איציק סעידיאן משתחרר משיקום: "לא דמיינתי שזה יקרה"
(צילום: בראל אפרים)
איציק סעידיאן, שהצית את עצמו יממה לפני ערב יום הזיכרון ב-12 באפריל 2021 מול משרדי אגף השיקום של משרד הביטחון בפתח תקווה, השתחרר היום (חמישי) משיקום במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. סעידיאן מסר הצהרה עם שחרורו, ואמר כי "אני עדיין לא מעכל, זה יקח לי זמן. עברתי פה שנתיים מאוד אינטנסיביות, המקום הזה, בית החולים שיבא, הפך לסוג של בית עוטף". סעידיאן גם מתח ביקורת על אי-קידומה של רפורמת "נפש אחת", הנוגעת בין היתר להרחבת הטיפולים לנפגעי פוסט טראומה, וציין: "המצב נהיה יותר גרוע".
בריאיון עם ynet, סעידיאן אמר כי "יש לא מעט רגשות שסובבים אותי, אני לא יכול להגדיר את זה. אני מסיים דרך משמעותית בחיים שלא האמנתי שאעבור אי פעם, נגד כל הסיכויים". סעידיאן הדגיש: "חשוב לי מאוד להעביר את המסר שלא יחשבו אי פעם שמה שעשיתי זה מעשה ראוי. זה מעשה שלא ייעשה, היום בדיעבד אני מבין עד כמה. אני לא מצטער, אבל כן מרגיש חרטה על כל האנשים מסביבי".
על הסיוע שמקבלים פגועי הנפש ממשרד הביטחון אמר סעידיאן כי "אנחנו בסוג של תחילת עידן במשרד, זה נתקע שם באמצע. היום המצב הרבה יותר גרוע ממה שהיה, מבחינת הממשלה והחוקים שהיו צריכים לעבור בשביל רפורמת 'נפש אחת'". סעידיאן הדגיש: "זה לא קשור לאגף השיקום או למשרד הביטחון, זה קשור למי שיושב בממשלה, למי שצריך להעביר את החוקים ולמה שקורה בדיונים. זה נתקע כי אנחנו מתעסקים כל היום בחוץ ואיך אנחנו רואים אחד את השני".
סעידיאן אמר כי "האמירה הגדולה שלי של להתעסק בעצמנו ולהעצים את עצמנו ולהיות שלמים ולהתאחד - לא באמת יושמה, כי אלו שיושבים שם למעלה לא מיישמים את זה. אני יכול לשבת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו או עם כל אדם בכנסת או בממשלה אחד על אחד, והוא יכול להזדהות ולהבין, אבל בסוף, כשנמצאים שם משהו לא קורה".
לנוכח העיכוב ביישום הרפורמה למען פגועי הנפש, סעידיאן קרא: "צריך שהעם ימשיך לזעוק את הזעקה הזאת יחד איתי, ברצון להחזיר לכולם את הערכים והכבוד שעליהם גידלו אותנו".
עם שחרורו, סעידיאן הודה לצוות הרפואי ולכל עובדי בית החולים: "אתם הייתם המלאכים ששומרים עליי, הצלתם את חיי. מבני המשפחה והחברים ועד עובדות הניקיון פה וכוחות העזר. זה בזכותכם". עם זאת, הוא ציין כי "הדרך שלי טרם הסתיימה, עומד לפני עוד שיקום ארוך עם לא מעט ניתוחים, אבל המסע העיקרי עבר. לא דמיינתי שזה יקרה". הוא אמר כי "אני לא סלב ואני לא מעוניין להיות מפורסם. אני רוצה בסוף לחזור להיות איציק של פעם".
עם זאת, סעידיאן הדגיש כי "אני רוצה להמשיך ולזעוק את הזעקה של הלומי הקרב, שבמשך השנתיים שעברתי כאן הדברים עדיין כלל לא התקדמו עבורנו, ואפילו באיזשהו מקום חזרו אחורה". בהתייחס לרפורמת "נפש אחת", סעידיאן פנה לממשלה ואמר כי "הרפורמה הזו נתקעה. אני יוצא מפה ואין לי תחושה שעשיתי משהו, הוועדות חזרו להיות אותו דבר. אני אומר למי שבממשלה: אל תשכחו אותנו".
ענת, האחות האחראית של השיקום האורתופדי והמטפלת העיקרית של איציק, פנתה אליו וסיפרה על התרגשותה הרבה משחרורו. "למדתי ממך הרבה דברים חשובים. מאז שהגעת אלינו עברנו דם יזע והרבה דמעות - של הצוות, שלך ושלי. החודשים האחרונים היו אינטנסיביים, בנינו משפחה קטנה עם המטפלים. האתגר היה לא פשוט, והיו תקלות בדרך, אך היו גם דברים טובים, חזקים ונוגעים. אני מודה על הזכות ללמוד ממך על החיים, ולא פחות מכך להיות חלק מהמסע של חייך לעוד הרבה שנים של בריאות".
אימו של סעידיאן הודתה לצוות בית החולים, למשרד הביטחון ולכל מי שדאג לשלום בנה. "הייתם איתנו לאורך כל הדרך ולא עזבתם". פרופ' אמתי זיו, מנהל בית החולים השיקומי, אמר כי "כל המדינה נמצאת בעדכון על המצב של איציק. יש פה עבודת קודש שנעשית על ידי גורמים רבים וטובים עם בעיות לא פשוטות, בעיות פוליטיות מימין ומשמאל. כולנו מחוייבים לתמוך בנכי צה"ל כחברה, ואני אופטימי, המסע של נפש אחת מגולם בסיפור של איציק יותר מכל דבר אחר".
סעידיאן, ששירת כלוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני והשתתף בליל הקרב הקשה בסג'עייה במבצע צוק איתן, נכווה בכל חלקי גופו ונפצע אנושות לאחר שהצית את עצמו במחאה על היחס שקיבל ממשרד הביטחון. בפברואר האחרון הוא סיפר ל-ynet radio כי "אני פוסט טראומתי, ובמשך שש-שבע שנים היו לי המון אופציות לעשות את זה. הטריגר היה כשהרגשתי שאני לא יכול לעכל את המציאות הזאת שאני נמצא בה".
בריאיון סעידיאן תיאר את התחושות שהביאו אותו לנקוט בצעד הקיצוני: "מצד אחד גרתי במרכז תל אביב, ליד כל הבוהמה והמסיבות. מצד שני, יש לי את החברים שלי, שאני יודע עליהם, שניים נגיד גרים ברחוב במאהל, זרוקים. לעומתם ראיתי חברים שיושבים בבר ומתחילים עם בחורות. בקושי הצלחתי לישון, זה שרט אותי ברמה של בן אדם דלוק". הוא ציין גם כי הרגיש שלא יכל לחלוק את תחושותיו עם חבריו. "אני לא יכול לשתף אותם מרוב התסביך, אני לא יכול. הם גם נמצאים במקום הזה, מה אני אסביר להם?", אמר.
את הרגעים של ההצתה העיד סעידיאן כי הוא זוכר באופן מעורפל. "לא חשבתי, פשוט לקחתי כמות מאוד גדולה, כבר היה בטוח מבחינתי שאני לא אשאר בחיים. הדבר היחידי שחשבתי לעצמי זה מה אם כל מה שעשיתי היה לשווא, זה הפחיד פתאום". סעידיאן הגדיר את השיקום שלו כ"נס", אך ציין: "אומרים שכשהרפואה מסתיימת, שם אלוהים מתחיל. אני ספציפית לא ממש התפללתי כשהייתי מאושפז. לפני המקרה הייתי מניח תפילין יום יום קבוע, היום אני לא בכלל. אני עדיין בוויכוחים. אני לא בריב עם אלוהים, אבל אני לא שלם עם העניינים, אז אני לא אומר כלום".
