העתירה של דרום אפריקה נגד ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג אולי מעוררת אי-נחת בקרב כמה משותפות הסחר הגדולות של הדרום אפריקנים במערב, אבל במונחים דיפלומטיים רחבים יותר היא מחזקת את מעמדה של דרום אפריקה כ"אבירת זכויות האדם" של מדינות "הדרום הגלובלי" (Global South) ה"מקופחות". המאבק בין רוסיה וסין לבין המערב על השפעה באפריקה צפויה גם למנוע מארה"ב ואירופה לגבות מהממשלה הדרום אפריקנית מחיר על הצעד שנקטה.
דרום אפריקה, נזכיר, היא מהמבקרות החריפות ביותר של ישראל בעולם זה שנים, והיא זו שהגישה את העתירה נגדה בהאג בגין רצח עם בעזה לכאורה. אתמול קבע בית הדין כי יש טעם לבדוק את טענותיה ולדון בהן, בצעד שראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיר כ"אות קלון שיישאר לדורות". לצד זה נמנע בית הדין מלהורות על הפסקת הלחימה בעזה, והסתפק בשורה של צווי ביניים, שבישראל טוענים כי לא תהיה להם השפעה של ממש על שדה הקרב.
כך או כך, דרום אפריקה הציגה את הפסיקה כניצחון שלה, והבטיחה "להמשיך להגן על הפלסטינים דרך המוסדות הבינלאומיים". גם אם מטרתה המשפטית, עצירת המלחמה, לא הושגה, מבחינה הסברתית היא הסבה נזק רב נוסף לישראל בעצם קיום הדיון ובעצם ההוצאה של צווי הביניים.
ההחלטה של דרום אפריקה להגיש את העתירה נתקלה בשבועות האחרונים בתגובה צוננת מצד מדינות במערב, שהדגישו כי אף שיש להן ביקורת על ישראל, הן אינן סבורות שמעשיה ברצועת עזה הם רצח עם. התגובה הזו לא ריפתה את ידי הדרום אפריקנים, ואלה דבקו בעתירה. ממשלת דרום אפריקה ניצלה את העובדה שגם אם בעלי בריתה של ישראל בוושינגטון, בבריסל ובלונדון סבורים כיהעתירה מזיקה לעתיד המזרח התיכון, הם אינם יכולים להרשות לעצמם לפגוע במערכת היחסים עם פרטוריה.
דרום אפריקה היא מעצמה במונחים אפריקניים, והיא מדינה חשובה למדי ביבשת בהיבט הכלכלי והדיפלומטי. מבחינת ארה"ב משקלה גדול במיוחד, בהתחשב במאמץ שהיריבה הגדולה של וושינגטון, סין, משקיעה באפריקה – בדמות כסף, מסילות רכבת וסחר טכנולוגי.
"אם תתחיל להעניש את דרום אפריקה על כך שהיא הלכה לבית הדין הבינלאומי, תצטרך להתחיל להעניש הרבה מדינות אפריקניות אחרות (שתומכות בפלסטינים)", מסביר סטיבן פרידמן, מנהל המרכז לחקר דמוקרטיה של דרום אפריקה. "אם תעשה את זה – אתה יכול פשוט לשלוח לשי ג'ינפינג (נשיא סין) מכתב ולכתוב בו 'ניצחת'".
את הנקודה הזו בדיוק הדגיש שלשום מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן בביקורו באנגולה, שם אמר על העתירה של דרום אפריקה לבית הדין: "גם אם יש לנו מחלוקת, העובדה שדבר כלשהו הוא חשוב איננה מפחיתה מחשיבותה של העבודה שאנחנו עושים יחד בהרבה תחומים אחרים".
כמה הרווחת והאם נכבשת? "הדרום הגלובלי" מרים ראש
דרום אפריקה מנסה בשנים האחרונות להציג את עצמה כמבקרת של הסדר העולמי הקיים, שלתפיסתה משרת את האינטרסים של ארה"ב ושל בעלות בריתה העשירות, ומקדם נורמות בינלאומיות שאלה כופות על יריבותיהן – אך לעתים קרובות אינן כופות על ידידותיהן ועל עצמן. בשיא מגפת הקורונה, למשל, גינה נשיא דרום אפריקה סיריל רמפוזה את המדינות העשירות על כך שהן שומרות לעצמן את הרוב המוחלט של החיסונים.
דרום אפריקה הייתה גורם מרכזי בהקמת ה-BRICS – פורום בינלאומי בהובלת ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה עצמה, שנועד לשמש אלטרנטיבה להגמוניה המערבית וכ-40 מדינות ניצבות כעת בתור להצטרף אליו. רק השנה הצטרפו ל-BRICS מצרים, אתיופיה, איראן ואיחוד האמירויות, ובסך הכול מכסות כעת חברות הפורום כ-30% משטח כדור הארץ וכ-45% מאוכלוסיית העולם. הפורום נתפס כיריבו של גוש הכלכלות המפותחות G7, ומטרתו היא בין השאר לשנות את הסדר העולמי, כך שיינתן בו משקל רב יותר למדינות "הדרום הגלובלי" (Global South).
"הדרום הגלובלי" הוא מונח עמום משהו, שהשימוש בו אינו אחיד, אך ככלל מכוון למדינות בעולם שלתחושתן דוכאו וקופחו על-ידי הסדר העולמי הקיים, בשעה שמדינות המערב נהנו מעושר ומאיכות חיים. הקריטריונים שלפיהם קובעים נוקטי המונח מי משתייך ל"דרום הגלובלי" אינם קבועים – יש הפוסקים לפי גובה התמ"ג ואחרים לפי השאלה אם המדינה הייתה נתונה לשלטון קולוניאליסטי – ולכן גם מספר המדינות הנחשבות לחלק מהקבוצה אינו קבוע, אלא נע בין 77 ל-134. כך או כך, בכל שיטת מדידה מקיף ה-Global South את רוב אוכלוסיית כדור הארץ, והמגדירים עצמם כחלק ממנו מבקשים למעשה לתבוע לעצמם משקל רב יותר בקבלת ההחלטות העולמית.
את הפעילות של דרום אפריקה נגד ישראל יש אם כן לראות גם בהקשר הזה. "העתירה לבית הדין בהאג היא עוד אינדיקציה למקום החשוב שדרום אפריקה רוצה לתפוס לעצמה כאחת הקולות המובילים ביבשת בכל הנוגע ליחסים בינלאומיים", אומר כריס אוגונמודדה, אנליסט ועורך ה-World Politics Review.
הנציגים עם הצעיפים - כמו אליפות עולם
נקיטת עמדה נחרצת נגד המלחמה בעזה היא מבחינת דרום אפריקה דרך לקדם את המטרה הזו, והיא מציגה אותה גם כמעשה מוסרי. בכירים דרום אפריקנים מרבים להשוות את מאבקם של הפלסטינים נגד ישראל למאבק של השחורים בדרום אפריקה נגד שלטון המיעוט הלבן בימי האפרטהייד.
עם זאת, העובדה שהממשלה הדרום אפריקנית אינה נוקטת עמדה מוסרית דומה נגד רוסיה בגין פלישת לאוקראינה ומעשי הטבח שביצעה שם, גורמת בקרב פרשנים אובייקטיביים להרמת גבות. כך למשל בשנה שעברה ניסתה דרום אפריקה – ללא הצלחה – לקבל פטור מהחובה לעצור את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בגין פשעי מלחמה, כדי שיוכל להגיע לשטחה ולהשתתף בוועידת הפסגה של BRICS.
"עיקרון בסיסי של מוסריות הוא שאתה לא יכול להיות סלקטיבי", כתבה החודש כותבת הטורים פריאל הפג'י בעיתון הדרום אפריקני Daily Maverick, אף ששיבחה את דרום אפריקה על כך ששלחה להאג משפטנים מהשורה הראשונה. "דרום אפריקה לא עשתה את הדבר הנכון במקרה של העם האוקראיני".
כך או כך, הדרום אפריקנים גאים במערכת שלטון החוק שצמחה מתוך מאבקם נגד האפרטהייד. "כשהם רואים את הנציגים מטעמם יושבים על ספסל בית הדין לצדק בהאג ולצווארם צעיפים דרום אפריקניים זה כמו לצפות בנבחרת הרוגבי של דרום אפריקה זוכה בגביע העולם", מסביר כריס ונדום, חוק בכיר לענייני דרום אפריקה ב-Chatham House. "זה מקור לגאווה".
פורסם לראשונה: 19:44, 26.01.24