות אחרים בצורה פרטנית. ברגע שיהיו מים, חשמל וביוב הם יעברו. בכל זאת... זו הרגשה של בית".
המועצה האזורית רמת נגב קלטה גם את מפוני קיבוץ כרם שלום ביישוב הקהילתי אשלים. "קיבוץ חולית עבר זוועה ב-7 באוקטובר", אמר ראש המועצה ערן דורון. "מגיע לאנשי הקיבוץ מקום שיוכלו להרגיש בטוחים בלי מלחמות. אני מקווה מאוד שהמחנה הזמני יושלם בהקדם ונצליח לתת לחברי הקיבוץ מעט נחמה אחרי 8 חודשים קשים מנשוא".
