כמעט שבעה חודשים אחרי ששוחררה משבי חמאס בעזה עם בנותיה, פרסמה היום (שבת) דורון כץ אשר פוסט בקבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק", ובו סיפרה – לרוב באופן משעשע אבל לא רק – על שעבר עליה מאז שחזרה לארץ במסגרת עסקת החטופים ב-24 בנובמבר.
כץ אשר (34), רואת חשבון מהיישוב גנות הדר שבשרון, נחטפה ב-7 באוקטובר מבית אמה בקיבוץ ניר עוז עם בנותיה רז (5) ואביב (3), והוחזקה ברצועת עזה 49 ימים. אמה אפרת נהרגה ביום הטבח, ככל הנראה מירי מסוק קרב של חיל האוויר. אחיה רביד כץ נרצח על-ידי מחבלי חמאס וגופתו נחטפה לעזה. בן הזוג של האם, גדי מוזס, נחטף ועדיין מוחזק ברצועה.
בפוסט, שפורסם באישורה, כתבה כץ אשר: "אז איך זה לחזור מהשבי עם שתי הבנות הקטנות שלי, אתן שואלות?
זה לחכות חצי שנה מאז שחזרנו הביתה עד שיהיו לי הכוחות לרשום משהו מצחיק, או לפחות לא מאוד עצוב.
זה שהקטנה שלי עונה לי 'כן חביבי', 'לא חביבי'.
זה לחשוב בשבי איזו תמונה שלי פרסמו ולקוות שבחרו תמונה יפה.
זה להבין שהתמונה הזו הסתובבה בכל העולם.
"זה שהבית שלי הפך לתחנת רכבת של שליחים של אוכל ומתנות בלי שהזמנתי כלום.
זה להקצות חדר בבית רק בשביל לאחסן את כל המתנות שעוד לא הבאתי לבנות.
זה עד שאני כבר יוצאת מהבית, לראות את המבטים של כולם, ויש את אלה שגם מחבקים בלי רשות.
זה שמלצריות שקטנות ממני בעשור ואפילו יותר שואלות למה אני כל כך מוכרת להן והאם מלצרתי איתן פעם.
"זה שיוני אומר 'כן' לכל מה שאני רוצה, ואפילו מבצע מיד.
זה שיוני הסכים לעוד ילד, או אפילו לכמה! כמה שאני רוצה.
זה ארגזי הזירו שחיכו לי בוקר אחד מחוץ לדלת, תודות לפוסט שעלה פה על כך שאני מכורה. ולחבר'ה בעבודה שלי, רק שתדעו שאני מגיעה ביום ראשון אז בבקשה למלא מקררים.
"זה שיש לי בחיוג מהיר מלא סלבס.
זה שיש לי בחיוג מהיר מלא אנשי תקשורת ושאלוהים יסלח לי כמה שאני מסננת אותם.
זה ששואלים אותי 20 פעם ביום - חזרת לעבודה? איך הבנות? את מצליחה לישון?
זה שאומרים לי עוד 20 פעם ביום - אני מקווה שהפסיכולוגית שלך טובה!
"זה להיכנס ל-ynet כל שתי דקות לראות אם עדכנו משהו על עסקת חטופים.
זה להבין כמה הפרשות חלה נשים טובות עשו לכבודך.
זה אלפי בקשות חברות ומעקב בפייס ובאינסטגרם.
זה אלפי הודעות מקוסמטיקאיות, מסז'יסטיות, מטפלות למיניהן, צלמות, בייביסיטריות שרק רוצות לפנק/לעזור, כפרה עליכן".
את הפוסט סיכמה כץ אשר בנימה יותר רצינית: "ועכשיו ברצינות, זה לגלות את עם ישראל הנפלא, עם כל התמיכה והעזרה. זה לגלות כמה המשפחה שלי ושל יוני בעלי גיבורי על אחד אחד ואחת אחת.
"אבל זה גם סיוטים בלילה, פחד מרעשים, כעס של ילדות קטנות שלא מבינות למה זה קרה להן והתמודדות עם שאלות קשות ששוברות לי את הלב. זה לעצום את העיניים ולראות את החוטפים שלי מול הפנים. זה געגוע בלתי נגמר לאמא שלי היקרה, לאחי הגיבור ולחברים שכבר לא אזכה לראות. וזה בעיקר לעטות מסכה מחייכת על הפנים כדי לגדל את הבנות בבית שמח למרות שהלב מדמם. וזה בעיקר-בעיקר הרבה-הרבה תפילות, שגדי מוזס הסבא של הבנות שלי שהן כל כך אוהבות, יחזור כבר הביתה יחד עם כל שאר החטופים, אמן!
"וזהו להפעם, על קצה המזלג, מה זה לחזור מהשבי. פוסט המשך על השבי עצמו ייקח לי קצת יותר מחצי שנה אחרי. אז עוד קצת".
