שבתי לפני ימים אחדים מביקור ברצועת עזה. שלא כמו בביקורי הקודם לפני כשנה, הפעם הגעתי עם משפחתי וילדיי. הסיבה: חתונתם של שניים מבניו של אחי, המתגוררים כמו שאר בני המשפחה בדיר אל-בלח. מה שראו עיניי היה חריג מבחינתי: רוח שונה מפעמת ברחובות, הרצועה רוחשת פעילות, התנועה ערה, המסחר התפתח ותהליך הבנייה והשיקום מורגש בכל מקום.
חרף צעדי הביטחון הננקטים בשלושת המעברים - ארז, נקודת הביקורת של הרשות הפלסטינית ונקודת הביקורת של חמאס שאחריה – וחרף התחקיר שעברו ילדיי הצעירים משום תעודת הזהות הישראלית שנשאו, הגענו בשלום ובחלוף זמן קצר יחסית אל בית המשפחה.
דברים רבים משכו את תשומת לבי במהלך הביקור. את חלקם רשמתי, אחרים צילמתי ולגבי חלקם ביררתי כדי להבין את פשרם. כבר עם הגיעי למעבר ארז נתקלתי בתורים ארוכים של אלפי הפועלים השבים לבתיהם ברצועה לקראת סוף השבוע. ישראל מאפשרת להם ללון במהלך השבוע במקום עבודתם ולשוב הביתה בימי חמישי. תהליך הבידוק והכניסה שלהם היה מהיר מאוד בהשוואה לעבר. כ-2,000 עובדים להערכתי נכנסו בתוך פחות משעתיים. שוחחתי עם כמה מהם. כולם נראו לי שמחים. הם ענו ברצון על כל שאלה ששאלתי והציגו בגאווה את אלפי השקלים שהרוויחו בחמשת ימי העבודה.
גם במעברים הבאים, של הרשות ושל חמאס, היה תהליך הכניסה מהיר ביותר בהשוואה למה שהכרתי בעבר. תהיתי אם יש כאן הסכמה בין ישראל וחמאס באשר לנוהלי הכניסה והיציאה. האם זה חלק מההבנות שהתגבשו ומשמרות את השקט היחסי במרחב? האם 17 או 20 אלף הפועלים העובדים בישראל, ולפי הערכות מכניסים לרצועה כשישה מיליון שקל ביום, הם הגורם לאי-השתתפות חמאס בסבבי הלחימה האחרונים בין ישראל והג'יהאד האסלאמי?
התשובה, כך הבנתי ככל שהמשכתי לסייר ולהתעניין, נעוצה במה שמתחולל ברצועה בשנה האחרונה. זהו סוג של פריחה, לפחות בסטנדרטים של עזה. מדובר בפעילות כלכלית וחברתית בהיקף שלא נראה שנים רבות, שלה אחראי בעיקר הכסף שנכנס מדי שבוע על ידי הפועלים.
העומס בכבישים והביקוש לתחבורה ציבורית הביאו עדנה גם לנהגי המוניות, שמספרים על הגידול הניכר בהכנסותיהם מאז החלה יציאת הפועלים לישראל. כבר מנקודת הביקורת של חמאס שכרתי לנו מונית, שילמתי לנהג 100 שקל וביקשתי ממנו להכניס אותנו לעיר עזה בטרם נמשיך לדיר אל-בלח. מצומת סג'עייה המרכזי וההומה אדם פנינו מערבה אל תוך העיר דרך רחוב עמר אל-מח'תאר המרכזי. נשים רבות התהלכו בו בלבוש נאה, לאו דווקא כהה ומאוד מגוון בצבעיו. גם זה יכול להעיד על גידול בהכנסה הפנויה של התושבים. המסעדות החדשות שלא הכרתי והלקוחות שהמתינו בפתחיהן הביאו אותי למסקנה דומה.
בדיר אל-בלח ראינו מכוניות נוספות מקושטות של כלות וחתנים, לא רק של שני אחייניי, הנעות ברחובות לקול הציבור המריע להן. זה מנוגד לחלוטין לאווירה האפורה שחוויתי לפני כשנה, של חתונות קבוצתיות של אנשים חסרי אמצעים הממומנות על ידי ארגוני צדקה. לאנשים, כך נראה, יש עניין לחגוג ולארח חרף העלויות הגבוהות שבהן הדבר כרוך.
הסוגייה עניינה אותי בשל עבודתי, ולמחרת ביקרתי בלשכת עבודה, שם נתקלתי בתור ארוך של ממתינים לאישורי כניסה לעבודה בישראל. מדוע אתם מטריחים את עצמכם, תהיתי באוזני כמה מהם. מה הסיכוי שבסוף התור תקבלו את האישור? תשובתם הייתה שאין להם פריבילגיה לוותר על הסיכוי, גם אם הוא קטן (העיכוב בהרחבת האישורים נעוץ ברצון ישראלי לווסת את מספר הפועלים ואת קצב יציאתם). אחד מהם התעקש באוזניי שחמאס לא מתערבת כי יש לה עניין רב ביציאתם.
תחושת ההתחדשות הזאת ליוותה אותי בכל מקום. אפילו הכסף שמשכו אנשים בבנק שאליו נכנסתי התקבל בשטרות חדשים – מראה שלישראלים אולי נשמע טבעי לחלוטין, אבל לא כך בעזה. פעיל חברתי ששוחח איתי סיפר לי שבשנה האחרונה הצטמצמו תופעות כמו חזרת צ'קים, ישיבה בכלא על רקע אי-תשלום מזונות אחרי גירושין ואפילו סכסוכי חמולות. "זה קורה מאז התחדשה העבודה בישראל", הסביר.
זהו ביקורי השני ברצועת עזה מאז חודשה יציאת הפועלים לעבודה בישראל. לפריחה הכלכלית היחסית יש שתי משמעויות שהקורא הישראלי עשוי לראות בהן סותרות. מחד, היא משפיעה באורח חיובי על הממד החברתי, על האווירה ברחוב והתקווה לעתיד. מאידך, השקט הזה ללא ספק מעניק כוח פוליטי נוסף לשלטון חמאס. השאלה אם הכוח הזה ינוצל לחיזוק והרחבת המעין-הודנה מול ישראל כפי שראינו במבצעים הצבאיים האחרונים, שבהם נשאר חמאס מחוץ ללחימה.
ד"ר עלי אל-עווארהדור הצעיר בעזה, שבימים אלה צובא בהמוניו על משרדי התעסוקה וממתין להיתר עבודה ממתאם הפעולות בשטחים ומשר הביטחון, לא הכיר עד לאחרונה שום תקווה. ההרס והאובדן היו חלק מהיום-יום שלו והיתר עבודה בישראל נתפס בעיניו כנס. נוצר מפגש שלא היה בעבר בין האינטרסים של חמאס וישראל. הצורך האקוטי בשיפור החיים ברצועה לצד השאיפה הישראלית להוציא את חמאס ממעגל הלחימה, נותנים אותות ראשונים. הדבר אמנם מחזק פוליטית את שלטון חמאס, אבל מגביר את מחויבותה כלפי תושבי הרצועה. היא חושבת במונחים של שחקן פוליטי מרכזי.
נכון, חמאס ממשיכה לפעול נגד ישראל ונגד הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, ועל ישראל להתנות את המשך מדיניות הפועלים בהפסקה של פעילות זאת. אולם ככל שהמדיניות המיושמת ברצועה תותיר את חמאס מחוץ ללחימה ותסייע להמשיך את הפריחה, כך גם תגבר הלגיטימציה והתביעה הציבורית הפלסטינית לשמור על השקט בכל מקום.
- עלי אל-עוואר הוא חוקר החברה הפלסטינית וחבר בפורום לחשיבה אזורית שליד מכון ון ליר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
