מאות ליוו אמש (ג') למנוחות את רס"ר (מיל') מאור לביא ז"ל, לוחם בגדוד 450 בן 33 מסוסיא, שנפל בקרב ברצועת עזה. "אני לא יודעת מה להגיד ואיך להכניס למילים את האדם הענק שאתה. בכל דבר שנגעת בו הייתה ברכה, וכמה אור היית לנו, היית פשוט מושלם בהכל", ספדה לו רעייתו ענבר.
הלווייתו של רס"ר (מיל') מאור לביא ז"ל
"אבא מושלם לבנות המדהימות שלנו והבעל הכי מושלם שיכולתי לבקש. תמיד דאגת לכולם ולבנות, תמיד דאגת לי. לא היה בעיניך דבר יותר חשוב מהשמחה והטוב שלנו. גם כשיצאת לכל ההתנדבויות תמיד הייתה לפני זה שאלה 'זה בסדר שאצא?'", הוסיפה ענבר. "בדרך המיוחדת שלך נגעת בלבבות של כל מי שפגשת בדרך. בענווה, בצניעות ובשקט האופייני שלך".
"יצאת מהבית בשמחת תורה כדי להגן על העם והארץ. כשבאת לבקר אמרת לי שזה רק מחדד לך למה אתה נלחם. מאור שלי, אני מבטיחה לנו שאשמור על הבנות שאותן אהבת יותר מהכל, נמשיך את הדרך שלך ואת האור שלך, והלוואי שאני אוכל להיות קצת כמוך".
אחיו יעקב ספד לו: "כבן זקונים ואח קטן נהנינו ממך בכל רגע נתון, תמיד היית עם חיוך, עם המון יצירתיות ואין מקום שהיית ולא השארת בו את חותמך. בכל פעם שיצאת סיפרת לנו על רעיונות יצירתיים לפנק את החבר'ה. גם בחודש האחרון, כשהיינו צריכים אותך כדי שתהיה יותר עם אבא ואמא, לא ויתרת. חזרת לעזה בכל הזדמנות. ענבר היקרה, איבדנו אמנם אח יקר אבל הרווחנו אחות יקרה לא פחות, וארבע אחייניות מתוקות, שטביעות האצבע של מאור נמצאות בכל אחת מכן".
חבריו של מאור, שהיו איתו בזמן הקרב, ספדו לו: "את מאור הכרתי עוד מתקופתנו בצוק איתן. לא היינו באותה מחלקה, אבל כבר אז היית בחור נחמד ומצחיק שנהנה לספר הנפצות לחבר'ה. במלחמה הנוכחית שנינו עברנו להיות בחפ"ק מ"פ. בתקופה הזאת למדתי להכיר אותך אפילו טוב יותר, הכרתי בחור לא פחות ממדהים – לא היה שום דבר שלא היית עושה ושלא ידעת לעשות".
גיל בוקר, חבר ילדות של מאור, כתב עוד לפני ההלוויה: "קיבלתי חץ ללב. את מאור אני מכיר מגיל 3. גדלנו ביחד בשכונה. דלתות הבתים שלנו היו במרחק של 20 מטר אחת מהשנייה. אני קטן ממנו ב-3 שנים, הוא דתי, אני חילוני וזה מעולם לא הפריע לנו לבלות שעות ביחד - כדורגל, שוטרים וגנבים, טיפוס על גג בית הכנסת הכיפה בשכונה ה' בב"ש ועוד.
"ממאור גם למדתי הרבה על הדת, ובעיקר על הכבוד שבין אדם לחברו - כשהיה בא אליי הביתה בשישי בערב והייתי מבקש מאמא שלי לכבות את הטלוויזיה בסלון עד שנעלה לחדר כי 'מאור הדתי בא אליי', בצניעותו וביישנותו הוא היה מתעקש שאין צורך ואומר לי 'לא צריך, אני אזיז את הראש'. ואז הוא היה מספר לאמא שלו, ואמא שלו הייתה מספרת לאמא שלי והן היו מדברות וצוחקות על איך זה שעל אף פער הגילים והפער ה'תרבותי' אנחנו בכל זאת מוצאים מכנה משותף ועדיין חברים. מבחינתנו זה לא היה מסובך, היה לנו כיף ביחד אז היינו חברים.
"באיזשהו שלב כל אחד פנה לדרכו וחוץ ממפגשים קצרים בשכונה שבה גדלנו, לא נפגשנו יותר מדי, אבל את הילדות ואת הדברים שלמדתי ממנו לא אשכח. מאור הוא ארץ ישראל היפה והיהדות היפה. זכיתי להכיר אותו. מאור לביא ז"ל, גיבור ישראל".
