הכלי ההנדסי הצה"לי הענק מסוג מחפר 349-E של חברת קטרפילר שולח את זרועו הארוכה למעלה, ואז מנחית אותה בעוצמה על המבנה בן שלוש הקומות. ענן של אבק סמיך מיתמר אל על, בעוד גושי בטון קורסים אל האדמה ברעש גדול.
זו שעת לילה בכפר הפלסטיני רומאנה, לא רחוק מג'נין, וסא"ל גלעד מזור, קצין ההנדסה של אוגדת איו"ש, מביט על המחזה בפנים חתומות. "אנחנו עושים פה משימה ערכית וחשובה, שיש לה מרכיב הרתעתי ושמונעת פיגועים בעתיד", הוא אומר בקור רוח, בעוד המחפר ממשיך לנגוס בבית שמאחוריו, מפורר אותו לעפר. "ואנחנו גם סוגרים מעגל מוסרי עם מחבלים שרצחו ישראלים".
כמה דקות קודם לכן, לקראת חצות הליל שבין ראשון לשני השבוע, נכנסה לתוקפה הפסקת האש בין ישראל לג'יהאד האיסלאמי, לאחר שלושה ימים של מבצע "עלות השחר" בעזה. באותם רגעים הפסקת האש הזו עוד נראתה שברירית, אך זה לא מנע מכוחות צה"ל להיכנס בהיקף משמעותי אל תוך הכפר רומאנה.
כ-300 לוחמים של סיירת נח"ל, מג"ב מנשה ואוגדת איו"ש, שנעו בכשישים כלי רכב ממוגנים, עשו את דרכם ממחסום סלאמה אל היישוב הפלסטיני, ממנו הגיעו שני המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני באלעד לפני שלושה חודשים. "אין קשר בין המבצע בעזה לבין הריסת בתי המחבלים", מבהיר מזור. "האירוע הזה תוכנן מראש, ולא הייתה לנו שום כוונה לדחות אותו בגלל הפסקת האש".
גם ידויי אבנים, שמילאו את צומת הכניסה לכפר בסלעים ובלוקים, לא מנעו את כניסת הכוחות. חיילים חמושים בכוונות לילה איבטחו מהגגות את פעולות ההריסה, וכל צירי הגישה לכפר נחסמו, בעיקר כדי למנוע הגעה של חמושים מכיוון העיר ג'נין הסמוכה. בכל זאת, במהלך הלילה הופיעו סביב הכפר כשלושים נערים, רכובים על קטנועים, שהגיעו לאזור מג'נין לאחר שדיווחים על פעולת ההריסה החלו להסתובב ברשתות החברתיות הפלסטיניות.
הנערים הללו, שהיו לא חמושים, צילמו את עצמם על רקע הרכבים הממוגנים של הצבא, שחסמו את צירי הגישה למרכז הכפר. חיילי סיירת הנח"ל דאגו להרחיק אותם מהאזור. "צבא של ערסים שמעלים סרטונים לטיקטוק", כינה אותם אחד הקצינים בגזרה. בתוך הכפר נשמר השקט. רומאנה נחשב ישוב שליו יחסית, וקרבתו לגדר ההפרדה הפכה את המשימה לפשוטה יחסית. אבל במהלך העבודות להרס אחד הבתים, נקרע צינור שמן באחד משני המחפרים שהובלו לשטח במבצע לוגיסטי מורכב שכלל מעבר מסורבל בין סמטאות הכפר הצרות.
ארבעה חימושניקים מיוזעים התנפלו מיד על התקלה בפנסים שלופים, ותוך רבע שעה ניעור המחפר לחיים, זחל על השרשראות שלו חזרה לעמדה, שלף שוב את המחוש שלו לעבר קירות הבית והמשיך למוטט אותם. עד שהאיר הבוקר, כבר היו הכוחות בחוץ ושני בתי המחבלים נהרסו עד היסוד.
במוצאי יום העצמאות, בחודש מאי האחרון, יצאו סעד אל-ריפאעי וסובחי אבו שקיר, שני צעירים מהכפר רומאנה, למסע הרג. אחרי שרכשו גרזנים וסכינים הם הסתננו מעבר לגדר ההפרדה והגיעו במונית ישראלית ליישוב החרדי אלעד. שם רצחו את נהג המונית, אורן בן יפתח ז"ל, ואחר כך רצחו גם את יונתן חבקוק ז"ל ובועז גול ז"ל, ופצעו עוד ארבעה. לאחר מצוד קצר נלכדו המחבלים כשהם מסתתרים ביער סמוך.
בהתאם למדיניות הישראלית בשנים האחרונות גם הפעם הוחלט, בצו של אלוף הפיקוד, להרוס את בתי המחבלים, כפי שנעשה בכל המקרים של מחבלים פלסטיניים הרוצחים ישראלים. ערעור שהוגש לבג"צ נדחה בחודש יוני, מה שסלל את הדרך לביצוע ההריסה בידי צה"ל. הפעולה עצמה נדחתה בשל חג הקורבן וביקור הנשיא ביידן, ונקבעה לבסוף לראשית חודש אוגוסט. באותה עת, איש לא ידע שבאותם ימים ממש עומד לפרוץ סבב נוסף מול עזה.
"גורמים מודיעיניים מעידים עד כמה הכלי הזה יעיל"
"הריסת בתים זה כלי הרתעתי מאוד חשוב, שעומד שוב ושוב במבחן בג"צ", אומר קצין ההנדסה מזור, שפקודיו הם אלה שמפעילים את המחפרים ההורסים את הבתים, מלאכה מורכבת שכוללת שילוב בין כוח לעדינות. "כשאני הורס בית מחבל זה אומר שבהכרח מישהו ישראלי נרצח, ולכן אני לא שמח לקבל משימה כזו. אבל גורמים מודיעיניים שונים, כולל שב"כ, מעידים עד כמה הכלי הזה יעיל".
"יש לנו כצבא אתגר אמיתי איך להרתיע מחבל שרוצה לרצוח יהודים ולמות, אחרי שמעוותים לו את המציאות ושוטפים את מוחו מגיל אפס, שהמוות זו מצווה. אנחנו יודעים על משפחות שהזהירו את הבנים שלהן לא לעשות משהו, מחשש שיפגעו להן בבית אם יוציא פיגוע. לכן אנחנו נחושים לעשות את זה". במקרים אחרים היו אפילו הורים שפנו מיוזמתם לגורמי הביטחון, בבקשה שיעצרו את בניהם שהתכוונו לצאת לפיגוע. הכל בכדי למנוע מעשה שימוטט את ביתם, תרתי משמע.
הכוחות המשתתפים בהריסת בתי המחבלים, הם בדיוק אותם כוחות שלפני כשבוע עצרו את בסאם א-סעדי, מבכירי הג'יהאד האיסלאמי ביהודה ושומרון וראש הארגון בג'נין. "זה היה לילה מאוד מעניין", אומר סא"ל ערן קרס, סגן מפקד חטיבת מנשה, האחראית על הנעשה בגזרת ג'נין, בעודו נשען על רכבו הממוגן החונה במרכז הכפר רומאנה.
"נכנסנו בשלב הראשון בפעילות מסוערבת של מג"ב, ואז נכנסנו עם כל הכוחות ה'ירוקים', שהיו אחראיים על בידוד הגזרה כדי לאפשר לכוחות של מג"ב לבצע את המעצר. זו משימה שהיא תחת אש משמעותית, כמו רוב הכניסות למחנה הפליטים ג'נין. כל מי שהיה לו משהו ביד בא לזרוק אותו עלינו, בין אם זה מטעני חבלה, בקבוקי תבערה או אבנים".
קרס מצביע על חמש פגיעות של קליעים ברכב הממוגן שלו ועוד קליע שנעוץ בחלון הקדמי. "כל זה תוצאה של כניסה אחת לג'נין", הוא אומר. "במקרה של המעצר של א-סעדי, הגענו למצבים אבסורדיים מול תושבי מחנה הפליטים ג'נין. היה רכב אחד שעצר לידי, הנהג ניגש לבגאז' וחיפש מה הוא יכול לזרוק עלי. אחרי שלא מצא משהו כבד, הוא זרק עלי קרטון חלב. זו הייתה הזייה".
לדברי קרס, במבצעים מהסוג הזה בג'נין כמות האש הנורית לעבר כוחות צה"ל היא עצומה. "ביום שבה נהרגה העיתונאית שירין אבו עקלה לא השתתפתי בפעילות", הוא אומר. "אבל עם מספר הקליעים שעפים באוויר באירוע כזה, ידעתי מיד שאין סיכוי שנגלה מאיפה הגיע הקליע שפגע בה. בכל מקרה, אני בטוח באלף אחוז שאין חייל שלנו ששם אותה בין כוונות וירה. אם היינו יודעים ממה נהרגה, בטוח שהיינו כבר מספרים לכל העולם".
בצה"ל לא העריכו שמעצרו של א-סעדי יוביל לסבב לחימה מול הג'יהאד האיסלאמי בעזה. גם לאחר סגירת צירי התנועה בדרום, הפצצות חיל האוויר וירי הרקטות, בחטיבת מנשה המשיכו בלילות האחרונים במבצעי מעצרים של עשרות פעילי טרור, רובם מהג'יהאד האסלאמי, בצפון השומרון. מיד לאחר שסיימו את המשימות הללו, התפנו להרס בתי המחבלים מהפיגוע באלעד. עוד לילה לבן בגזרה. "לא ידענו שתהיה הפסקת אש בדיוק עכשיו", אומר הסמח"ט קרס. "לא ביקשו מאיתנו לדחות את הפעולה, וטוב שכך, לדעתי".