כבכל תקופה זו בשנה נוהגים יהודים בישראל להצטלם עם עצי אשוח וליהנות מאווירת חג המולד – בבחינת אם לא בחוץ לארץ, אזי לפחות בביקורים ובסיורים בחיפה, נצרת וירושלים. במקביל, גם סתם אנשים פרטיים ומוסדות שונים מציבים עצי אשוח במשכנם, וכך גם עושות רשויות מקומיות שאין בהן כלל קהילות של נוצרים. מדובר בתופעת אמריקניזציה - שם קוד לתרבות המערב בכללה - ולמען הסדר הטוב, נכנה את יהודי ישראל המשתלבים בה "יודומריקנים".
היודומריקנים לא פועלים על בסיס דתי אלא על ממניע תרבותי-הדוניסטי. הם לא מכירים לעומק, או לא מייחסים חשיבות מיוחדת, למשמעות ההיסטורית והדתית של מסורת ישראל. חלקם, באותה נשימה, מגלים בהתאמה גם בורות לגבי הנצרות. הם על פי רוב נעדרים תודעה היסטורית-לאומית-דתית בסיסית, ומכאן שלא בהכרח מעניין אותם מה עוללה הנצרות ליהודים לאורך ההיסטוריה. העניין שלהם בעץ האשוח הוא גשמי. היינו, האסתטיקה ולא האתיקה.
יש הבדל בין היודומריקנים של היום לבין המתייוונים מהתקופה ההלניסטית. המתייוונים עשו זאת בעיקר בשל מניעים אופורטוניסטיים ומקצועיים, מאחר שמדובר היה ביהודים חסרי עצמאות מדינית ממשית והיה עליהם להתקרב ולהתחבב על שליט זר. ובכל זאת, רבים שמרו על מחשבה יהודית. נכון, רובם התייוונו מרצון וללא כפייה בשל הנאות החיים והאסתטיקה שמצאו בתרבות ההלניסטית (לא מעט נמשכו גם לאתיקה), אך עדיין שמרו על מסורת ישראל והבינו את חשיבותה הקיומית. למתייוונים היה ממד הדוניסטי, אבל הוא לא היה התכלית. יוסף בן-מתתיהו אימץ לעצמו זהות יוונית ושם יווני, אך עדיין בער לו לחבר את "מלחמות היהודים" ויתר ספריו כעדות היסטורית, וחלקם ככתבי הגנה, לעם היהודי. כך גם לגבי לגבי מחבר איגרת אריסטיאס, ועוד ועוד.
האמריקניזציה, לעומת זאת, היא תופעה שמזוהה עם התעלמות או בורות בכל הקשור למסורת ישראל. היודומריקנים לא מחשיבים את המסורת במובנה הדתי למהותית ולמשמעותית. ההדוניזם נטוע בהם עמוק. ודאי, מדינה יהודית חשובה לרוב היודומריקנים, אבל לא כישות המממשת את הזיכרון ההיסטורי-דתי של עמם, אלא כמדינת מקלט שמעניקה להם יציבות וביטחון, כדי שיוכלו, אם ירצו, להתפנות בשקט להתלהבות מעצי אשוח מקושטים, תחפושות ב"האלווין" והעלאת סלפי ממסעדת שף בינונית בסילבסטר. לא רחוק היום שיציינו גם את חג ההודיה.
מבחינתם, האידיאולוגיה והשורשים הרעיוניים של המסורת אינם חשובים מספיק. מדובר למעשה בשטחיות, בנאלית ורדידות: הם מתייחסים לחג המולד - וגרוע יותר, לחנוכה ולחגים יהודיים אחרים - כפולקלור נחמד וכתרבות חסרת זהות לאומית. הכול אותו דבר, ומשכך הכול הופך לכלום.
עומר דוסטרילכן, השאלה המתריסה והצינית שמופנית מדי פעם נגד היודומריקנים – "מדוע הצבועים האלה נהנים דווקא מחג המולד אבל לא צמים ברמדאן?" - מפספסת את הנקודה. אין כאן ממד של צביעות מצד היודומריקנים. ממילא הם לא מתיימרים לעשות שום דבר שיפגע להם בנוחות ובמנעמים. אם הם לא מתאמצים בשביל דתם, אין סיבה שיעשו כן עבור מסורות וחגים של הגויים שיש בהם קושי פיזי ונפשי.
מעשים קלי-דעת, בעיקר כאלה שניתן לשמוח מהם באופן גשמי – הם ייקחו, ואין זה משנה אם מהנצרות או מהיהדות. זה יכול להיות הנאה מקישוטים מוארים על עץ אשוח, מסיבת תחפושות, סעודות בחגים, וכל מה שמסב אושר וקלות חומרית. אבל חגים ומעשים שעלולים להכביד עם חוקים וריסון מסוים - לא תודה. אמרו מעתה – יודומריקנים.
- ד"ר עומר דוסטרי הוא חוקר ואיש תקשורת. בעל תואר שלישי במדעי המדינה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
