אמש (יום ד') החל יאיר לפיד את מסעו בדרך להקמת ממשלת האחדות והשינוי, שתפקידה יהיה לרפא את החברה הישראלית מפצעיה, מחולייה, מהפיצול, השנאה, ההסתה – יד איש באחיו. אילו הראה לי מישהו את השורות הללו לפני שנים לא רבות, לא הייתי מאמינה שאכתוב שכמותן. אבל אחרי שש השנים האחרונות, וביתר שאת בשנתיים האחרונות שבהן ידענו ארבע מערכות בחירות ללא הכרעה, כאשר כל מי שהעז להשמיע ולו מילה אחת של ביקורת על ראש הממשלה בנימין נתניהו תויג במקרה הטוב כ"שמאלן" ובמקרה הפחות טוב כ"בוגד", הגיע זמן שתקום לנו כאן הנהגה מאחדת, שקטה, שתעסוק בנושאים האזרחיים. זה מה שחשוב באמת.
ממשלת השינוי/ אחדות/ חירום שאני מקווה שתקום אינה ממשלת שמאל, בניגוד לצבע האדום שבו נתניהו מנסה לצבוע אותה. נכון, היא גם לא ממשלת ימין, אבל ממשלה כזו הוא עצמו, במו ידיו, מנע מתוך חישובים אישיים, רגשות נקם וכפיות טובה למי שהלכו איתו.
העבודה ומרצ יחד, מפלגות השמאל היחידות בגוש, הן בסך הכל 13 מנדטים. יש עתיד וכחול לבן, מפלגות המרכז, מהוות 25 מושבים. ישראל ביתנו, תקווה חדשה וימינה, מפלגות הימין בגוש, מהוות כוח של 20 מנדטים. כלומר, כוחו של השמאל בטל בשישים. אמור מעתה: ממשלת אחדות. כבר היו דומות לה. עכשיו - דחוף לנו להקימה.
גוש של 58 מנדטים ניתן להשביע כממשלת מיעוט. הצבועים מזדעקים, אבל הרי זה בדיוק מה שבנימין נתניהו ניסה לעשות, ובצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר טרפדו לו. הוא ניסה לעשות יותר מכך: הרב נתניהו נתן הכשר בד"צ לרע"מ.
כמה חבל שבנט רקד על שתי החתונות זמן כה רב. האם לא ידע? האם לא הבין? האם ייתכן שעתה מאוחר מדי ושהתרגילים הללו מובילים לסמטה ללא מוצא, כלומר לבחירות חמישיות ושישיות ושביעיות?
מה נשאר, אפוא, לנתניהו לעשות לפני שהוא יורד מהבמה הפוליטית? לקלקל. לנסות למנוע את המהלך הנדרש כל כך. חבל שנפתלי בנט, שחשב שהוא מתמרן באמנות של לוליין על חבל דק בין שני הגושים כדי להשיג מחיר מקסימלי מחד, תוך כדי שאינו פוגע ב"בייס" הימני שלו מאידך, לא הבין שתוך כדי ריקוד מסוכן שכזה הוא קורע את החבל ועלול להפיל את עצמו ואת שותפיו.
לימור לבנתצילום: אוהד צויגנברגכבר אתמול זה התחוור לו במלוא הכאב. בדרכו לפגישה עם נשיא המדינה מצא שמישהו חפר לו מחילה, וייתכן שאינה האחרונה. נראה שנשאר עם שישה מנדטים, ומקורות מסרו שנתניהו, שאסור היה להזכיר לידו, בקרבתו או בסביבתו את שמה של איילת שקד, הציע לה לפתע, אני מניחה שבאמצעות מתווכים, הצעות מפליגות ומרחיקות לכת, כולל תיק המשפטים ועוד שריונים, כדי שתתנתק מחללית האם ימינה יחד עם עמיחי שיקלי ועדית סילמן, שליש מסיעת "ימינה" כפי שהחוק מאפשר. וכך בנט, שחלם להיות ראש ממשלה ראשון ברוטציה – עלול לראות אותה מנגד, בעיניים כלות. עם ארבעה מנדטים לא יהיה ראש ממשלה.
איזו טעות זאת תהיה. כמה חבל שחיכה. כמה חבל שרקד על שתי החתונות זמן כה רב. האם לא ידע? האם לא הבין? האם ייתכן שעתה מאוחר מדי ושהתרגילים הללו מובילים לסמטה ללא מוצא, כלומר לבחירות חמישיות ושישיות ושביעיות, כלשונו של נפתלי עצמו?
אני עדיין מקווה שאיילת לא תתפתה. אני עדיין מאמינה שתם עידן. אני מאמינה שנוכל לפתוח דף חדש לעידן אחר וטוב יותר.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
