משעשע לקרוא הצעת חוק של מנהיג חרדי שנושאת את הכותרת "ייצוג הולם" לחרדים ברשויות ובתאגידים ציבוריים. קהילה שבוחרת כדרך חיים לפסול נשים מתפקידים, מאמצת לפתע טרמינולוגיה ושיח ליברליים כשזה מתאים לאינטרסים שהיא מבקשת לקדם. אבל מה באמת מתחבא מאחורי הצעת החוק שמבקשת לשלב חרדים רבים יותר בעבודה?
מעבר לציניות, יש כאן תפיסה חדשה ומאוד מעניינת משום שלאורך השנים התעלמה הנהגת הציבור החרדי מתחום העבודה. האידאל שלה הוא לשמר את הגברים בישיבות ולהעלות את הקצבאות המשולמות להם ולמשפחותיהם. מטרה זו נותרה בעינה, אולם הצעת החוק של ח"כ משה גפני (יהדות התורה) מצביעה על התאמת המסרים לדרישות השטח. במילים אחרות: לחלק ניכר מן הציבור החרדי נמאס לחיות בעוני. יותר ויותר בני קהילות חרדיות שרוצים להתפרנס בכבוד יוצאים לעבוד.
אם נתעלם לרגע מהפיל שבחדר – קרי מהקשר הישיר בין גודל המשפחה לבין עוני - מדובר בשינוי מגמה מבורך. האינטרס של הציבור החרדי, כמו גם של הציבור הכללי, הוא שלא רק נשים חרדיות אלא גם הגברים יצאו לעבוד. אבל בעוד האינטרס הציבורי משותף, הרי שהאופן שבו מציע ח"כ גפני לשלב חרדים באמצעות החוק הזה אינו אלא מקומם.
לרוב החרדים כיום אין כישורים להשתלב במקומות עבודה שמאפשרים קיום בכבוד. עובדה זו נובעת מכליאתם במוסדות חינוך שאין בהם לימודי ליבה, ולפיכך אין להם הידע מינימלי הנדרש לצורך מילוי ראוי של משרות ששכר משמעותי בצידן. לו היו מנהיגי הציבור החרדי מעוניינים באמת בשילוב בעבודה, היו הם אלה שדורשים שבבתי הספר שלהם ישלבו לימודים כלליים. אולם בהסכמים הקואליציוניים דרשו המפלגות החרדיות בדיוק את ההיפך.
איך מגשרים בין הסתירות? על ידי צמצום הדרישות לתפקידים שונים. כך הגענו להנחיה התמוהה של משרד הפנים מ-2016 המכירה בלימודים תורניים כמקבילה לתואר אקדמי כללי, חרף ההבדלים הברורים בידע בסיסי. הדרישה כעת לשלב חרדים בג'ובים תמשיך את צמצום הדרישות: להסתפק בתואר ראשון מסוים כדי שזה יוכל להיות מומר בלימודים תורניים. או בנוסח של גפני, דרישה ל"התאמות במבדקי הקבלה לעבודה, ההכשרה וההדרכה לעבודה".
הצעד הבא המגולם בהצעת החוק הוא הקביעה חסרת התקדים שלפיה ברשויות מקומיות תינתן העדפה לחרדים לפי חלקם באוכלוסייה המקומית. כמובן שאם נרחיב זאת נגיע לכך שנשים מחויבות לקבל לפחות 50% מהתפקידים וערבים 20%, ובהתאם יוצאי אתיופיה, עולי ברה"מ, דרוזים וכו'. מדובר בחישוב שלא יכול להחזיק מים. אולם גפני אף לא מסתפק בכך, הוא דורש שבחמש השנים הראשונות תינתן לחרדים עדיפות בשיעור כפול מחלקם באוכלוסייה המקומית. כנראה מדובר בתפיסה של העדפה מתקנת, אפרופו אימוץ השיח הליברלי כזה נוח.
עו"ד יפעת סוללאבל ח"כ גפני יודע שזה לא מספיק, משום שכישוריהם של חרדים נופלים מאלה של בעלי השכלה הכללית, ולכן הוא מבקש בהצעת החוק "משרות שיועסקו בהן רק מועמדים שהם כשירים לתפקיד מקרב בני האוכלוסייה החרדית". כלומר, המצאת משרות שאין בהן צורך ציבורי, עבור ציבור חסר כישורים.
מדובר בהצעה מופרכת שאין לה התכנות תקציבית, וזאת בנוסף לפגיעה שלה בשוויון. ועדיין, כאמור, נדמה שהיא מצביעה על שינוי חשוב בציבור החרדי שאין לזלזל בו, ועל מתח שמתהווה בין ההנהגה הפוליטית שדנה לעוני את הציבור שאותו היא מתיימרת לייצג לבין אלה שמצביעים לה.
- עו"ד יפעת סולל היא סמנכ"לית ויועצת משפטית של עמותת "חדו"ש - לחופש דת ושוויון"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
