מדינה על סדקים: לא מעט ישראלים נתקפו בהלה בימים האחרונים לנוכח הדיווחים המתרבים על סכנות קריסת בנייני מגורים, אחרים שמתגוררים במבנים ישנים נחרדו לגלות כי בתיהם מטים לנפול. החשש הנלווה לכל סדק שהרים ראש ו"עלול להוביל לאסון" הקפיץ בצורה ניכרת את כמות הפניות לרשויות המקומיות ולשירותי הכיבוי וההצלה ברחבי הארץ. ואולם, האם ההיסטריה מוצדקת?
מדד הפאניקה התעצם בעקבות שורת מקרים עם מכנה משותף אחד: סכנת התמוטטות מיידית. בחודש שעבר הוחלט להרוס בצורה מבוקרת בניין מגורים ברחוב ביאליק ברמת גן בעקבות קריסת עמוד תמך. אחר כך הגיח התיעוד הדרמטי של קריסת הבניין ברחוב סרלין בחולון, שרק יום קודם לכן פונה מכל דייריו. וכמו פטריות אחרי הגשם, צצו להן התרעות על חשש לקריסה בבנייני מגורים ברחוב בר אילן בבני ברק, ברחוב בר כוכבא בטבריה וברחוב סמטת המלכים בקריית שמונה.
הבניין בחולון קרס יום לאחר שפונה מדייריו: "נשארנו בלי כלום, הומלסים" | התיעוד הדרמטי
(צילום: כבאות והצלה מחוז דן)
פרופ' גלעד הירשברגר, מומחה לפסיכולוגיה של איומים באוניברסיטת רייכמן בהרצליה, אמר בהתייחסו לפחדים שצפו בעת האחרונה ביתר שאת כי "יש כאן הטיית נגישות. כשמשהו מאוד נגיש אז אנחנו טועים לחשוב שהוא שכיח ופוחדים ממנו יותר. עכשיו כולם מחפשים סדקים כי הם מפחדים שהבניין יתמוטט, ופתאום כל סדק נראה מפחיד אפילו אם ראית אותו בעבר.
"לעומת זאת, יש דברים שיותר מסוכנים לנו כמו קופסת הסוכר במזווה במטבח כי יותר אנשים ימותו מהסוכר מאשר מבניין שיקרוס. זה קורה בגלל שאנחנו לא תופסים איומים כפי שהם אלא לפי פרמטרים שונים, אחד מהם הוא כשמשהו יוצא דופן ובעל אלמנט דרמטי כמו דיווח על בניין מתמוטט קורה. זה נהיה מפחיד יותר".
כדי להשוות את מפלס החרדה, אפשר להיזכר בארבעת הסועדים שלקו באוקטובר 2019 בהרעלת מזון אחרי אכילת כריך טונה בסניף של רשת ארומה תל אביב. אחרי המקרה הזה החלו עוד אנשים לספר שלא חשו בטוב בעקבות אכילת כריך טונה וגם הם הגיעו לחדר המיון. צירוף מקרים? אולי, אך גם לפסיכולוגיה יש תפקיד בכך.
"בני אדם מתעלמים באופן שיטתי משכיחויות סטטיסטיות. מה שמשפיע עלינו זה עד כמה זה מפחיד אותנו ונגיש בתקשורת", טוען פרופ' הירשברגר. "אנשים מתעלמים מהחישוב של הסיכויים אלא בוחרים להכניס לעצמם לראש כמה זה ויזואלי וכמה זה בתקשורת. בניין נופל זה דבר דרמטי, במיוחד אחרי שכולנו היינו עדים להתמוטטות הבניין בחודש יוני בפלורידה שהסתיימה עם הרוגים רבים. ברגע שאנשים נחשפים לדיווחים כאלה, החששות מתגברים".
"פתאום שמים לב לכל סדק"
הנדסאי הבניין אבי גנח, בעלי חברת הנדסת הבניין "אחוזת בית" וחברת הבטיחות "סייפטי פוינט", מבין בהחלט לליבם של הנוטים להביע את רגש הדאגה. "לא אהיה מופתע שעוד בניין יקרוס", קובע גנח בפסקנות. "מה שהפריד בין אסון למה שקרה בחולון זה 24 שעות. אין ספק שהמודעות לנזקים עלתה, היו אנשים שלא האמינו שבניין יכול להתמוטט כמו מגדל קלפים - ולאחר שזה קרה פתאום הם שמים לכל סדק, גם אם ראו אותו עשרות פעמים בעבר".
לדברי ההנדסאי הבכיר, הבעיה אקוטית משנדמה. "יש היום עשרות מבנים במדינה שגילם חצה את ה-50 שלא מתוחזקים נכון. הבעיה היא שאין רגולציה יעילה ולכן כל דבר שצריך להיבדק לא באמת נבדק. אין כיום לצערי מערך או רשות רגולטורית שלוקחת את זה על עצמה.
הבניין קרס - האסון נמנע | ריאיון עם אדריכל העיר חולון
(צילום: אבי חי, משי בן עמי)
באפריל 2005 אישרה הממשלה את חוק התמ"א - אוסף של תקנות שתפקידן העיקרי היה ועדיין לטפל בסיכונים שנובעים מרעידות אדמה. מטרת התוכנית שהוכנה ביוזמת המועצה הארצית לתכנון ובנייה היה לאפשר ליזמים וקבלנים לחזק או להרוס ולבנות מחדש בניינים שהוקמו לפני 1980 על מנת לחזקם לקראת אפשרות של רעש אדמה.
התוכנית הייתה ברורה, מצד אחד היזמים והקבלנים ירוויחו כסף על זיכיונות בנייה, ומצד שני הדיירים שיחתמו יקבלו דירה משופצת או חדשה. מעל לכל אלו, המדינה תרוויח עוד בניין עמיד בפני רעידות אדמה. אלא שדי מהר התברר כי היישום מלא בכשלי ביורוקרטיה. תחילה היזם צריך לקבל את הסכמת רוב דיירי הבניין, ואז יש להעביר את התוכנית בוועדת תכנון עיר ולעיתים בוועדת התכנון המחוזית.
בניין מגורים בקריית שמונה בסכנת קריסה
(צילום: אביהו שפירא)
"זה גלגל בעייתי של רצונות", טוען גנח. "תהליך ארוך שצריך להשתלם ליזם ולקבלן ואז לעבור המון אישורים. אני מכיר פרויקטים שלקח שבע או שמונה שנים לבנות אותם, לא בטוח שזה רווחי. כיום גם הקבלנים שבונים חוסכים בעלויות הבנייה, וזה גם דבר שצריך להיפסק. כפי שציינתי, צריך להיות גוף רגולטורי, מנהלת פינוי-בינוי בכל עיר שצריכה מצד אחד לפתוח דלתות מול הוועדה המקומית ומהנדס העיר ומצד שני להיות רגולטורית על הקבלן כדי לראות שהוא עובד נכון".
הנדסאי הבטיחות מזהיר מטיפול לא הולם בבניינים שדורשים תמ"א וטרם נכנסו לתוכנית. "תראה מה קרה לבניין בחולון שקרס ללא רעידת אדמה. תאר לך מה יקרה כשאחת רצינית תפקוד אותנו. המצב בכל הארץ לא טוב, הבניינים האלו הם בדרך כלל בשכונות הפחות טובות בכל עיר ודייריהם לרוב אנשים קשי יום.
"כשאתה בא לבניין כיזם אתה פוגש אוכלוסייה בגיל השלישי שאומרת לך 'תן לי לסיים את חיי בשקט, שהדייר הבא ימשיך'. לפעמים לוקח שלוש שנים רק לקבל את החתימות. דבר נוסף זה המיקום של הפרויקט. יש הבדל בין רעננה ששם התושבים אמידים והקבלן יכול לדרוש מחיר גבוה יותר, לבין שכונת ג'סי כהן בחולון שבה ליזם יש פחות שווי על הנכס ולכן לרוב הוא לא יפונה".
יורם חליפה, קונסטרוקטור וממונה בטיחות בנייה, מסכים עם דבריו של גנח. "מצב הבניינים בארץ הוא בכי רע, עד היום זה נס גלוי שרוב הבניינים שנבנו בשנות ה-50 לא קרסו. כמעט אין בניין מאלו שהברזלים שלהם לא חשופים, נתקלתי בהרבה שהתפלאתי שלא קרסו. המצב באמת מסוכן, אני מבטיח לך שעוד בדור שלי נראה בניינים קורסים.
"יש כל מיני תוספות שמוסיפים במקום לחזק אותם וזה מעמיס על היסודות. צריך לעבור בניין בניין ולבדוק, קרה לנו נס שהוא גם אזהרה. צריכה לקום ועדה אובייקטיבית ושחבריה יעברו בניין בניין ולהוציא דו"ח מפורט על כל בניין".
לפי דיירי הבניין שקרס מעצמו בחולון, בשנים האחרונות הם חתמו לשלושה יזמים על פרויקטים לחיזוק המבנה. ואולם, לדבריהם - היזמים נטשו את הזירה אחרי שהבינו כי זכויות הבנייה במקום לא כלכליות מספיק. גנח אומר בהקשר זה: "כשאני מחדש בניין של 20 קומות אני צריך לעשות לו חפירות ואז צריך להרוס את מה שיש מסביב. זה לפעמים תוקע את התוכנית".
לדבריו, הממשלה חייבת להתעורר, להקצות משאבים ולפקח יותר על הנעשה בתחום חידוש המבנים. "אם העסק יימשך בצורה הזאת אנחנו לפני אסון. צריך להסיר את החסמים של תוכנית פינוי-בינוי, על הממשלה להיכנס לעסק כרגולטור ולהפנות תקציבים כדי שדיירים יוכלו לעמוד בהוצאות הנלוות של התוכנית".
פינוי דיירים מרחוב בר אילן בבני ברק מחשש לקריסת מבנה מגורים
(צילום: דוברות כבאות והצלה מחוז דן)
רעננה, שאותה הזכיר הנדסאי הבטיחות, נחשבת לחלוצה בתחום הפרויקטים של תמ"א 38 והתחדשות עירונית. לפי הנתונים, כ-60% מהבניינים בעיר שהיו צריכים לעבור שינוי עשו זאת או נמצאים בהליכים הנדרשים לכך.
ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן), שהוביל את הפרויקט ברעננה במשך שנים בתפקידו כראש העיר, מספר: "ב-2008 עשינו מיפוי של כל הבניינים שצריכים תמ"א בעיר. זו הייתה מדיניות, החלטה אסטרטגית שיש לה כמה יתרונות: הראשון זה הצלת חיים, השני זה הוספת עוד יחידות דיור ודם חדש למבנים. בנוסף, החידוש מותח את פני הרחובות ויש בזה התחדשות עירונית".
גינזבורג טוען כי לרשויות המקומיות תפקיד חשוב בשמירה על הבניינים בכלל ועל חידושם בפרט. "צריך לעודד את מימוש התמ"א במדיניות עירונית. חשוב לעודד חיזוק מבנים או להרוס ולבנות מחדש בפינוי-בינוי וחשוב לדאוג לתחזוקה השוטפת של המבנים גם מצד הדיירים אבל גם העיריות יכולות לסייע. ברור שהאחריות העיקרית על בניין היא של הדיירים אבל גם לעיריות צריך להיות אינטרס שהבניינים יהיו במצב תקין ולכן הן צריכות להכווין את הדיירים".
11 צפייה בגלריה
"לעיריות צריך להיות אינטרס שהבניינים יהיו במצב תקין". ח"כ גינזבורג
(צילום: הדר יואביאן )
קריסת הבניין בחולון גרמה גם לעיריית ראשון לציון, להאיץ את ההחלטה שנמרחה לאורך שנים ולהוציא צו פינוי ל-16 המשפחות שמתגוררות ברחוב אנילביץ’ 30 בשכונת רמת אליהו בעיר, וייאלצו לעזוב אותו עד אמצע החודש הבא.
לא צריך להיות מהנדס כדי להבחין בסדק ברוחב של כ-30 סנטימטרים שפעור לאורך ארבע הקומות של הבניין, במרצפות השוקעות ובברזלים התומכים. "שמונה שנים בערך אנחנו גרים פה ככה ולאף אחד לא אכפת”, אמר בייאוש פקדו קרה, אחד הדיירים.
לדברי הדיירים, בעירייה הציעו להם סיוע בשכר דירה לחצי שנה, ואחר כך "מקווים שיהיה פינוי-בינוי". בסוף השבוע כבר החלו כמה מהדיירים לארוז ולהתכונן למעבר. "מחפשים בית אבל קשה למצוא דירה בשכירות תוך כמה שבועות", אמר דייר בבניין.
