חבר הכנסת יובל שטייניץ מהליכוד הודיע הבוקר (יום שלישי) לראש האופוזיציה בנימין נתניהו על פרישתו מהחיים הפוליטיים. שטייניץ, שכיהן בין היתר כשר האנרגיה, שר האוצר, שר המודיעין ויו"ר ועדת החוץ והביטחון, מסר שקיבל את ההחלטה מכיוון שהרגיש ש"מגיע לי ולמשפחתי לנשום קצת אוויר נקי".
השר לשעבר, אחד מחברי הכנסת הבולטים בליכוד, הוסיף: "אני גאה בהישגים שהשגתי במסגרת תפקידיי השונים, בכלכלה, במדינאות ובביטחון. חלקם בעלי משמעות היסטורית, כגון: חשיפת תוכנית הגרעין הסורית; המצאת התקציב הדו שנתי הראשון מסוגו בעולם; הכנסתה של ישראל ל-OECD ; חילוצה של הכלכלה מהמשבר הגלובלי 2009-2012; ומתווה הגז והפיכתה של ישראל למעצמת אנרגיה".
"אני מודה לחברי הליכוד, ולכל עם ישראל, על הזכות הנדירה שנפלה בחלקי לשרת את המולדת ולהשפיע בנושאים הנוגעים לקיומה ולשגשוגה של המדינה. אני מעמיד את עצמי לרשות חבריי בליכוד במערכת הבחירות, בתקווה שהתוצאות תשמנה סוף לכאוס הפוליטי, ותאפשרנה את הקמתה של ממשלה לאומית ואיכותית בהובלת נתניהו והליכוד".
שטייניץ, דוקטור לפילוסופיה שנשוי לשופטת בית המשפט העליון גילה כנפי-שטייניץ, שקל את פרישתו לפני כל מערכת בחירות - וכעת קיבל החלטה סופית. נתניהו מסר בעקבות פרישתו כי שטייניץ "היה שותף נאמן למדיניות הכלכלית המוצלחת שבה הובלנו את ישראל בעשור הטוב בתולדותיה".
לדברי נתניהו, "המאבק המשותף שלנו להוצאת הגז מהמים, חרף כל הלחצים הפופוליסטים, הביא עשרות מיליארדים לאזרחי ישראל - בחינוך, ברווחה, בבריאות ובתשתיות. כשר אוצר יובל פעל להורדת מחירים ומיסים וכחבר בקבינט המדיני-ביטחוני הוא היה שותף להחלטות חשובות במיוחד לביטחון ישראל. אני בטוח שיובל ימשיך לתרום לאזרחי ישראל ולמדינה האהובה שלנו".
על אף עמדותיו כיום, את פעילותו הציבורית החל שטייניץ כפעיל שמאל, מאוהדי "שלום עכשיו". הוא אף נפצע מהרימון שהשליך יונה אברושמי בהפגנת התנועה ב-10 בפברואר 1983 בירושלים, בתקרית שבה נרצח אמיל גרינצוויג. בהמשך שינה את עמדותיו, ובבחירות 1996 תמך בגלוי בנתניהו.
ב-1999 רץ ברשימת הליכוד לכנסת ה-15. הליכוד, שהפסיד בבחירות אלה למפלגת העבודה בראשות אהוד ברק, זכה ב-19 מנדטים - ושטייניץ, שמוקם במקום ה-20, נכנס לרשימה בעקבות התפטרות נתניהו. מאז 1999 מכהן שטייניץ ברציפות כחבר כנסת מטעם הליכוד.
בין 2009 ל-2013 כיהן שטייניץ כשר אוצר תחת נתניהו. את כהונתו החל בצל משבר הסאבפריים, והשיק תוכנית חירום בשם "בלימה ותנופה" כדי להחזיר את המשק הישראלי לצמיחה חיובית. במהלך כהונתו התקיימה שביתת הרופאים הארוכה בתולדות המדינה, שהסתיימה בחתימת הסכם ציבורי ששיפר את תנאי העסקתם של הרופאים - תוך מתן עדיפות לבתי החולים בפריפריה. כמו כן, בקיץ 2011 פרצה המחאה החברתית הגדולה. תחילה, שטייניץ שלל את טענות המפגינים, אך בהמשך - וככל שהתעצמו המחאות משבוע לשבוע - נקט צעדים לריצוי המוחים. בעקבות המחאות התפטר מנכ"ל משרדו, חיים שני. בעקבות מינויה של ועדת טרכטנברג טיפל שטייניץ במימוש המלצותיה בנושאים הקשורים למשרדו, כגון מסים.
כשר האנרגיה, בין השנים 2015 ל-2021, היה חתום שטייניץ על "מתווה הגז" שעורר סערה - בין היתר בשל מחאות ציבוריות נרחבות. שטייניץ גם יזם תוכנית מקיפה להפסקת השימוש בפחם ובדלקים מזהמים בישראל, והחלפתם בגז טבעי ובאנרגיות מתחדשות.