נתניהו בתגובה ראשונה לאחר השתלת קוצב הלב
באחת מעצרות המחאה שהתקיימו בשבת שעברה, שעות אחרי האשפוז הראשון של בנימין נתניהו, פגשתי ידידה שאמרה לי: התקינו לו קוצב לב. איך, שאלתי, הוא סתם קיבל מכת שמש. שמע לי, היא ענתה, קוצב לב.
אני טעיתי. באותו רגע גם היא לא ידעה, אבל בדיעבד – צדקה גם צדקה. זאת ישראל, או העולם, שנת 2023. אין משחקים, אין הסתרה. המידע זורם, פתוח וגלוי. א-מ-מה, לא כולם יודעים זאת ועדיין מתגעגעים לעידן החשאיות וההסתרה.
בואו נתחיל מקביעה שאינה ניתנת לוויכוח: נתניהו אינו אזרח פרטי, ועל כן הזכות לפרטיות אינה שמורה לו באופן הדומה לזה של אדם מהשורה. מי שמוביל מדינה 16 שנים, קל וחומר בימים אלה, חייב להיות שקוף לחלוטין בכל היבט של חייו הציבוריים וה"כמו פרטיים" (לגבי ה"פרטיים" מתנהל בימים אלה משפט בירושלים, שם יוחלט מה המשמעות של "חברות אישית" במקרה של ראש ממשלה. אבל ניחא, זה עניין אחר). מעבר לזה, האירוע הרפואי של נתניהו וההתנהלות סביבו הם מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל בימינו. חוליה אחר חוליה - ההתחלה, ההמשך, הכאילו-סיום.
1. ראשית: החשאיות וההסתרה. ראשי ממשלה מסרבים להבין את ההכרח בחשיפה ציבורית בענייניהם האישיים, כולל הרפואיים. לציבור זכות לדעת, זכות שמורה ויקרה. פעם, מזמן, ניתן היה לנהל את המידע שמתפרסם. מי ידע משהו על מצבו הרפואי של דוד בן גוריון? לוי אשכול נפטר בהפתעה עבורנו. מן הסתם היה חולה לב, אבל לא ידענו. גולדה לקתה בסרטן ודיברו על זה רק בחדרי חדרים. את מצבו של מנחם בגין עד היום אופפת העמימות. אצל אריק שרון נשבר הטאבו וניסיונות ההסתרה היו פתטיים. לאחר כמה ניסיונות להמעיט בחומרת מצבו החלו לשכתו ובית החולים הדסה בהצגה סדורה ושוטפת של עדכונים. היה כבר מאוחר. אמון הציבור נסדק.
2. לאחר ההסתרה הגיע המרוץ של פמליית נתניהו לתל השומר, שהיה משל מושלם על רפואה בפריפריה ושוויון חברתי בישראל. כשראש ממשלה בוחר לעבור רבע מדינה כדי להגיע לבית חולים במרכז, זה אומר הכול. לא לחינם מחו המנכ"לים של בתי החולים בחדרה ובכפר סבא. אם כי הם עשו זאת בשקט, כדי שחלילה שלא יכעסו עליהם ועוד יבואו איתם חשבון.
3. ומאז, שרשרת הגמגומים, המידע החלקי, הווידאו לציבור. אלה טריקים לא מוצלחים. הציבור לא קונה את זה. עד שהלשכה התעשתה ובית החולים שלח לחזית את ראש מערך הקרדיולוגי שלו, פרופ' עמית שגב, הרשתות כבר געשו. אי אפשר היה לעצור את מחול השמועות. אז הגרסה המקורית על ההתייבשות קרסה. התקינו לו הולטר. זה כלום, הסבירו לנו, רק מודדים. אבל ההחלטה הייתה תחנה חיונית בדרך להחלטה על קוצב לב. לכאורה לא אסון. הרי לרבים מתקינים מכשירי מדידה כאלה, אבל לא למנהיגים עשויים פלדה בלתי מתכלית.
במהלך השבוע שעבר ביקר אותו פרופ’ שגב ובדק. במקום להודיע, שתקו, עד שהרופא עצמו פרסם פוסט, סיפר על המפגש, וגם ציין בהרחבה שניצל את הבדיקה כדי להביע באזני נתניהו את דעתו השלילית על הרפורמה.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברג4. ואז עוד מחדל: לראש הממשלה אין ממלא מקום קבוע. במדינה הכי מאוימת בעולם, זה הוא אמר, אין מי שייכנס באופן מיידי לנעלי ראש הממשלה אם חלילה צריך. אבל זה רק לזמן קצר, ניסו לתרץ, ולא היה צריך. לא קונה. הכול יכול להתרחש בשניות. עובדה, בטיפול הלילה כבר מינו ממלא מקום.
וכמובן, הכול קורה בעיצומה של סערה ציבורית שהארץ לא ידעה כמותה. אומרים לנו שנתניהו מתפקד כרגיל? הוא לא יכול לתפקד כרגיל. גם הדיוטות מבינים זאת. הלחצים הם עצומים, מהפוליטיקה הפנימית והחיצונית, מהבית, משברים קטנים וגדולים מתקבצים של שולחנו. לחולה "רגיל" מזמן היה מומלץ לנוח בבית. האם המלצה כזאת קיימת? זהו בדיוק העניין: מי יודע? ואם קיימת, יספרו לנו? נזכור ונשנן: זה הלב שלו, אבל אלה החיים שלנו. וכמובן, החלמה מהירה ביבי.
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות וח"כ. לשעבר דובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
