"אחרי שעה מהאירוע קיבלנו דיווח שיש פצוע קשה ונסענו לזירה, (אבל) זה היה כבר מאוחר, לא היה מה לעשות איתו (עם אהוביה ז"ל). התקפלנו מהזירה והתחלנו לצאת. אמרתי לצוות שהיה איתי: 'יש פה עוד רכב מעורב בתאונה'. הייתי בהרבה תאונות, והיה לי ברור שהיה פה עוד רכב שהיה מעורב בתאונה. אנחנו לא שמענו על זה שיש עוד רכב שהיה מעורב, ורק אחרי זה נפל לי האסימון שזה מה שקרה. אם זה רכב משטרתי שהיה שם, אפשר ממש לשרטט מה שקרה. הם נסעו אחריהם ונוצר מגע בין כלי הרכב. כשהגענו כבר היו שם שני חובשים צבאיים, ואמרו לנו שרופא צבאי קבע את המוות. הפגיעה הייתה קשה מאוד. הרכב עשה סיבוב שלם ונחת כשהוא (אהוביה ז"ל) מתחתיו".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
עדות זו, אשר נחשפת כאן לראשונה, היא של אחד מאנשי כוחות הביטחון, שהגיעו לזירת האירוע הקשה שבה נהרג הנער אהוביה סנדק ז"ל, בדצמבר האחרון. העדות הזאת היא רק סימן שאלה ראשון בשרשרת של החלטות תמוהות שבוצעו בתיק מאז החלו במח"ש ובמשטרה לחקור אותו. לדברי גורם במשרד המשפטים, מזה מספר חודשים שבתיק מותו של סנדק לא מתרחשות פעולות חקירה משמעותיות. השוטרים שהיו מעורבים באירוע חזרו לעבודה; הצעירים שהיו עם אהוביה ברכב שבו לבתיהם – אבל התיק במח"ש ממתין להכרעה: האם יוגש כתב אישום נגד השוטרים, או לא. במח"ש טוענים כי בתיק עדיין מבוצעות פעולות שונות, אבל מקור במשרד המשפטים, שבקיא בנבכי הפרשה, אומר השבוע: "התיק שוכב פה חודשים על גבי חודשים, ואף אחד לא נוגע בו. מפחדים לקבל החלטה. רוצים למשוך כמה שיותר זמן, ולא רוצים לזעזע את הספינה. אי-אפשר להתעלם מהמחאות שבחוץ, ולכן רוצים להמתין ליום עם סדר יום תקשורתי בנושא אחר, בכדי לפרסם את ההחלטה. ככה עובדים במח"ש. יש רצון שלא להתנגד יותר מדי למשטרה ולגרום לחוסר אמינות כלפיה. מההתחלה החקירה כאן נוהלה בצורה רשלנית ולא מקצועית, ולכן יהיה קשה להגיע לראיות מספיקות נגד השוטרים, ככל שיש כאלה. וככה, לא מנהלים תיק".
21 בדצמבר 2020. אהוביה סנדק הוא מה שנהוג לכנות "נער גבעות", בן 16, בן למשפחה מבת עין בגוש עציון. אביו, אברהם סנדק, יספר לימים כי בנו, שבילה שעות ארוכות בגבעות בנימין, נהג לרעות צאן ולכתוב שירים.
בלילה שקדם לאירוע, נערכו חיפושים אחרי אסתר הורגן, תושבת טל מנשה בת 52, שיצאה בצהריים לריצה ביער ריחן הסמוך לביתה. משבוששה לשוב, הזעיקו בני משפחתה המודאגים את כוחות הביטחון. בסביבות אחת בלילה התגלתה גופתה של הורגן ז"ל, והתברר כי נרצחה באכזריות באמצעות הטחתה על סלע. כמעט מיד ההערכה – שלימים תתברר כנכונה – הייתה שהרצח של הורגן היה על רקע לאומני.
האווירה הייתה קשה, ולמודי ניסיון ממקרים קודמים, במערכת הביטחון הגבירו נוכחות, מחשש למחאות ולפעילויות נקם, כגון תג מחיר. ואכן, בסביבות 12 בצהריים התקבל דיווח על רכב באזור בנימין ובו כמה נערים, שחשודים כי יידו אבנים לעבר רכבים פלסטיניים. כוח בילוש של ימ"ר מחוז ש"י, שמנה כמה ניידות והיה בדרכו לתחנה לאחר ביצוע מעצר, הבחין ברכב של הנערים. בגרסה שפירסם העיתונאי קלמן ליבסקינד, טען אחד הבלשים בכוח כי הוא וחבריו פרסו מחסום בכדי לעצור את הנערים, אך הנערים פרצו אותו, ועקפו את רכב הבלשים. אחר כך דהרו לדרך ללא מוצא, המובילה לבסיס צבאי. לטענת הנערים, סנדק ז"ל, שהיה ללא רישיון נהיגה, נהג ברכב, ועימו עוד ארבעה. מאוחר יותר טענה המשטרה כי צעיר אחר, ולא סנדק, הוא שנהג ברכב.
השוטרים פתחו במרדף רכב דרמטי בדרך העפר, עד שרכבם של הנערים סטה לתעלה בצד הדרך, והתהפך. מה גרם לו להתהפך? זו בדיוק השאלה המרכזית בפרשה. בנקודה הזאת, מתפצלות הגרסאות בין הנערים לבין הבלשים: המשטרה טענה בתחילה בבית המשפט, כי "הם (הנערים) איבדו שליטה, הרכב התהפך"; אחר כך טענו הבלשים שבמהלך המרדף, הרכב של הצעירים זיגזג בפראות, ותוך כדי פגע ברכב המשטרתי. לעומת זאת, הנערים טוענים, שהמשטרה ניגחה בכוונה את הרכב, וגרמה בכך להתהפכותו. "אהוביה תימרן ימין ושמאל בכדי לא להתנגש ברכב השוטרים", כך סיפר אחד הנערים בעדות ראשונה שמסר במח"ש, ונחשפת כאן. "ואז הרגשתי את המכה. זה היה ניגוח בבירור, אני ראיתי אותם. הם רדפו אחרינו, בשלב מסוים אני רואה במראה של הרכב את הרכב המשטרתי נכנס בנו ומנגח אותנו. ממש ראיתי אותם מנגחים. זה היה מכה בפינה השמאלית מאחורה של הרכב שלנו".
לעומת זאת, בגרסת השוטר שפירסם ליבסקינד, נטען כי הנערים הם שנגחו ברכב המשטרתי: "בשלב הזה, תוך כדי שהוא מזגזג מימין לשמאל, הוא פגע עם החלק האחורי השמאלי שלו בחלק הקדמי הימני שלנו. מהמכה, הרכב עם החשודים, שממילא השתולל שמאלה וימינה, איבד שליטה, עף לצד הדרך..."
השוטרים יצאו במהרה מרכבם, ועצרו ארבעה מהצעירים, שלא סיפרו שברכב היה צעיר נוסף, אהוביה ז"ל. למקום הוזעקו צוותי רפואה, שפינו את הארבעה לטיפול. חלפו כ־45 דקות – זמן יקר מאוד – עד שאחד מהאנשים בזירה זיהה יד שמבצבצת מתחת לרכב, והתריע בפני אנשי הרפואה הצבאיים. רק אז הגורמים שבזירה החליטו להפוך את הרכב, וגילו תחתיו את אהוביה. "וזה", לדברי איש הביטחון שאת עדותו חשפנו כאן בתחילת הכתבה, "היה כבר מאוחר, לא היה מה לעשות איתו".
מפגינים בירושלים במחאה על מותו של אהוביה סנדק ז"ל
אלא שמתברר כי לצד העדויות החדשות על אותו לילה, המתפרסמות לראשונה, צצות עוד ועוד שאלות מטרידות גם על ההתנהלות התמוהה של גופי החקירה, שאמורים להגיע לחקר האמת בפרשה. הביקורת הזאת – כפי שנראה – מגיעה גם מתוך משרד המשפטים עצמו, המשרד האחראי על מח"ש. יהיו הנסיבות שבגינן סנדק המנוח החליט להימלט מהמשטרה אשר יהיו, האירוע הזה לא היה צריך להסתיים במותו, והחקירה של הפרשה לא צריכה להתנהל בדרך שאותה נחשוף כאן. מהפרקליטות נמסר בתגובה בשם מח”ש, כי “החקירה התנהלה ביסודיות ובמקצועיות (התגובות המלאות – בסוף הכתבה)".
בשבועיים האחרונים מתגברות ההפגנות הסוערות שקוראות לצדק עבור אהוביה, והן גולשות לעיתים לאלימות ולחסימת כבישים. אין ספק, שיש קבוצות בציבור הישראלי שעבורן סנדק הפך לסוג של סמל פוליטי, והן משוכנעות שמשהו כאן מאוד לא תקין. אבל תהיה ההחלטה בתיק אשר תהיה, לפרטים שמתגלים כאן השבוע יש רק משמעות אחת: שמעל החקירה הזאת מנצנצת נורת אזהרה לא רק עבור מגזר מסוים - אלא עבור כל ישראלי שהאמת היא נר לרגליו.
ההתנהלות התמוהה של החוקרים החלה כבר באותו יום דרמטי. לכולם היה ברור שברגע שנהרג אזרח במהלך מרדף משטרתי, מח"ש צריכה להיכנס לתמונה. האירוע התרחש בסביבות השעה 12:00 בצהריים, ועל פי גרסת אחד מחוקרי מח"ש שגם היא נחשפת כאן לראשונה, הדיווח במח"ש התקבל מראש ענף חקירות ומודיעין במחוז ש"י בסביבות 14:00. במסגרת הדיווח נמסר, כי התנהל מרדף, שרק כחלוף שעה מסיומו נמצאה הגופה מתחת לרכב, על ידי קצינת משטרה שהגיעה לזירת האירוע, ורופאים שהגיעו למקום קבעו את מותו של המנוח (סנדק). כלומר, הדיווח למח"ש נעשה לאחר שהתגלתה גופתו של סנדק. ייתכן שמישהו במשטרה חשב שכל עוד מדובר "רק" בפצועים, אין סיבה להזעיק את מח"ש למקום. כאן חשוב להדגיש כי מח"ש לא חוקרת תאונות דרכים שבהן מעורבים שוטרים, אלא רק במקרים שבהם עולה חשד לביצוע עבירה מצד השוטרים. וזה בדיוק מה שחשבו חוקרי מח"ש: מדובר במקרה חמור, ולכן הם הוציאו צוות חקירה לזירה. האם בצמרת מח"ש כבר ידעו על כך? לא ברור. "לא בכל הקפצה לאירוע מעדכנים את ראש המערכת. אני לא חושב שקרן (בר מנחם, ראשת מח"ש – אב"ק) בכלל ידעה שהחליטו לקפוץ, אלא עידכנו אותה אחרי זה", מסביר גורם במשרד המשפטים.
עוד בטרם הגיעו לזירה, חוקר מח"ש הנחה את המשטרה לשלוח למקום מעבדה ניידת של מז"פ בגלל מציאת הגופה, וגם בוחני תנועה משטרתיים, בגלל הרכבים שהיו מעורבים באירוע. למי שהעניין הזה נראה תמוה, זוהי המציאות: למח"ש עצמה אין מחלקה לזיהוי פלילי וגם לא בוחן תנועה, ובחקירותיה היא נאלצת להשתמש במומחי המשטרה, שלעיתים אמורים להפליל את עמיתיהם.
על פי המידע שהגיע לידינו, בהגיעם לזירה, בסביבות 14:30, ביקשו חוקרי מח"ש מהשוטרים המעורבים באירוע לכתוב דוחות פעולה וזימנו אותם לחקירה. חשוב להבין: כל פעילות משטרתית, חייבת להיות מסוכמת על ידי השוטרים במה שנקרא "דוח פעולה". הדוח הזה אמור להיכתב כמה שיותר סמוך לאירוע, כדי שהזיכרון של השוטרים יהיה רענן, ובמקרים רבים הוא מהווה חלק מהראיות בבית המשפט. זה לא מה שקרה הפעם.
היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שהבין שמדובר כאן בפרשה טעונה מאוד, החליט להחתים את כל גורמי החקירה על מסמך "שמירת סוד". זה הליך לא שגרתי, והוא מבוצע רק כאשר מדובר בנושאי חקירה רגישים ביותר. לנו נודע כי אחד החוקרים שהגיעו בצוות המקורי לזירה, לא חתם על המסמך, ומודר מהחקירה
חוקרי מח"ש שהו בזירה עוד שעות ארוכות, מלבד יציאה אחת כדי לאסוף ראיות ממצלמות בסביבה. אחד החוקרים ציין במסמך פנימי כי מיד עם הגעתו לזירה נוכח באינדיקציה להתנגשות בין רכבם של הנערים לבין הרכב המשטרתי, כאשר ראה בבירור פגיעה בחלק הקדמי של הרכב המשטרתי. באותו הזמן, כך ציין, לא ידע אם מדובר בניגוח מכוון או לא.
רק בשמונה וחצי בערב, אנשי מח"ש חזרו למשרדם בירושלים – ואז גילו להפתעתם שדוחות הפעולה של השוטרים טרם הגיעו. למעלה משמונה שעות חלפו ממות אזרח, ודוחות הפעולה טרם התקבלו. החוקרים במח"ש חוששים מאפשרות לשיבוש הליכים – למשל, מהאפשרות שהשוטרים יתאמו ביניהם עדויות – ומחליטים לזמן אותם מיד לחקירה. במסמך פנימי נטען כי במח"ש התרשמו שהשוטרים "מרחו" את הזמן בכתיבת הדוחות. נוסף על כך עלה חשד לרשלנות לאחר שגופת המנוח נמצאה בזירה רק כעבור זמן רב.
זימון לחקירה במקרה כזה הוא ממש לא הליך חריג. להפך, זה הנוהל. "צריך להבין", מסביר המקור במשרד המשפטים, "אם צוות החקירה החליט לקפוץ למקום, כנראה הבינו שיש כאן עניין לחקירת השוטרים. ככה זה עובד בכל מקרה שבו נפגע אזרח בידי שוטר. זה הנוהל. כאן אנחנו מדברים על מוות. יש אירוע, מוקפץ צוות. אני זוכר את הימים של פיגועי הסכינאות ב־2015. גם אז, למרות שהיה ברור שהסיטואציה היא ששוטר ירה במחבל באופן מוצדק, הצוות היה מגיע לזירה. לאחר איסוף הממצאים, היה הצוות מזמין את השוטר לחקירה באזהרה או כעד, ואז סוגרים את התיק".
גורם נוסף עימו שוחחנו מביא למשל כדוגמה את 'פיגוע המספריים' באפריל 2016: שתי ילדות פלסטיניות בנות 14 איימו לבצע פיגוע דקירה באמצעות מספריים, ואחת מהן נורתה למוות על ידי שוטר. "אני זוכר את המקרה של 'פיגוע המספריים'", ממשיך הגורם, "אז חקרו במח"ש את השוטר ולמרות שזה היה פיגוע, לא חשבנו לשחרר אותו. בפרשת סנדק, הצורך לחקור זעק מכל כיוון. אז הבלשים הגיעו למשרדי מח"ש, והכוונה הייתה לחקור אותם".
השוטרים המעורבים הגיעו באותו ערב למח"ש, ועל פי אחת הגרסאות, בדיוק כשאנשי מח"ש עוברים תדרוך לפני חקירת השוטרים – מתחילים להגיע דוחות הפעולה. מה נכתב בהם? על פי עדות של אחד החוקרים, בדוחות הפעולה נטען כי הנערים הם שניגחו את הרכב המשטרתי, כדי להרחיק אותו ולמנוע ממנו לעקוף אותם, וכתוצאה מכך רכבם של הנערים איבד שליטה. אז למה לקח לשוטרים כל כך הרבה זמן לדווח על גרסה כה פשוטה? בדוחות נטען – שימו לב – שהסיבה היא שהשוטרים שמרו על הנערים העצורים, גם בבית החולים, על מנת שהצעירים החשודים לא ישבשו את החקירה. כלומר, השוטרים שומרים על הנערים שעלולים להפליל אותם שלא יתאמו גרסאות – אבל הם עצמם חופשיים לדבר ולכאורה לתאם האחד עם השני.
כך או כך, באותו ערב השוטרים כבר הגיעו למח"ש, וגם דוחות הפעולה שהם מילאו. אפשר להתחיל לחקור את השוטרים. החקירה הראשונית נחשבת לא פעם לחשובה ביותר. אחד מהגורמים הבכירים ביחידה, כך נודע לנו, אף שולח לצוות הודעה, ובה נכתב: "אני הולך לישון אז נדבר בבוקר. לילה טוב ובהצלחה בחקירה", מתוך ציפייה ברורה שכרגע גובים החוקרים את גרסת השוטרים. אלא שאז מתרחש דבר מדהים: למח"ש ירושלים מגיעה פנייה מטעמה של ראשת מח"ש בר מנחם – והשוטרים פשוט הולכים הביתה. בלי חקירה, בלי מתן עדות פתוחה, בלי כלום.
השבוע אנחנו חושפים כי בצוות החוקרים הייתה התמרמרות כלפי המהלך הזה. "חוקרים בצוות היו המומים מההחלטה", אומר המקור ממשרד המשפטים. "לא הבינו איך דבר כזה מתרחש. נהרג פה נער, והשוטרים הולכים הביתה (מהחקירה). צריך להבין, מדובר בהחלטה משמעותית: שיחררו בלשים שביצעו מרדף שבמהלכו נהרג נער. משום שהזמן הקריטי ביותר לחקירה ולגביית העדויות הוא החקירה הראשונה, הכי קרוב לזמן האירוע, כל פעולה יכולה לחרוץ את גורל התיק. החקירה הראשונית הכי חשובה. כל יום לאחר מכן, החקירה מזדהמת. כולם מתאמים גרסאות ונועצים עם עורכי דין. לכן הצוות היה בהלם. זו החלטה שהיא לא מקצועית.
"בגלל שמדובר בהחלטה מאוד משמעותית וקריטית לתיק, הצוות ציפה שהיא תתקבל לאחר ישיבה עם כל הגורמים, שישמעו מה יש לכולם להגיד, או לפחות להתייעץ עם החוקרים. אבל שום דבר מזה לא קרה. ולכן גורמים בצוות היו בשוק. גם לא נלקחו עדויות מהנערים, למרות שידעו כבר על הטענות שלהם לניגוח. שום דבר לא נעשה. הפעולה היחידה בתיק, בשלב כל כך קריטי, הייתה לשחרר את השוטרים. ללא תנאים. וזה נעשה על סמך אוויר". חשוב לציין כי במח"ש יש גורמים אשר טוענים כי בר מנחם כן התייעצה עימם, אבל התוצאה זהה: השוטרים יוצאים מבלי שנחקרו.
"עכשיו", ממשיך הגורם ממשרד המשפטים, "הסיטואציה היא הזויה: יושבים הבלשים מול צוות החקירה, אבל הם מקבלים הוראה שלא לחקור אותם. נניח שאין חשד, או שלא ידעו מה קרה. אז לפחות תגבה עדות פתוחה? לא באזהרה, עדות! אבל כלום מזה לא קרה. תיק חקירה מתבסס על איסוף העדויות וראיות ביום הראשון. וכבר בהתחלה הכל קורס. אין עדויות נערים. אין עדויות שוטרים. אין כלום. שולחים את כולם הביתה, ואז נזכרים, אחרי שיש בלגן, להזמין לחקירה. דבר כזה לא קרה במח"ש וגם לא יקרה במח"ש. זה חובבני. יש חוקרים שמשתגעים ממה שקרה".
בשלושת הימים הקריטיים האלו, השוטרים, כך טוען הגורם במשרד המשפטים, כבר הספיקו לקבל ייעוץ מעורכי דינם. "איזה עניין יש לחקור שוטרים שכבר ישבו עם עורכי הדין שלהם ואולי תיאמו גרסאות?" תוהה המקור. "הכל מתואם, הכל מזוהם, בייחוד בחקירות כאלה, שהגרסאות מאוד חשובות".
למה ראשת מח"ש בר מנחם החליטה לשחרר את השוטרים? לטענתה ההחלטה נעשתה בשיתוף צוותי החקירה, ומהטעם הפשוט שטענת הנערים כי השוטרים ניגחו אותם בכוונה, לא הייתה ידועה לה באותו ערב, והיא שמעה עליה רק ביום שלמחרת. במשרד המשפטים היו שתהו כיצד טענה זו של בר מנחם מתיישבת עם העובדה שזמן קצר אחרי האירוע כבר הופיעו בתקשורת הטענות לניגוח על ידי השוטרים, ואף נערכו הפגנות. בר מנחם טוענת גם כי ממילא הסיבה לזימון השוטרים הייתה העיכוב בהגשת דוחות הפעולה. ברגע שאלו הוגשו – היא החליטה לשחררם.
אבל זה ממש לא הכל. החלטה תמוהה נוספת הייתה כי את תיק סנדק יחקור צוות משותף למשטרה ולמח"ש. ההחלטה התקבלה על ידי המשנה לפרקליט המדינה, מומי למברגר, והסיבה להקמת צוות משותף, כך טוענים בפרקליטות, היא "מאחר שישנם היבטים באירוע שבהם חשודים אזרחים ושוטרים, כאשר יש צורך למצות את שני כיווני החקירה ולא ניתן להפריד באופן מלאכותי בין האירועים. כמו כן, לא ניתן בנסיבות המקרה להמתין עד לסיומה ולמיצויה של אחת החקירות, כדי למצות את החקירה האחרת, שכן התשתית הראייתית היא אחת, והדברים קשורים זה בזה".
חשוב לציין כי החקירה הוטלה על ימ"ר תל-אביב, ולא על מחוז ש"י, וכי המשנה לפרקליט המדינה הורה לתת קדימות ברורה לפעולות החקירה שנדרשות לחקירת החשד כלפי השוטרים. אבל יחד עם זאת, מעניין מאוד לראות כיצד ראו בפרקליטות את האירוע כשיצאו לדרך: "מחומר החקירה שנאסף עד כה, עולה כי תחילתו של האירוע בחשד לפיו מספר חשודים השליכו אבנים על פלסטינים בכביש סמוך לגוש עציון (הטעות במקור, האירוע היה בבנימין). לאחר שהבחינו בניידת משטרה, החלו החשודים להימלט. במהלך מרדף משטרתי, בשלב מסוים, נוצר מגע בין הרכב המשטרתי לבין רכבם של החשודים. רכבם של החשודים התהפך והמנוח מצא את מותו".
אולי בתיק שבו בסך הכל "נוצר מגע" בין הרכב המשטרתי לבין רכבם של החשודים, ואז הרכב פשוט "התהפך והמנוח מצא את מותו", זה הגיוני להקים צוות שבו שוטרים אמורים לחקור פרשה שתכריע את עתידם של עמיתיהם מהמחוז השכן. אבל המקור במשרד המשפטים טוען שזו טעות חמורה. "מדובר על משהו מאוד-מאוד חריג", הוא אומר השבוע. "אני לא זוכר תיקים כאלה. זה המשך ישיר של זיהום החקירה".
כדי להסביר את הטענה שלו, מביא המקור כדוגמה את התיק המפורסם של סלומון טקה ז"ל. טקה נהרג ביוני 2019 כתוצאה מפגיעת נתז קליע, שנורה לעבר האדמה על ידי קצין משטרה. הקצין טען כי טקה וחבריו יידו לעברו אבנים, וירה אל עבר האדמה, כי חש בסכנה לחייו. בתום חקירת מח"ש הוגש נגדו כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות. המשפט של הקצין עדיין מתנהל, אבל לפי המקור, היגיון דומה היה צריך להיות גם פה: "נכון שהמקרה מעט שונה, אבל גם בפרשת טקה היו מעורבים אזרחים. אז מדוע שם לא מצאו לנכון להקים צוות חקירה משותף? זה בדיוק בגלל הבעיתיות של הדבר הזה, שהומצא בפרשת סנדק".
עורכי הדין של משפחות הנערים מטעם ארגון חננו מצביעים על עוד תהיות לגבי אופן התנהלות החקירה. אחת מהן היא לגבי דוח בוחן התנועה של המשטרה. הדוח קבע כי אכן הייתה התנגשות בין הרכב המשטרתי לבין רכבם של הנערים. "נניח שהחקירה של השוטרים הייתה מעמיקה", אומר עו"ד מנשה יאדו, פרקליטה של משפחת סנדק. "הם נחקרו שלושה ימים לאחר האירוע, בזמן שעוד עשו השלמות לדוחות של בוחן התנועה, הדוח הזה לוקח זמן. אבל גם לאחר שהוגש, השוטרים לא עומתו עם תוצאותיו. גם גרסת הנערים נמסרה למח"ש רק לאחר ששוחררו, כחודש לאחר האירוע. אנשי מח"ש לקחו את הגרסה החלקית ביותר שמסרו הנערים במשטרה, ואיתה עבדו מול הבלשים. המינימום זה לעמת אותם עם עדויות הנערים. שום דבר מזה לא קרה". יש לציין כי אחד מחוקרי מח”ש טען כי שניים מהנערים אכן סיפקו גרסה של ניגוח מכוון, אך נער נוסף אישש דווקא את גרסת השוטרים.
לפי כל זה, לכאורה, לחוקרים היו לא מעט השלמות חקירה לבצע, כדי להגיע להחלטה מושכלת בתיק. וגם היה להם זמן. אלא שכאמור, במשך חודשים ארוכים, ממתין התיק ללא כל פעילות חקירה משמעותית להכרעה. ההכרעה, כך טוענים במשרד המשפטים, אמורה להתקבל בקרוב, אולי אף בסוף השבוע הנוכחי (לאחר ירידת הגיליון לדפוס). מדוע זה לוקח כל כך הרבה זמן? הגורם במשרד המשפטים מייחס זאת להפגנות הסוערות שמתנהלות סביב העניין, כולל זו שהייתה בסוף השבוע האחרון, וכללה עשרות מעצרים, כבישים חסומים, יידויי אבנים ושימוש בבואש ומכת"זיות. "אף אחד לא נוגע בו (בתיק)", חוזר ואומר המקור. "החקירה זוהמה מתחילתה. מההתחלה החקירה כאן נוהלה בצורה רשלנית ולא מקצועית. וזה לא רציני".
הלוויתו של הנער אהוביה סנדק בכפר עציון
(צילום: תצפית)
אגב, הנה עוד פרט מעניין, שאנחנו חושפים כאן השבוע, ויכול לרמז על עד כמה נפיץ התיק הזה בעיני מערכת החוק. היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שהבין שמדובר כאן בפרשה טעונה מאוד, החליט להחתים את כל גורמי החקירה על מסמך "שמירת סוד". זה הליך לא שגרתי, והוא מבוצע רק כאשר מדובר בנושאי חקירה רגישים ביותר. לנו נודע כי אחד החוקרים שהגיעו בצוות המקורי לזירה, לא חתם על המסמך, ומודר מהחקירה.
ואם כל זה לא היה מספיק מורכב, יש לסיפור הזה גם כמובן צד חשוב נוסף, הצד של השוטרים. לטענתם, כאמור, מדובר בנערים שהיו חשודים בביצוע עבירה, ונמלטו מהם. מאז האירוע, כך הם מספרים, הם חיים תחת איומים מתמידים, ובינתיים ההחלטה שנגררת בתיק, מהווה עינוי דין עבורם. "נגרם פה עוול עצום", מסביר השבוע מקורב לאחד הבלשים. "הוא חזר לעבוד, אבל חי בסיוט מתמשך. הוא כמובן משתתף בצער המשפחה על המקרה הקשה, אבל אין לו קשר לאירוע. מאז המקרה הוא מאוים מאוד כמו חבריו. כל זמן שהתיק הזה נשאר פתוח זה עוול. אתה יודע מה זה לקום כל בוקר ולחיות בהמתנה האם יסגרו את התיק או יגישו נגדו כתב אישום? זה בן אדם שתורם את גופו לשירות המדינה בכל יום. זה ממש עוול".
יש פה דברים שלא מסתדרים לגבי החקירה. למה, למשל, הם נשלחו הביתה מבלי להיחקר ביום הראשון?
"זה קורה מעת לעת שקוראים לשוטרים להיחקר ואז מבטלים. יכולות להיות לזה המון סיבות. אולי לא היו את כל החומרים? אולי לא היה צוות חקירה מיומן? זה לא חריג. אבל מה יש כאן לחקור יותר מדי? בסוף הסיפור פשוט: השוטרים כאן ביצעו מרדף אחרי נערים שהיו חשודים בביצוע עבירה. הנערים שנהגו ברכב ללא רישיון סיכנו חיי אדם, נמלטו ממחסום משטרתי וניסו למנוע מהשוטרים לעקוף אותם. נוצר מגע בין כלי הרכב ונגרמה התאונה. מפה ועד להפוך את השוטרים לרוצחים זה הזיה".
מהפרקליטות נמסר בתגובה בשם מח”ש: “החקירה בעניין מותו של אהוביה סנדק המנוח התנהלה ביסודיות ובמקצועיות. האירוע התרחש בשעת פעילות מבצעית של השוטרים ולבקשת פרקליט המדינה נערכו מספר השלמות חקירה בתיק והתבקשו חוות דעת מקצועיות. מדובר בהכרעה אותה יש לקבל על בסיס כלל הנתונים ובכובד ראש”.
מהפרקליטים שעסקו בתיק מטעם ארגון חוננו, עורכי הדין מנשה יאדו, עדי קידר, אריאל עטרי, נתי רום ועוד, נמסר בתגובה: “החקירה הזו לצערנו זוהמה וטויחה מהדקות הראשונות, החל מהשוטרים בשטח ועד ראשי המערכת, בשורת החלטות, מחדלים ופעולות שיבוש. והכל כי תפיסת המערכת שבנערי הגבעות צריך להיכנס, להשמיד ולאבד. אין מנוס, וכך קראנו מהתחלה - חייבים להקים כאן ועדת חקירה חיצונית לחקר התיק בפרט ולפעולותיה של ימ”ר ש”י בכלל”.
עורכי הדין אורון שוורץ ויוגב נרקיס המייצגים את אחד מקציני המשטרה, מסרו בתגובה: “ללא ספק זו טרגדיה גדולה, ומותו של נער הוא חסר ניחומים. ואולם דומה כי מאפייניה של טרגדיה הם כי בסופו של יום אין אשמים בה”.
עו”ד רועי גולן, המייצג גם הוא את אחד השוטרים, מסר בתגובה: “מרשי עובר עינוי דין קשה מנשוא על כך שתיק החקירה מתמשך זמן רב וטרם נסגר. חז”ל אמרו, כי ‘חרב באה לעולם על עינוי הדין’. יחד עם זאת, מרשי סמוך ובטוח שגורמי החקירה עושים את עבודתם ועל כך עדיין הינו ממתין לסגירת התיק ואף שיתף פעולה מלאה עם היחידה החוקרת”.
פורסם לראשונה: 07:47, 12.11.21
