צפת ספגה אתמול את אחד המטחים הרציניים ביותר לעברה מאז תחילת המלחמה. רק בנס לא נפגע אף אחד כשטיל פגע בבית בשכונת איביקור. בעלי הבית, שאינו ממוגן, נמצאים בחו"ל.
הפגיעות בצפת
(צילום: פארן רז)
שכונת איביקור נמצאת בחלקה הצפוני של העיר. ברובם המוחלט של הבתים שבה אין ממ"דים או מרחבים מוגנים, ויותר מכך - לא מעט בתים נבנו בבנייה קלה עם קירות גבס. בתים רבים שייכים לדיור מוגן, וגרים בהם עשרות מבוגרים, מרביתם עולים מברית המועצות. המרחק מהמקלטים הציבוריים וגילם המבוגר לא מאפשרים להם להגיע למרחב מוגן תוך 30 שניות, כפי שנדרש בצפת, ובעירייה החלו לבדוק את האפשרות לפנות את דיירי השכונה למקום שבו יהיו בטוחים יותר.
ייטב חדד גר סמוך לבית שנפגע. "לצערי אנחנו מופקרים", אמר, "אין לנו לא ממ"ד, לא חדר מוגן ולא מקלט, כי השתלטו על הכל. שמענו בום מטורף ומהר מאוד הבנו שזה נפל בשכונה, ממש קרוב אלינו. המדינה והעירייה חייבות להתעורר ומהר כי יקרו אסונות, מדובר בחיי אדם".
רומן, גם הוא תושב השכונה, סיפר: "זה היה מטח מטורף, הכי רציני שחווינו במלחמה. שמענו בום אחרי בום וזה הרגיש שכל יירוט ונפילה הם פה אצלנו. 80% מהבתים בשכונה לא ממוגנים וזה הפחד הגדול. זה נס שלא היו פצועים ממטח כזה. המדינה חייבת למצוא דרך למגן את הבתים באזורים האלה".
לדברי ראש העיר צפת יוסי קקון, "בשבועות האחרונים חלה עלייה חדה בירי לכיוון צפת, שספגה ביומיים האחרונים 200 טילים. לצערנו גם בצפת יש בעיית מיגון. ככלל, לא מתבצע פינוי בעיר, אך יש מקרים נקודתיים שבהם ייתכן וייבחנו מקרים מורכבים של חולים, קשישים ועריריים. יודגש כי ההחלטה על פינוי תושבים מתקבלת על ידי פיקוד העורף בשיתוף העירייה".
"כשיש אזעקה אני יכולה רק להתפלל שלא ניפגע"
גם בדלית אל כרמל ובעוספיה, שנכנסו ביומיים האחרונים אל טווח הירי מלבנון, יש שכונות שלמות בלי ממ"דים, מיגוניות או מקלטים ותושביהן עומדים חסרי אונים אל מול האיום החדש.
ליד פתח הבית של סועאד אבו רוכן, תושבת שכונת אלמנזול בעוספיה, נפלו לפני יומיים חלקי יירוט. לאחרונה היא עברה ניתוח, ואין ביכולתה לצאת מהבית הלא ממוגן. "כשאני שומעת את האזעקה אני לא עושה כלום, פשוט ממתינה שזה יחלוף ומתפללת שלא ניפגע", סיפרה בכאב.
גם ערין מראד מתגוררת בשכונה, שנחשבת לעתיקה ביותר בכפר. לדבריה, "כשיש אזעקה אני רואה תושבים מבוגרים שלא יכולים לעשות שום דבר כדי להתגונן. השכונה מתוירת והנוף מדהים, אבל ברגעי חירום היא עזובה ונטושה. אין שום אמצעי מיגון שיכולים להגן על התושב הפשוט. למה מחכים? שיקרה אסון?"
מ"מ ראש המועצה פארס לילאוי טען כי גם הבעיה הזאת קשורה למדיניות ההזנחה של המדינה לאורך השנים בכל הנוגע ליישובים הדרוזיים. "המיגון לבניינים אמור לזכות בתקצוב של משרדי הממשלה", אמר, "הופקרנו שנים רבות. אנחנו בשוליים של השוליים של המלחמה, כי אנחנו לא ממש על הגבול הצפוני. אבל צריך לדאוג למיגון כי אנחנו תחת אש".
גם בדלית אל כרמל, כאמור, יש מחסור חמור באמצעי מיגון, בפרט בשכונות העתיקות. האלה חלבי מודאגת מאוד מהמצב: "כשיש אזעקה אני יושבת במטבח, יש שם קירות חזקים מבטון. אבל זה לא פתרון אידיאלי וזה עדיין מסוכן. אפשר שהרשות תיקח מבנה ישן ותכשיר אותו למרחב מוגן שיכול לשמש את כל תושבי השכונה, הרי אנחנו חיים בשכונה צפופה וקטנה".
לא רחוק ממנה גרים וואפד וראניה חלבי. בזמן אזעקה הם יורדים עם ילדיהם לקומת הקרקע, לחדר קטן שקירותיו מבטון. "זה מלחיץ", אמרה ראניה, "אנחנו משתדלים להימנע מיציאות מיותרות מהבית".
מדובר צה"ל נמסר: "בהתאם לחוק ההתגוננות האזרחית, האחריות להקמת מיגון פרטי מוטלת על בעל הנכס, והאחריות להקמת מיגון ציבורי מוטלת על הרשות המקומית. פיקוד העורף פועל בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה השונים והרשויות המקומיות כדי לקדם את הליכי קבלת ההיתרים לבניית פתרונות מיגון מגוונים".
