מכל התגובות המשונות להתפתחויות באוקראינה, המשונה מכולן היא של אלה הטוענים כי שוב המערב מפקיר מדינה קטנה לידיו של רודן אכזר, שקורע חלקים ממנה. מינכן, חבל הסודטים וצ'כוסלובקיה הן דימוי קוסם כדי לתאר את המצב בין אוקראינה לרוסיה. אבל יש בעיה אחת: פוטין איננו היטלר, וההשוואה ההיסטורית הזו, כמו רוב ההשוואות מהסוג הזה, כושלת למדי.
בראש ובראשונה, כדאי לשים לב לעובדות של היממות האחרונות: המערב לא מביט באדישות וחיבוק ידיים בהתפתחויות במזרח אוקראינה. התוקפנות של מוסקבה לא נענית בפיהוק בבירות אירופה, אלא להפך. הן מוטרפות מדאגה. מי שמטיף להן מוסר כאילו היו צריכות לשגר את הטנקים שלהן לגונן על אוקראינה, ראוי שישאל את עצמו האם היה רוצה שחיילים ישראלים יילחמו עבור אומה אחרת, רחוקה מאוד מכאן, כאשר אין כל הסכם הגנה או אחר היוצר חובה שכזו. אוקראינה איננה חברה בברית נאט"ו, והיא לא חלק מהאיחוד האירופי. הברית הצפון אטלנטית הבהירה לרוסים ולעולם כולו כי פלישה לכל אחת מחברותיה – ובכלל זה פולין והמדינות הבלטיות – תיענה בהפעלת סעיף 5, דהיינו התקפה על אחת היא התקפה על כולן. האם זה ירתיע את מוסקבה? עוד נראה.
זה נכון, ארה"ב ואירופה כשלו בהתנהלות מול פוטין. הן לא השקיעו די בהרתעה בשנים האחרונות, ונתנו לבריונות הרוסית למנוע מהן לחזק את אוקראינה מספיק. הן הגיבו בגמגום והשלמה כלפי השאיפות האימפריאליות של מוסקבה, וזה נכון לממשל אובמה ויותר מכך לממשל טראמפ. על הטעויות הללו עוד ידובר במשך שנים. אבל מה שאי אפשר לומר הוא שהכישלון הזה מתחולל כעת, או בכלל בחודשיים האחרונים.
וושינגטון ידעה ותדרכה שהרוסים מתעתדים לפלוש, ועשתה זאת תוך חשיפה מקסימלית של מודיעין. ארה"ב שיגרה כמויות משמעותיות של נשק, ועודדה את חברות ברית נאט"ו לעשות זאת גם כן. לא מדובר רק בקסדות, המשלוח המגוחך של הגרמנים, אלא בטילים נגד טנקים בכמויות נרחבות. אם פוטין יפלוש, אלה טילים שיהרגו חיילים רוסים. במקביל, אמריקה גיבשה ברית מערבית מתואמת למדי, שהזהירה את רוסיה מכל מהלך תוקפני.
עד אמש, אלה היו מהלכים תיאורטיים לחלוטין שלא נבחנו. הרוסים החליטו לבחון אותם, והכירו בחבלי הארץ הבדלניים במזרח אוקראינה. בשלב הזה, אם הברית המערבית הייתה מתפרקת, היינו רואים מחלוקות גלויות בין גרמניה וצרפת, נניח, ובין ארה"ב. מה שגילינו – וכל הדברים שנכתבים פה נכונים לשעה זו – הוא תיאום טוב למדי ואפילו מפתיע. בניגוד לכל ההערכות, הגרמנים הודיעו באורח מעשי על ביטול עסקת צינור הגז נורדסטרים 2, החיונית לכלכלה הרוסית. איש לא ציפה להצהרה כזו מברלין בשלב מוקדם יחסית. בריטניה הבהירה שמבחינתה המהלכים האחרונים מהווים את תחילת הפלישה לאוקראינה, ולכן יוטלו סנקציות על רוסיה עצמה – ולא רק על חבלי הארץ המורדים.
ככלל, הסנקציות שהוטלו עד כה אינן עדיין נשק יום הדין של המערב. המחשבה הטקטית היא שעדיף להבהיר לפוטין שיש לו עוד מה להפסיד, אם ישגר את צבאו הענק ויתחיל לכבוש ממש חלקים מאוקראינה. לקבע את התודעה שיש עוד אפיק להסלמה מצד המערב.
למרות כל ההצהרות הנפוחות, השטחים שפוטין הודיע על הכרה בעצמאותם ביממות האחרונות הם אזורים שנתונים תחת שליטתו המוחלטת כבר שנים. הוא משלם מחיר יקר מאוד עבור צו הצהרתי, נאום לוחמני והחלטה של הדומא הרוסית. אם ימשיך במהלכיו לחיסולה של אוקראינה כאומה עצמאית, ינסה המערב לנתק את רוב המשק הרוסי מהכלכלה הגלובלית. האם פוטין מכתיב את סדר היום? בהחלט, אך הוא גם משלם עליו מחיר כבד, טרם הצליח להרוס את שליטת השלטונות בקייב בארצן וגרם לתופעה שנשמעת כמדע בדיוני: התעוררות, גם אם איטית ומסורבלת, של הברית המערבית.