ראש העיר נהריה לשעבר ז'קי סבג ושניים מאנשי סיעתו ישלמו סכום של כ-130 אלף שקל לכ-70 בני נוער שעבדו עבורו בבחירות ב-2018 וטענו כי לא קיבלו על כך שכר. כך פסק בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
השופט לא חסך ביקורת מסבג ואנשיו, וקבע כי "התנהגותם של הנתבעים האישיים כלפי התובעים עולה בגדר הפרה בוטה, קשה וחמורה של עיקרון תום הלב". הוא קבע כי יש לבצע במקרה זה "הרמת מסך", ביטוי משפטי שמשמעו חיוב בעלי חברה בחובותיה. במקרה זה, מדובר בהליך תקדימי של חיוב אישי של חברי רשימה פוליטית בחובות הרשימה.
סבג אחרי ההפסד בבחירות: "התושבים כפויי טובה"
(גדי שבתאי)
הנתבעים מלבד סבג היו מרסל תורג'מן, שהייתה יד ימינו של סבג ברשימה, בין השאר בנושאים הפיננסיים, וציפורה מורבאי, שהייתה מורשית חתימה בבנק עבור הרשימה. השופט קבע כי עדויותיהם וגרסאותיהם, היו מתחמקות ולא אמינות.
בני הנוער, שהגישו את התביעה באמצעות הסתדרות הנוער העובד והלומד, טענו כי סבג עמד בראש הרשימה והיה מודע לענייני העסקת בני הנוער ושכרם. "הוא היה שותף להתנהלות החמורה כלפיהם, שהתבטאה בקיפוח שכרם עד עצם היום הזה, ואשר באה לידי ביטוי בהפרת חוק שכר מינימום, חוק הגנת השכר, חוק הודעה לעובד וחוק עבודת הנוער", טענו.
"התנהלותו החמורה של ג'קי, גם לאחר שפנו אליו נציגי התובעים, היא אף חסרת תום-לב וגובלת במעשה רמייה מכוון (ביטוי שנדחה בידי השופטים - א"ר), שתכליתו להונות את התובעים ולנשל אותם מזכויותיהם". התובעים טענו כי הועסקו למרות שהמעורבים ידעו שאם לא ייבחרו, לא יהיה בידם די תקציב כדי לשלם את שכרם.
אב בית הדין, השופט טל גולן, הציג כמה סיבות שבגינן יש מקום לחיוב אישי, במקום חיוב של הרשימה, שאותה הגדיר בשלב זה "קליפה ריקה". בין היתר טען, כי "מימוש הזכות הדמוקרטית לבחור ולהיבחר לרשות מקומית, אינה יכולה לבוא על חשבונם של העובדים, והפוליטיקה אינה יכולה להוות 'עיר מקלט' ביחס לחובות".
2 צפייה בגלריה
"בכל בחירות בני נוער לא מקבלים את שכרם". לירן לייבוביץ' מהנוער העובד והלומד
(צילום: הנוער העובד והלומד)
בהמשך הזכיר כי בית הדין הארצי לעבודה קבע שיש להרחיב את השימוש בהרמת מסך, "נוכח העובדה שהעובד אינו 'נושה וולונטארי', אלא נושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת. שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון, הוא העובדה כי מדובר באוכלוסייה המצויה בעמדה פגיעה וחלשה, ומחובתו של בית הדין למנוע ניצולה לרעה".
השופט ציין כי מהעדויות בפניו עלה שסבג היה מעורב ומודע היטב למספר בני הנוער המועסקים במטה, וכפי שהעיד אחד מאנשיו, ידע על הנעשה בכל דבר, "ממסמר ועד מיליונים". השופט ציין כי גם לקראת תקופת סיום מסע הבחירות, כאשר הובהר לסבג כי קיים סיכוי שיפסיד, המשיך גיוס בני הנוער לעבודה. הנתבעים, שאותם מכנה השופט "השלישייה המובילה", אף לא טרחו לעמוד בתנאים בסיסיים של דיני העבודה, כמו החתמת העובדים על חוזים, טפסים שונים ועוד.
בסופו של דבר פסק השופט כי השלושה ישלמו לנערים קרוב ל-130 אלף שקל כשכר עבודה, נסיעות, חופשה שנתית וכנגד העובדה שלא קיבלו תלושי שכר. בנוסף ישלמו 20 אלף שקל הוצאות.
לירן לייבוביץ', רכז איגוד מקצועי בהסתדרות הנוער העובד והלומד, אמר בעקבות הפסיקה כי "אנחנו שמחים וגאים על פסק הדין. מדובר בפעם ראשונה שבה נדרשת אחריות אישית מנבחרי ציבור. בכל מערכת בחירות, ובמיוחד ברשויות המקומיות, אנחנו עומדים מול מציאות בלתי אפשרית בה בני נוער עבדו למען מועמד ולא מקבלים את שכרם, ולאחר מכן אין ממי לדרוש את השכר".
עו"ד אברהם אילוק, שייצג את הנתבעים, אמר ככל הנראה אין כוונה לערער על ההחלטה, "שכן פסק הדין מבוסס על התרשמות ממהימנות העדים".
