טקס השבעתו של ג'ו ביידן לנשיא ארצות־הברית בינואר 2021 היה מהעצובים בהיסטוריה של האירוע הכל כך חשוב ופומפוזי. ראשית, מגפת הקורונה הייתה בשיאה, כך שאי־אפשר היה לערוך את החגיגה ההמונית הרגילה למרגלות גבעת הקפיטול. שנית, בדיוק על אותה גבעה, הדמוקרטיה האמריקנית כמעט הגיעה לסיומה רק שבועיים קודם לכן, ב-6 בינואר, והבירה המפוארת וושינגטון נראתה כמו עיר רפאים תחת מצור צבאי. מארגני ההשבעה ניסו בכל זאת למצוא דרכים להפוך אותה לקצת פחות קודרת, גם אם היה קשה מאוד לגייס אופטימיות. הם הימרו על צעירה שחורה אלמונית בשם אמנדה גורמן, שבגיל 23 הפכה למשוררת הצעירה ביותר בהיסטוריה של טקסי השבעות נשיאים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
גורמן הקריאה פואמה שחיברה בשם "הגבעה שעליה אנחנו מטפסים", יצירה פטריוטית לכל המשפחה שנגעה במאבק המתמשך של אמריקה לעמוד באידיאלים שהציבה לעצמה ובאיך למרות הכול היא תמיד מצליחה ללכת קדימה. זה הפך לרגע הוויראלי ביותר מההשבעה של ביידן, וגורמן גדלה לממדי כוכבת בתוך לילה.
למעלה משנתיים אחרי, לפני כשבועיים, החל הטלפון של גורמן לקרוס תחת רצף הודעות שבית ספר יסודי במיאמי, פלורידה, החליט להסיר את החוברת שבה נמצא "הגבעה שעליה אנחנו מטפסים" כי קבע שהשיר לא מתאים לתלמידים לפני גיל חטיבת הביניים. זה קרה בעקבות תלונה שהגישה אישה בשם דיילי סלינס, אמא לשני תלמידים בבית הספר, שטענה כי השיר הוא "אינדוקטרינציה שמעוררת בלבול בקרב הילדים" וכי הוא "משדר מסרי שנאה עקיפים ואידיאולוגיה מגדרית". בטופס התלונה, שכלל שמות של ארבעה ספרים נוספים - כולם נכתבו בידי יוצרים לא לבנים ולהט"בים - ציינה סלינס את שמה של אופרה ווינפרי כמחברת השיר שכתבה אמנדה גורמן.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כמה ימים אחר כך התברר כי לגברת סלינס יש כל מיני דעות מעניינות אחרות. בעמוד הפייסבוק שלה שיתפה, בין היתר, פוסט עם רשימת הצעדים של "יהודים ציונים" בדרך להשגת שליטה עולמית, כולל "החלפת השלטון לסוציאליסטי, אחר כך לקומוניזם ואז לעריצות". סלינס מיהרה להתנצל: "אני אוהבת את הקהילה היהודית". על ההתנגדות לשיר של גורמן התנצלה הרבה פחות, ולבסוף אמרה כי בכלל לא קראה אותו. "אני לא מומחית", אמרה, "אני לא קוראת, אני לא אשת ספרים. אני אמא שמעורבת בחינוך הילדים שלה".
אם נראה מוזר שאמא אחת כזו יכולה פשוט להביא להסרתו של שיר מתוכנית הלימודים, זה אכן מוזר. וחסר תקדים. אבל בפלורידה של היום מספיק שהורה אחד יתלונן והספר מיד מוקפא עד שוועדה מיוחדת מחליטה אם לקבל את התלונה. בשנה האחרונה הוגשו בפלורידה מאות תלונות של הורים נגד ספרים שנמצאים בתוכניות הלימודים או בספריות בתי ספר ציבוריים. כמעט תמיד התלונות הן נגד ספרים שכתבו יוצרים לא לבנים ולהט"בים ועוסקים בענייני גזע, מגדר ונטייה מינית. כמעט תמיד התלונה מתקבלת. בבתי ספר תיכוניים רבים ברחבי פלורידה אי-אפשר למצוא היום, למשל, עותק של "חמדת", יצירת המופת של זוכת פרס נובל טוני מוריסון, או את "סיפורה של שפחה" של מרגרט אטווד.
כל זה רק חלק קטן מהפנייה החדה מאוד שעושה אחת המדינות הגדולות בארה"ב לכיוון של שמרנות קשוחה עם נגיעות של שלטון טוטליטרי. המדינה שנחשבה פעם כל כך חופשית, שמשכה אליה את האנשים האקסצנטריים ביותר באמריקה - והרבה יהודים עשירים בפנסיה - היא עכשיו מקום שבו בבתי הספר אסור אפילו להגיד את המילה "הומו".
בשבוע שעבר פירסם הארגון האפרו-אמריקני המוביל בארה"ב, NAACP, אזהרת מסע לפלורידה. "תחת המושל רון דסנטיס", נאמר בהודעת הארגון עתיר ההיסטוריה, "פלורידה הפכה עוינת בגלוי כלפי אפרו-אמריקנים, אנשים לא לבנים וחברי קהילת הלהט"ב". בכך הצטרף ה-NAACP למספר ארגוני שוויון זכויות להט"בים שהוציאו אזהרת מסע דומה בחודש שעבר ושמבטלים אירועים רבים שתוכננו לחודש הגאווה בפלורידה.
"אנחנו ממליצים לנוסעים לפלורידה להיות מודעים לפוליטיקה של המדינה", מסר ה-NAACP, "האזהרה שלנו היא תגובה ישירה לניסיונות האגרסיביים של המושל רון דסנטיס ומדינת פלורידה למחוק את ההיסטוריה השחורה ולהגביל תוכניות גיוון, שוויון והכלה בבתי ספר". את האזהרה פירסם ה-NAACP אחרי שדסנטיס חתם על חקיקה המבטלת מימון לתוכניות גיוון באוניברסיטאות ובמכללות ציבוריות של המדינה.
דסנטיס הגיב בשמחה מופגנת להודעה של ה-NAACP. זה בדיוק מה שהוא רצה. הוא רץ לנשיאות על מצע של מלחמת חורמה במה שהשמרנים בארה"ב מכנים "Woke" כשבפועל מדובר במאבק בחופש הביטוי וזכויות של שחורים, להט"בים ונשים וגם נגד תאגידים - למשל דיסני - שבאים להגנת המיעוטים הללו. בשנתיים האחרונות חתם דסנטיס על חוקים כל כך קיצוניים שהוא הופך את דונלד טראמפ למועמד המתון במרוץ הפריימריז הרפובליקני. טראמפ המריא על גבי הסלוגן Make America Great Again, דסנטיס מוכר כובעים וחולצות שעליהם כתוב Make America Florida.
אז איך בדיוק תיראה אמריקה אם תהפוך לפלורידה? אפשר לקבל אינדיקציה ממקבץ חלקי מאוד של חוקים חדשים:
זכויות נשים: בחודש שעבר חתם דסנטיס על איסור הפלות אחרי השבוע השישי, למעט מקרים חריגים כמו אונס, גילוי עריות וסכנה לחיי האם. במקרי אונס וגילוי עריות האישה תצטרך להשיג צו בית משפט כדי לבצע הפלה עד השבוע ה־15. רופאים שיבצעו הפלות בכל סיטואציה אחרת, ייענשו.
חוקי אנטי-להט"ב: חוק שנקרא "חוק זכויות הורים בחינוך", וידוע יותר כ-Don’t Say Gay ("אל תגיד הומו"), מונע ממורים לדבר עם תלמידים על זהות מגדרית ונטייה מינית, ומורה לבתי הספר לקדם חינוך לנישואים הטרוסקסואליים והתנזרות ממין מחוץ לנישואים. החוק הזה גם אוסר על מורים להשתמש בפרונאונס שמותאמים לזהות המגדרית של תלמידיהם, וקובע כי "זה שקר לייחס לאדם כינוי שאינו תואם למינו". פלורידה העבירה חוק המטיל עונשים פליליים על עובדי שירותי בריאות שמספקים טיפול רפואי לקטינים טרנסג'נדרים, כולל פתח להוצאת הילדים מבתיהם במקרה שההורים לא עוצרים את הטיפול; נאסר שימוש בשירותים ומתקני החתלה למי שמינו אינו זה שאיתו נולד; ויש גם חוק האוסר על קטינים לצפות בהופעות דראג אף על פי שמרבית מופעי הדראג בארה"ב היום מיועדים לכל המשפחה ונראים כמו מסיבת פורים.
גיוון גזעי: מטרה חביבה על דסנטיס היא השתקת דיונים שעוסקים בגיוון גזעי. לשם כך חתם על חוק שנקרא Stop Woke Act, שמגביל את אופן הדיון בנושאי גזע בבתי הספר, במכללות ואפילו במקומות עבודה מסוימים בפלורידה. בימים אלה הוא מנסה לבטל את הקורס ללימודים אפרו-אמריקניים בבתי ספר תיכוניים ציבוריים. חוק חדש אחר אוסר על מכללות ואוניברסיטאות ציבוריות לממן תוכנית מפורסמת הידועה בשם DEI, שבוחנת פערים ופועלת למען שיפור ייצוג מיעוטים וקבוצות שוליים באקדמיה.
נשק: פלורידה תמיד הייתה מדינה עם חופש קיצוני בשימוש בנשק אפילו בקנה המידה של ארה"ב, והעניקה חסינות כמעט אוטומטית למי שהשתמשו בנשק בטענה ל"הגנה עצמית". המקרה המפורסם ביותר היה זה של ג'ורג' זימרמן, שב-2012 הרג את הנער השחור טרייבון מרטין ויצא זכאי במשפט. בעבר מי שביקשו לשאת נשק סמוי בפלורידה, נדרשו לפחות לעבור בדיקת רקע מלאה ולעבור מבחן כשירות ירי באקדח מול מדריך. לא עוד. עכשיו אפשר לשאת נשק סמוי ללא אישור ומבלי לעבור הכשרה. על הדרך חתם דסנטיס על חוק שקובע כי כבר לא צריך החלטה פה אחד של חבר מושבעים במקרה של עונש מוות. מספיק ששמונה מה-12 מצביעים בעד כדי לשלוח נאשם אל מותו.
במקרה או שלא, במקביל לצונאמי החוקים האלה, ישנה עלייה חדה מאוד במספר ארגוני ימין קיצוני בפלורידה. דוח של הליגה נגד השמצה תיאר 400 מקרים של ספרות לאומנית לבנה שהופצה בפלורידה בשנתיים האחרונות, והזהיר מפני "רמה חסרת תקדים של תיאום בין קבוצות לאומנות לבנה בפלורידה".
בשבוע שעבר נערכה בבית ספר מצפון לטמפה, פלורידה, ישיבה סוערת מאוד בהשתתפות הורים ומורים. בבית הספר הזה הראתה מורה בשם ג'נה ברבי לתלמידי כיתה ה' את "עולם מוזר", סרט אנימציה של דיסני שבו דמות של הומו. היא הושעתה מעבודתה, ומחלקת החינוך של פלורידה חוקרת אם הפרה את חוק "אל תגיד הומו". כמו שאפשר לתאר, הפרשה גם תפסה כותרות ארציות וגם הובילה למתח גדול מאוד בבית הספר, ששייך למחוז שבו כמה עשרות מורים התפטרו או מתכוונים להתפטר.
"מעולם לא ראיתי פחד כזה אצל הקולגות שלי כמו שראיתי בחודשיים האחרונים", אמרה בישיבה ויקטוריה האנט, מורה ללימודי חברה בבית הספר. מורה אחר, דניאל סקוט, אמר כי האווירה הנוכחית מגרשת אותו מהמקצוע: "אני לא מרגיש שאני יכול לספק סביבה בטוחה לתלמידים שלי". ואילו אליסה מראנו, מורה למתמטיקה שכבר התפטרה, אמרה לכמה עשרות פעילים שמרנים שצעקו עליה לאורך הישיבה: "אף אחד לא מלמד את הילדים שלכם להיות הומואים. לפעמים הם פשוט הומואים. אני צריכה ללמד מתמטיקה. ממש אין לי זמן ללמד את הילד שלך להיות הומו".
