המפקד היחיד במוצב
סגן דקל סויסה ז"ל
סגן דקל סויסה, מפקד מחלקה בגדוד 13, היה בשמחת תורה במוצב כשמתקפת הפתע של חמאס פרצה. "בשעה 6:00 בבוקר בערך הם קיבלו את הפצמ"ר הראשון, ודקל היה המפקד היחיד באותו רגע במוצב. כשעלו מולו בקשר ואמרו לו 'סויסה, אתה מפקד מוצב', הוא ידע שהוא נשאר שם וצריך לנהל הכל", סיפר עדן אחיו.
"הוא הוציא את החיילים, נתן להם נאום קצר שלשם זה התכוננו כל החודשים האחרונים ונילחם עד טיפת הדם האחרונה", הוסיף האח. "החיילים שלו סיפרו בבכי שהוא הציל אותם, ושהמוצב שלו לא נפל ונכבש בזכות הגבורה של דקל והחיילים שלו. לקראת 10:30 דקל הבין שכמות האויב גבוה מדי, אז החליט לכנס את כל החיילים באזור המוגן ולדבר עם חיל האוויר שיפציץ את המוצב".
סגן דקל סוויסה ז"לבזמן שדקל ריכז את הכוחות, הוא חיפה על החיילים בש.ג. האחורי, והבחין בחברו שנפצע קשה וניסה לעזור לו. "חמ"ליסטים סיפרו ששמעו את דקל נאנח מכאב ונופל. רוב החיילים הצליחו לשרוד בחדר המוגן עד שלוט"ר הגיעו לפנות אותם אחר הצהריים והם זיהו את גופתו של דקל, וסביבו חמישה מחבלים הרוגים".
דקל היה האח הקטן במשפחה, ובתיכון למד בין היתר בפנימייה הצבאית לפיקוד בריאלי בחיפה. "אחרי בית הספר הוא החליט שרוצה לעשות שנת שירות דרך הסוכנות היהודית באטלנטה, כשסיים בחר להעמיק ברוחניות ובאמונה והלך למכינה הקדם צבאית בעלי". אחותו ליטל סיפרה: "דקל אמר 'אתה יכול להתעסק בעצמך או לעשות משהו טוב יותר – זאת בחירה שלך'".
"לא רוצים להתחיל מבראשית בלעדייך"
אביה גנוט ז"ל
אביה גנוט ז"לאביה גנוט, בת 22 מהיישוב צופים שבשומרון, הייתה בין המבלים במסיבת הטבע סמוך לקיבוץ רעים. במשך שבוע היא הוגדרה כנעדרת, עד שבשבת שעברה התקבלה הבשורה המרה. "הודיעו לנו על לכתך בשבת בראשית, אנחנו לא רוצים להתחיל מבראשית בלעדייך", ספדה לה אמה יפעת.
אחותה אניעם ספדה לה: "קמתי בשמחת תורה חולה מאוד, ועמדתי להתעלף. אומרים שאחים מרגישים. מאז לא הפסקתי לדבר עלייך, להתחנן אלייך שתחזרי. כל כך אהבתי את הזמן איתך. את הבדיחות שלנו על הפער ביננו, אך מצד שני כל כך דומות. תודה על מי שהיית עבורי".
"במותו ציווה חיים"
אופק רוסו ז"ל
אופק רוסו, רק לפני עשרה ימים חגג יום הולדת 21, סיים לפני כארבעה ארבעה חודשים את המסלול בשייטת 13. "הוא היה מהדמויות המובילות במסלול, אף פעם לא התלונן, אף פעם לא שקל לוותר, היה מאוד נחוש בהגשמת המטרה והיעדים שלו", סיפרו דודיו. "מאז שהיה קטן הוא הציב לעצמו מטרות ועמד בהן. היה לו עוז רוח, שום דבר לא עמד בפניו".
סמ"ר אופק רוסו ז"לצילום: דובר צה"לאופק היה כונן בבסיס של השייטת באותה שבת, וכשהחלה מתקפת הפתע של חמאס הוקפץ יחד עם היחידה לעוטף עזה. "בבתים הראשונים בבארי הם ראו זוועות שזעזעו אותם. הם התחילו להוציא אנשים מהממ"דים וחילצו אותם ממוות וודאי. במהלך הפעילות היה דיווח על פצוע אנוש של יחידת יהל"ם, ואופק, שהיה החובש היחיד באזור, ישר קפץ והציל את חייו. תוך כדי הטיפול הוא נורה וככל הידוע לנו נהרג במקום. זו בעצם ההקרבה האולטימטיבית – במותו הוא ציווה חיים".
משפחת רוסו עברה לקדימה לפני כשנה. עוד לפני שקברו את בנם הופיע בפתח הבית השר לשעבר יזהר שי, אביו של ירון ז"ל. "זה היה פשוט מפעים. מהרגע הזה נוצר חיבור ולמחרת הגיע עם אשתו גם והזמינו אותנו לקידוש וארוחת ערב משותפת בשישי בערב עם קידוש. נראה לי שזה קשר ארוך טווח בצורה מאוד טרגית אבל שחיברה ביניהם מאוד".
"האמא הכי מיוחדת שאני מכירה"
שירן-שירז ישמרני (טמם) ז"ל
שירז טמם ז"לשירז, כפי שחבריה ומשפחתה קראו לה, הייתה באותה שבת שחורה במסיבת הטבע ליד רעים, יחד עם בעלה אדיר. אחרי מספר ימים של חוסר ודאות, גופתה זוהתה והיא נקברה בבית העלמין לצד בעלה.
שירז הייתה מדריכת שחייה בבריכה טיפולית, ועבדה רבות עם ילדים על הרצף האוטיסטי. "איך אפשר להיפרד מאישה כמוך? האמא הכי מיוחדת שאני מכירה. את אחותי הקטנה, אבל אני נשאתי את עיניי אלייך בהערצה", ספדה האחות כרמית יהודה. "בשיחה האחרונה בשבת הארורה פחדת ואני לא הצלחתי להרגיע אותך, ועל כך אני מבקשת סליחה אחותי האהובה". שירז ואדיר הותירו שתי ילדות יתומות, בנות 10 ו-8.
נקבר ביום הפטירה של הדוד
קובי פריאנטה ז"ל
קובי פריאנטה ז"לקובי פריאנטה, בן 43 משדרות, נקרא על שם דודו יעקב שנהרג במלחמת יום הכיפורים. בשבת שעברה הוא נרצח במהלך ריצת בוקר, ונקבר בדיוק 50 שנה אחרי שהדוד נפל בקרב.
"קובי התקשר ואמר לי שהוא ניצל, שהגיעו חיילים לחלץ אותם. שלחתי הודעה בקבוצה שקובי בחיים", סיפרה האחות רינת. "אחרי כמה שעות, כשהוא לא ענה לי ובמקביל הגיעו שיחות מחברים שלו בקבוצת הריצה, הבנתי שקרה לו משהו".
השילוב בין הלוויה לאזכרה היה עבור המשפחה צירוף מקרים מצמרר. "אחרי שהדוד נהרג נולדו במשפחה רק בנות. קובי היה הבן הראשון שנולד, שבע שנים אחרי האסון, וקיבל את השם שלו.".
המשפחה שנמחקה כמעט לגמרי
יניב, יסמין, קשת ותכלת זוהר ז"ל
בבוקר השבת הנוראה יצא אריאל זוהר לריצה, בזמן שבני משפחתו נשארו בביתם בקיבוץ נחל עוז. מחבלי חמאס שפשטו על היישוב רצחו את ההורים יניב ויסמין, ואת הבנות קשת ותכלת. אריאל מצא מחסה בבית סמוך וניצל.
"יניבי שלי, הדוד המגניב, הצלם המוכשר. תודה שזכיתי להיות האחיינית הראשונה שלך. יסמיני, תמיד איחדת את כולם. אני זוכרת את הפיות שהבאת לי בתור ילדה", ספדה האחיינית שובל כהן. "קשת שלי, בת דודי האהובה, חברת הנפש שלי. היית השמש של כולנו. כמה חשבתי עליך ביום שבת הארור. בתוך כל האסון הזה קרה נס גלוי, אריאלי שלכם שרד. אני מבטיחה לשמור עליו ולגדל אותו כאחי הקטן".
"בדרך לעוטף הוא כתב שנכין את הממ"ד"
סמ"ר עמית פלד ז"ל
סמ"ר עמית פלד ז"לצילום: דובר צה"לביום שישי 6 באוקטובר שוחח סמ"ר עמית פלד, לוחם אגוז בן 21 מחיפה, עם משפחתו וסיפר להם שהוקפץ לחווארה. בבוקר שלאחר מכן הוא כבר דיווח שהם בדרך למוצב כיסופים שבעוטף עזה.
"כשהוא היה בדרך הוא סיפר לנו שהם בדרך לשם, ואפילו כתב שנשמור על עצמנו ונכין את הממ"ד למקרה שיתפתח משהו בצפון", סיפרה אחותו גיה. "מהרגע שהם נכנסו למוצב היה קרב עד הערב. עמית ועוד שני חברים בצוות נהרגו בשבת בערב".
במשפחת פלד השירות הצבאי זורם בעורקים. סבו של עמית היה סגן הרמטכ"ל אלוף אמיר דרורי. "עמית רצה להיות לוחם. הוא התקבל לאגוז, והבין את חשיבות השירות והתרומה לצבא ולמדינה". בעוד כחצי שנה עמית אמור היה להשתחרר וכבר התחיל לתכנן את הטיול במזרח. "הוא מאוד אהב לטייל, גם כשהיה חוזר בשבתות הוא היה מטייל בארץ, ורק חלם להמשיך לטייל בעולם. לצערנו הרב, זה לא יתגשם יותר".
