הלווייתו של דוב שטיינמץ בהר המנוחות
(צילום: חיים גולדיטש)
הלוויות הנספים באסון במירון נמשכו גם הערב (א'): בבית העלמין בהר המנוחות ליוו מאות בני אדם את יששכר דב שטיינמץ (21), תושב מונטריאול שלמד בישיבת מיר בירושלים. בני משפחתו הגיעו ללוויה ישירות משדה התעופה, ונפגשו עם אחיו של יששכר, שעד כה היה לבדו בארץ להתמודד עם האסון. בלוויה אמרו האח והאב קדיש על המנוח.
בהספד סיפר האח על הנדיבות של דב ז"ל: "דובי לא לא היה פה עבור עצמו. הוא היה כאן עבור משפחות, אחים, אחיות, כולם. הוא נתן לאחרים. זה משהו שאנחנו צריכים ללמוד: לתת לאחר".
הלוויתו של דניאל (דוני) מוריס שנהרג באסון במירון
במקביל, אלפי בני אדם ליוו בדרכו האחרונה את דניאל (דוני) מוריס, תושב ניו ג'רזי הלומד בישראל, שנספה באסון. 34 אלף איש צפו בלוויה באתר האינטרנט. מוריס (19), הובא למנוחות בקיבוץ שעלבים, סמוך לישיבה שבה למד, ונטמן בבית העלמין הר הזיתים בירושלים. בלוויה השתתפו גם שרת התפוצות עומר ינקלביץ' ויו"ר הסוכנות היהודית יצחק (בוז'י) הרצוג.
שני הוריו הגיעו אחר הצהריים מארה"ב וגם אחיו ואחותו. האם מירלנה מוריס אמרה: "דני, הבכור המיוחד, המתוק והעדין שלי. יש לי כל כך הרבה שאלות, אך תשובות מעטות, אך אני יודעת בוודאות שנאהבת על ידי רבים. אבא ואני לא יכולנו להיות גאים יותר לקרוא לך הבן שלנו. היה לך חיוך כה בהיר, צחוק כה מדבק ונשמה כל כך טהורה. השנה, לשיחות שניהלנו בשישי ב-8:30 בבוקר חיכיתי כל השבוע. נלקחת ממני מוקדם מדי. אני עדיין זקוקה לך לצדי. ובעוד נפער בתוכי חור גדול, אנסה להישאר חזקה, כי זה בדיוק מה שהיית מצפה ממני לעשות. מה הייתי נותנת בשביל עוד חיבוק, נשיקה ולשמוע את קולך שוב".
ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, ספד: "זה כל כך קשה לדבר עליך בלשון עבר ולא פנים אל פנים כמו שעשינו עד היום". הוא סיפר כי תלמידו בלט והצטיין הן בנושאים של בין אדם למקום, החובות מול הקדוש ברוך הוא, והן בבין אדם לחברו – מול הזולת: "היה לו עמל התורה, שאיפות ללמוד ולדעת יותר ויותר, ועמל התפילה וגם מידות וטובות.
"אף פעם לא היית כועס. תמיד היית רגוע, מתוק, עם עין טובה, תמיד עם חיוך על הפנים, 24 שעות ביממה. סיפרתי להורים שלך בפעם הראשונה שפגשתי אותם שיש לך חן מיוחד, יופי שהוא גם פנימי וגם חיצוני". הוא הודה להורים על ההחלטה לקבור אותו בישראל ואמר כי בכך הם הפכו באופן סופי לחלק מהמשפחה.
מנהל הישיבה בשלעבים הרב אריה וקסמן הוסיף: "הייתה בדוני ענווה, צניעות, שמחה וחן. כל אחד סביבו הרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. הוא היה כל כך שקט ויחד עם זה כל כך נוכח. הוא היה מתמיד ושקדן בלימוד וגם בחור עדין, אינטליגנט ורגיש לסביבה. הקדוש ברוך הוא החזיר את המלאך שלו כאן למטה אליו למעלה בסערה ואנחנו נשארים כאן המומים וכואבים".
בבני ברק הובא למנוחות יוסף יצחק קהאן, תלמיד ישיבת מיר. דוד כהן, תלמיד בישיבה, ספד לו: "שנינו יתומים. אבא של ג'ו נהרג בתאונת דרכים לפי 15 שנה, אמא שלי נפטרה 10 שנים. אז יש ארגון בישיבה שמביא את כל היתומים ופעם בחודש יוצאים למסעדה ופעם בשנה הולכים לצפון לצימרים. הכרתי אותו לפני כמה חודשים שהוא הגיע לישיבה. הוא תמיד חייך, תמיד עזר. רקדנו ביחד במירון כמה רגעים לפני האסון. אני זוכר שכל פעם שנפגשנו הוא תמיד התעניין ושאל לשלומי. כאילו אנחנו החברים הכי טובים".
מפגש בין האבות שאיבדו את ילדיהם באסון הר מירון
בישראל הוכרז יום אבל לאומי ובמשרד ראש הממשלה בירושלים הודלקו הבוקר 45 נרות זיכרון לזכר הנספים. ישיבת הממשלה שהייתה אמורה להיערך היום בוטלה עוד ביום שישי.
בבית הנשיא נערך טקס הורדת דגל המדינה. הנשיא ראובן ריבלין ביקר בהמשך במכון לרפואה משפטית באבו כביר ואמר: "קשה לתפוס את כאבן של המשפחות שנכנסו אל השבת בלי שידעו מה עלה בגורלם של יקיריהם ויצאו מהשבת אל בתי העלמין. אנשי המכון הבינו את הרגישות העצומה שכרוכה באירוע האסוני הזה, ואת הבעייתיות שכרוכה בהלנת המת, ועל כך נתונה להם תודה עמוקה".
במערכת החינוך הלימודים נפתחו בשיח עם התלמידים על האסון. בחלק מבתי הספר הודלקו נרות נשמה ונערכו טקסים. בהודעה של השירות הפסיכולוגי לצוותי המורים נכתב: "התרחשות קשה כרוכה בתחושות של פחד, חוסר ביטחון וחוסר מוגנות גם בקרב מי שאינו קשור ישירות לאירוע. החשיפה הרבה באמצעי התקשורת מחייבת שיקול דעת לגבי שיח רגשי המותאם לרמת החשיפה ולמעורבות באירוע".
