יו"ר תקווה חדשה ושר המשפטים גדעון סער רוצה לטרוק על בנימין נתניהו את הדלת ולזרוק את המפתח לים. בתזכיר התיקון ל"חוק היסוד: הממשלה" הוא מבקש למנוע אפשרות להרכיב ממשלה מח"כ שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה שהעונש עליה עולה על שלוש שנות מאסר. אף שסער לא נקב בשמות, ואפילו ניסה לטעון כי החוק לא יוחל רטרואקטיבית, ברור לכל מי שעיניו בראשו שמדובר בחוק שמטרתו למנוע מנתניהו לחזור ללשכת ראש הממשלה.
הדיון הזה הגיע לכנסת כבר לפני 20 שנה, עוד כשהיה תיאורטי בלבד, ומסקנתה של ועדת החוקה הייתה שהדחת ראש ממשלה שהואשם בפלילים תושלם רק עם סופיות הדין. רובי ריבלין, אז עדיין ח"כ בליכוד עם צלקות טריות מפרשת דוד אפל, התריע כי "במדינה שאני לא רוצה לחשוב עליה, ודאי לא מדינתנו, המשפט מושחת, או השופט מושחת, וכל הכוונה היא קנוניה להדיח את ראש הממשלה מכהונתו". אבל כעת, כשהדיון אינו תיאורטי אלא מוחשי, הח"כים בוחנים את הסוגייה מחדש.
חשוב לומר: כשפורסם המסמך שזכה לכותרת "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו", היה זה יום עצוב למדינת ישראל. העובדה שראש ממשלה מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים היא כואבת. ייתכן שהדבר הנכון עבור נתניהו היה להתפטר ולהתמודד עם הטענות בבית המשפט, וייתכן שזה היה משחרר את המערכת מהסחרחורת שאליה נכנסה, אלא שבחקיקה הנוכחית חוזר השר סער על השגיאה שעשתה הממשלה הקודמת: הוא משנה חוק יסוד לשם צורך פוליטי זמני.
הרבה אחרי שנתניהו יעזוב את המערכת והפלונטר הפוליטי ייפתר, התיקון השגוי הזה יישאר איתנו. כוחם של המשפטנים יגדל – וכוחו של ראש הממשלה ומוסד ראש הממשלה ידעך
ממשלת נתניהו-גנץ הושתתה על חוסר אמון ותשישות ממערכות בחירות חוזרות ונשנות. לשם ההסכם הפריטטי המופרך נלקח "חוק היסוד: הממשלה" כבן ערובה ונעשו בו שמות. במקום ראש ממשלה אחד קיבלנו יצור כלאיים דו-ראשי ובלתי מתפקד.
הממשלה הנוכחית מדגימה היטב כיצד אותו שינוי בחוק הוליד שינוי בנורמה הפוליטית. לכולם היה ברור מראש שנפתלי בנט או סער, העומדים בראש מפלגות מהקטנות בכנסת, יכהנו בתפקיד ראש הממשלה הראשון בממשלת חליפין. זו הייתה נקודת המוצא הן במגעים בין הליכוד לבין סער והם במגעים בין יאיר לפיד לבנט. הפריטטיות התקבעה אף יותר. כיום, בנט לא יכול לפטר את שר הבריאות שלו ניצן הורוביץ בדיוק כפי שנתניהו לא יכול היה לפטר את שר המשפטים שלו אבי ניסנקורן.
תיקון הפריטטי ל"חוק יסוד: הממשלה" החליש את כוחו של ראש הממשלה בישראל והתיקון שמבקש סער כעת יצמק אותו עוד יותר. מאז 1999 כל ראש הממשלה נחשדו בפלילים. זה מלמד לא רק על התנהגות המכהנים בתפקיד, אלא גם על דווקנות המערכת המשפטית. תיקי נתניהו, המפלילים יחסים בין עיתונאים לפוליטיקאים, מוכיחים זאת היטב.
עקיבא לםדניס ויסלפוכפי שאמר השבוע לפיד בלגלוג לאופוזיציה בנאומו בכנס לזכר יצחק רבין - ראש ממשלה בוחרים בקלפי. אמנם ועדת הבחירות המרכזית רשאית למנוע מאדם להתמודד לתפקיד חבר כנסת, אך היא עושה זאת רק במקרים שבהם הוכח כי הוא ערער על זהותה כמדינה יהודית או דמוקרטית, או תמך בטרור. הוספת קריטריון נוסף של פלילים יעניק ליועץ המשפטי לממשלה או לפרקליט המדינה סמכות עצומה לקבוע במי רשאי הציבור לבחור להנהיגו ובמי לא.
הרבה אחרי שנתניהו יעזוב את המערכת והפלונטר הפוליטי ייפתר, התיקון השגוי הזה יישאר איתנו. כוחם של המשפטנים יגדל – וכוחו של ראש הממשלה ומוסד ראש הממשלה ידעך. זו לא הדרך לפתור את המשבר שחולל נתניהו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
