אסירת ציון אידה נודל מובאת למנוחות
(צילום: עידו ארז )
ראש הממשלה כינה אותה "גיבורה יהודית". חבריה קראו לה "האמא של אסירי ציון". אבל להלווייתה הערב (ג') של אידה נודל, מסמלי העלייה מברית המועצות, הגיעו רק כ-40 איש. נודל, שנפטרה היום בגיל 90, הובאה למנוחות בבית העלמין ירקון, ובדרכה האחרונה ליוו אותה בני משפחה, חברים ונציגי תנועת "הנוער העובד והלומד".
לנודל לא היו ילדים והאחיין שלה יעקב פרידמן קרא את תפילת הקדיש. "אידה, היית סמל", ספד לה. "היית אדם חזק וישר ובגלל זה יזכרו אותך. אני מקווה שאנשים יידעו ויעריכו את מה שעשית פה".
בתו אור ספדה לה בבכי: "אידה נודל, שם שהוא סמל לכל כך הרבה אנשים. היית כמו סבתא שלישית בשבילי. היית לוחמת צדק והיית שם לכל מי שצריך. תודה לחוזק הנפשי שלך. עברת הרבה בחיים שלך ובכל זאת נתת לכל מי שצריך. צעקת בשם מי שלא יכול היה לצעוק ועל כך מגיעה לך תודה. אני אוהבת אותך ומתגעגעת".
ברוך, תושב רגבה שבגליל המערבי - שם התגוררה נודל בעבר - ספד אף הוא: "הכרתי את אידה במוסקבה. אידה היא לוחמת עבור אסירי ציון, בלתי מתפשרת. היא הקדישה את כל חייה עבורם. יהי זכרה ברוך".
נודל הגישה לשלטונות בברית המועצות בקשה להגר לישראל עוד ב-1971. היא קיבלה הודעת סירוב נחרצת, בנימוק של "ידיעת סודות" הקשורים לעבודתה במכון למיקרוביולוגיה במוסקבה, שם עסקה בתכנון כלכלי. נודל, שפוטרה בינתיים מעבודתה, סירבה לקבל את הכרעת הדין והחלה לפעול במרץ למען שחרורה ולמען שחרור מסורבי עלייה נוספים. במשך שנים עסקה באיתור ובטיפול באסירים יהודיים ובבני משפחותיהם, והקדישה זמן ניכר לפגישות עם תיירים מהעולם המערבי, כדי שיעבירו אל מחוץ לגבולות המדינה הקומוניסטית את תמונת מצבם העגום. עד מהרה הפכה לאחת הפעילות הבולטות ביותר של המאבק הציוני, וככזו משכה אליה את מלוא תשומת הלב של השלטונות, משלב זה ואילך הפכה נודל למטרה מסומנת שהושקעו מאמצים גדולים להשתיקה.
4 צפייה בגלריה
אידה נודל ביום הגעתה לארץ, לצד אחותה
(צילום: Simionski Israel, ארכיון דן הדני , הספרייה לאומית)
נודל נעצרה שוב ושוב לחקירות במשרדי הקג"ב. בהפגנות בהן השתתפה, בודדו אותה השוטרים משאר המפגינים והתנכלו לה "למען יראו וייראו". נעשו נסיונות לתקוף אותה ברחוב, מכשירי ציתות והאזנה הושתלו בדירתה ושומרים סמויים עקבו אחריה. בין היתר, אף איימו עליה באשפוז כפוי במוסד פסיכיאטרי. ביוני 1978 היא הפגינה ממרפסת ביתה. מאורע זה הוביל להגשת כתב אישום נגדה בעוון התנהגות אלימה, הפרת סדר וחוליגניזם זדוני.
משפטה נערך בדלתיים סגורות ובסיומו נידונה לארבע שנות גלות בסיביר. לאורך כל תקופת מאבקה של נודל בשלטונות הסובייטים, פעלו נמרצות למען שחרורה אלנה אחותה, ובעלה אריה פרידמן. במשך השנים הצליחו בני הזוג לרתום לעזרתם עוד ועוד גורמים, ומה שהחל כמחאה מצומצמת ויחסית שקטה, הפך בסופו של דבר למאבק מתוקשר היטב לא רק בישראל, אלא בעולם המערבי כולו.
אלפי מכתבים וחבילות סיוע נשלחו לנודל, הן מצד אישים מפורסמים - שחקנים, פוליטיקאים, אילי הון, ראשי מדינות ואף האפיפיור שנשא תפילה לשלומה. אחרי ארבע שנים בסיביר התגוררה בעיר קטנה במולדביה, שהיתה אז על גבול רוסיה-רומניה, וגם שם נמשך המעקב הצמוד אחריה. הסובייטים, שראו כיצד הפכה דמותה למיתוס ולסמל, הפכו את העיסוק בעניינה למעין קלף מיקוח מול המערב. בסופו של דבר, הודות ללחץ הציבורי האדיר מחד, ולתחילת שקיעתו של השלטון הקומוניסטי מאידך, ניתנה ההנחייה לשחרורה. ב-15 לאוקטובר 1987 הגיעה אידה נודל לישראל.
ראש הממשלה נפתלי בנט כתב כי "אידה נודל הייתה אישה נמוכת קומה וענקית ברוחה. סיפור חייה של אידה, שעורר עניין ואהדה ברחבי העולם, הוא סיפורם של העולים ושל העם היהודי כולו - הכמיהה לציון, אהבת הארץ והמאבק לעלות לארץ ישראל בכל מחיר. גם לאחר שעלתה, היא המשיכה לפעול בישראל עבור חינוך ילדי העולים החדשים, אליהם הייתה נאמנה עד יומה האחרון. אידה נודל היא דמות מופת של גיבורה יהודית עבור כולנו".
נתן שרנסקי, לשעבר שר בממשלה ויו"ר הסוכנות היהודית שהיה אף הוא אסיר ציון, אמר כי "אידה נודל הייתה חברה נאמנה של אסירי ציון, פעילה בתנועה לשחרור יהודי ברית המועצות. אידה הקפידה לשמור על קשר עם האסירים ועשתה הכול כדי שהעולם ידע על מצבם. ועל כך קראנו לה, 'האמא של אסירי ציון'. יהי זכרה ברוך".
