"עיניים שלי", אומרת התצפיתנית שנכנסת למשמרת לחברתה שיוצאת. המוחלפת לא מסיטה מבטה מהמסך. קמה מהכיסא וצועדת לאחור והמחליפה מתיישבת על הכיסא. "שנייה אחת של איבוד קשר עין ואת עלולה להיות באירוע. עיניים של ילדה בת 18 יכולות להכריע את גורל המשימה, הסיכול והאיתור. אנחנו רואות הכול ומהזוויות הכי טובות".
כינסנו את חמש מפקדות פלוגות האיסוף באוגדת איו"ש (למעט חטמ"ר יהודה) לשיחה על התדמית שיש לתפקיד התצפיתנית, מה כוחה בזירה ועד כמה היא משפיעה על גורל המשימה. וכן, גם על העובדה שלעיתים מדובר בבחורה יחידה ודי צעירה בחדר אחד עם סגני אלופים שרק מחכים למוצא פיה.
אתמול נערך גיוס למערכת האיסוף בו התגייסו מאות צעירות לתפקיד. גדוד האיסוף קיבל בשנת 2020 אות מצטיין רמטכ"ל, בין היתר "על פיתוח שיטת הפעלה חדשנית שהובילה לתועלת מבצעית ייחודית, מיצוי מיטבי של כוח האדם והשפעה מבצעית רבה על אוגדת יהודה ושומרון".
הזיהוי המהיר של התצפיתניות
סרן יובל נגלי, מ"פ איסוף בחטיבה מרחבית (חטמ"ר) שומרון, סיפרה על אירוע דרמטי כשהייתה בחטמ"ר עציון: "בשעות הערב כינסו אותנו להערכת מצב. הבנו מהר שמדובר בטרור, וזה לא רק נער שאיחר להגיע לישיבה. ואז מגיע הדיווח שגופתו של דביר שורק ז"ל נמצאה. חזרתי לחמ"ל, והחיילות שלי התחילו לסרוק את המצלמות לאחור ולבצע תחקיר".
נגלי הוסיפה כי "אחרי פריקת המצלמות אחת החיילות זיהתה בצומת רכב שעומד בצורה חשודה, מדליק אורות אחוריים, מסתובב וממשיך דרומה לכיוון חברון. היא עקבה אחרי תנועת הרכב עד לנקודה בציר שיש לנו מצלמה שיכולה להפיק מספר לוחית רישוי. הוצאנו מספר שהועבר למודיעין. שעה וחצי אחרי מציאת הגופה כבר היה לנו קצה חוט משמעותי שהביאה ילדה בת 18, באירוע שבו כל המדינה על הרגליים. זו תחושת סיפוק שקשה לתאר".
הקצינות הן צעירות מאוד, בנות 23-22, וכבר מפקדות על מאות תצפיתניות. בדיוני הערכת מצב, לפני ואחרי מבצעים, הן מרגישות שוות. "אין ללוחמים בשטח עיניים בלעדינו. לפני מבצעים אני מכינה צירים למעבר, איתורים של בתי מחבלים והכוונת כוחות למחבלים וחשודים שאין להם סיכוי לראות", סיפרה סרן אוראל קוצומנדי, מ"פ איסוף בחטמ"ר עציון.
"לפני כמה חודשים התרחש אצלנו אירוע שמבחינתי הוא משמעותי: מעט לפני 12 בלילה אני מקבלת טלפון מהחמ"ל. אחת החיילות מדווחת שיש חשודים בקרבת הגדר של היישוב מגדל עוז שבגוש עציון. הודענו לרבש"ץ של היישוב והגעתי בעצמי לחמ"ל כי הרגשתי שיש כאן אירוע", אמרה. "כמעט כל הגזרה קפצה והם התחילו לסרוק בזירה. החיילת שלי מביטה במסך בנקודה שחורה שנמצאת סמוך לגדר בתוך שטח היישוב ואומרת לי 'זה בן אדם'. רמת הכוננות קופצת ברגע אחד. יש מחבל בתוך היישוב. הודעות נשלחות לתושבים להסתגר בבתים. סרט. והכול בגלל הזיהוי של התצפיתנית שלי".
קוצומנדי המשיכה לתאר את הרגעים הדרמטיים: "רק מישהו שהוא סופר מקצועי יכול לזהות או להבין על פי המצלמה שיש מישהו שמתחבא, משום שהחשוד שכב והתקדם בזחילה. הכוחות מצמצמים אליו. התצפיתנית אומרת להם 'אתם לא רואים? הוא כמה מטרים מכם קדימה'. הקצין בשטח עונה 'אנחנו לא רואים כלום', והיא אומרת: 'תתקדמו בזהירות, עוד כמה מטרים אתם תרגישו אותו ברגליים'. הקצין מתקדם ותופס את המחבל שחדר ליישוב".
כדי להבין עד כמה משמעותית עבודת האיסוף ועד כמה היא עברה שינוי, ניתן להביט בנתונים. בשנת 2019 סיכל הגדוד 75 פיגועים וב-2020 250 פיגועים. את המפקדות פגשנו בבסיס גדוד האיסוף במחנה עופר. כמעט לכולן חזות דומה, הן מצוידות בשעון "אפל" עם רצועה ורודה - "ככה קל יותר לקבל הודעות מהמח"ט בישיבות מטה", הן סיפרו.
"אנחנו לא מרגישות שיש גרם של זלזול בנו בדיונים מכריעים. אין שיח על העובדה שאנחנו בנות צעירות עם הרבה קצינים בחדר. כשמגיע תורנו לדבר, מקשיבים. אם את מספיק מקצועית ומציגה על המפה את האמצעים הנכונים וחושבת נכון אז יקשיבו לך, זה לא משנה שזו בחורה צעירה עם שעון ורוד", אמרה קוצומנדי.
כמו לכל יחידה בצה"ל, גם לתצפיתניות יש את ארסנל הקלישאות שלהן. שהן "חולמות בשחור לבן", או שהן סורקות כל אדם חדש שהן רואות מכף רגל ועד ראש ושהן לא יודעות להביט לצדדים. "זה אמיתי, אחרי המשמרות הראשונות שלי יצאתי הביתה ונהגתי ברכב כשהעיניים כל הזמן ישר, כל פנייה נראית לי מוזר", אמרה סרן אלינור יוסיפוב, מ"פ איסוף בחטמ"ר בנימין, שבכלל הגיעה לכאן בטעות.
"בגלל התדמית של התפקיד לא מעט מהבנות שמגיעות לכאן לא רצו להיות כאן, וגם אני. אבל עליי עבדו, אמרו לי שיש כאן אמצעים מיוחדים, טכנולוגיה חדישה ודברים שלא קשורים לתפקיד. הגעתי וגיליתי שמדובר בתצפית. בהתחלה כעסתי, אבל אז ממשמרת למשמרת ומסיכול לסיכול אתה מבין את גודל התפקיד. התאהבתי ויצאתי לקצונה, ואני עדיין כאן. התפקיד הולך ומתפתח עם השנים ותופס תאוצה", הסבירה יוסיפוב.
הרחפן בשירות האיסוף המבצעי
בשנים האחרונות, תפיסת המודיעין והאיסוף באוגדת איו"ש עברה מהפכה של ממש. כל מרחבי הפעולה של הלוחמים בצמתים, בצירים ובפעילויות הופכים למרחבים חכמים. אחד הגורמים שקשור בתצפיתניות הוא הבקא"סית (בקרית איסוף יבשתית) הרב ממדית. זו הכשרה נוספת של שימוש ברחפן מבצעי מיוחד.
למעשה, מדובר בתצפיתנית שבנוסף לתפקידה עוברת הכשרה ויודעת לתת מענה מודיעיני של איסוף באמצעות הרחפן. הפיילוט מיושם כרגע רק בחטמ"ר אפרים, אך צפוי להתרחב לכל אוגדת איו"ש. "זו תצפיתנית שהוכשרה להפעיל רחפן מיוחד שיודע לתת מענה באירועים מתגלגלים ולא רק ממצלמות נייחות", סיפרה סרן עדן יוסף, מ"פ איסוף בחטמ"ר אפרים.
ההכשרה המיוחדת הזו נולדה כלקח מהפיגוע בעין בובין שבו נרצחה רנה שנרב ז"ל באוגוסט 2019. המחבלים מארגון החזית העממית הפעילו את המטען בזמן שרנה, אביה ואחיה עשו דרכם לכיוון המעיין. לאחר הפיגוע נמלטו המחבלים מהמקום, ולתצפיתניות לא היו באזור מצלמות רלוונטיות. "באותו רגע אמר המח"ט שלא יכול להיות שאין לי אמצעים כאלה להפעיל באירוע כזה. אז הבנו שיש להכשיר תצפית על ידי רחפן שיידע לסרוק את השטח ולאתר את נתיב ההימלטות", אמרה יוסף.
התפקיד החדש של הבקא"סית נותן מענה גם בהפללה של מפרי סדר ומיידי אבנים. "באירועים של עימותים קשים התצפיתנית יורדת לשטח, מפעילה את האמצעים ויודעת בזמן אמת לזהות את מפר הסדר ולהעביר תמונה איכותית שלו לאנשי המודיעין, שיודעים להבין עם מי יש לנו עסק ולהביא למעצרו", סיפרה סרן הדר ממה, מ"פ איסוף בחטמ"ר מנשה.
היתרון בכך הוא שהכוחות בשטח מקבלים בזמן אמת מידע מודיעיני האם הדמויות שמולם מבוקשות והאם יש מאחוריהן עבר לאומני ואיזה, וכך יודעים לקבל החלטה בזמן אמת האם לעצור את המבוקש. "מאז שהתגייסתי אני שומעת שאנחנו העיניים של המדינה. זה לגמרי נכון. בסוף ללוחם בשטח יש זווית אחת. אני, עם מצלמות התורן הגבוהות, האמצעים המיוחדים ובעיקר המקצוענות, יודעת להגיד לו מה הוא יפגוש בצעד הבא שלו", הסבירה ממה.
גם אחרי שהן עוזבות את המסך האחריות על קצינות האיסוף היא גדולה, בייחוד באירועים מרכזיים עם כוחות רבים ומעורבות אזרחית כמו הכניסות מעת לעת לקבר יוסף שבשכם. "להכניס כל כך הרבה כוחות ואזרחים לתוך שכם זו משימה לא פשוטה. יש כאן תכלול של המון גורמים, ואני אחראית על כל הסיפור הזה", אמרה סרן נגלי. "אני מעלה אמצעים ויודעת להגיד מאיזה ציר להיכנס, כמה יכולים, איך לאבטח את האזרחים ואיך יוצאים בשלום מהאירוע. אולי זה נראה פשוט, אבל זה אירוע שבקלות עלול להתפתח ולהסלים למשהו אלים שלא ברור איך ייגמר".
עבודת האיסוף, מסתבר, לא נעצרת לרגע. העיניים תמיד על המסך מחשש לאירוע שעלול להתפתח. אחרי השיחה המפקדות נפרדות וחוזרות לגזרה שלהן. "ביי, עיניים שלי", הן מסננות אחת לשנייה, ואצלן המילים מקבלות משמעות אחרת.