משפחתו וחבריו של בר כלף: "הפסד למדינת ישראל"
(צילום: שמוליק דודפור)
כוכבה ערבה, אימו של בר כלף (33) שהלך לעולמו היום (חמישי), יומיים לאחר שהצית את עצמו, סיפרה על הבדיקות הרפואיות שעבר בנה למען ההכרה בו על ידי משרד הביטחון כנכה צה"ל: "תוך משהו כמו עשר דקות הייתי צריכה להוכיח איזה סימפטומים פוסט-טראומטיים ראיתי בארבע השנים האחרונות".
לדבריה, "הייתה בדיקה פסיכונוירולוגית, היינו אצל פסיכיאטר וגם אצל פרופסור. איך היא הייתה? מאוד שטחית בעיניי, עשר דקות אני, עשר דקות הוא, מאוד חפיפניקית. אני כועסת שאף אחד לא הצליח להקשיב לזעקה שלי כאמא במדינת ישראל לבן לוחם, מדהים, יפה, אידאליסט, ערכי - מה עוד אפשר להגיד עליו? פרח אמיתי ממש, יפה כל כך. אני לא יכולה לחשוב שלא אראה אותו, שהוא לא יהיה איתי ושלא נלך לטייל".
האם דורשת לערוך לבנה הלוויה צבאית, והמשפחה הגישה ערעור על החלטת משרד הביטחון. היא ציינה: "אתם רוצים לשמוע מה המפקד כתב עליו? 'הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים'. וכאן הוא כתב לו 'בר, זכיתי למפקד כמוך. למדתי ממך הרבה על השקעה והקרבה, תודה על הכול'. זה אומר הכול. היו כאן הרבה חברים מהצבא ואנשים אחרים שהגיעו וסיפרו לי עוד דברים מדהימים על הבן שלי. הם אמרו שהוא היה דבק, כולם היו סביבו. הוא היה בחור נמרץ, צנוע וענו".
היא סיכמה: "זה הפסד למדינת ישראל ולי, כאמא, הפסדתי עוד הרבה שנים יפות עם הבן היקר שלי. לפני שנתיים הוא אמר לי 'אמא, אני רוצה חמישה ילדים'. אמרתי לו 'בעזרת השם'".
ליאור ערבה, דודו של בר, הוסיפה: "אני עצוב וכואב. זה לא היה צריך לקרות, דברים היו צריכים להתנהל אחרת. בר חיפש את עצמו, חיפש את הישועה והתקווה, ואף אחד לא התייחס אליו. חייל במדינת ישראל שהשתחרר מהצבא צריך לקבל טיפול. הוא נתן את הנשמה שלו, השקיע את כל כולו והיה מפקד מצטיין, ובמשרד הביטחון הדביקו לו כל מיני דברים שלא קשורים אחד לשני בשביל שהוא לא יקבל הכרה".
לדבריו, "מתנהלים שם ברמה של איזה משרד מכירות או משהו כזה. ישבו איתנו פה בשבעה המון אנשים, הלומי קרב מכל הסוגים - אחד מחייך, אחד עצוב, אחד רועד - אף אחד לא מתייחס אליהם. אדם שהוא נפגע נפש נראה כמוני-כמוך, הוא לא אדם פגוע פיזית, לא רואים שחסר לו משהו. הוא לא צולע, לא נושם כבד, כלום. רואים אדם רגיל, אבל הנפש שלו גמורה. מישהו צריך לקבל אחריות על המחדל הזה".
גיל בן מויאל, חברו של בר, סיפר כי הוא עדיין לא מעכל את הטרגדיה. "הוא היה בחור כל כך עדין וטוב, רק עכשיו אני יכול להבין כמה הנפש שלו הייתה מעורערת. אני לא מאמין שהוא הגיע למצב כזה", אמר, "ניסינו לעשות מה שאפשר. אולי לא עשינו מספיק, אבל עשינו יותר ממה שכל גוף אחר בכלל ניסה לעשות, אם בכלל. הוא ידע לדבר על מה הוא רוצה לעשות בעתיד, תמיד הייתה לו תקווה. זה ממחיש לי את המצב שהוא היה בו, רק איש מקצוע היה יכול לעלות עליו. אם מישהו אחד היה מדבר איתו בצורה מקצועית, אני מאמין שזה היה נראה אחרת".
חיים הלד, מנכ"ל עמותת "לא מפקירים פצועים בשטח", ציין: "אנחנו מלווים את אמא של בר כבר כמעט חצי שנה, מדי שבוע היא מגיעה אלינו לעמותה במסגרת מה שאנחנו קוראים לו 'מדיניות של דלת פתוחה', שבה אנחנו נותנים שירותים ומענה למתמודדים עם פוסט טראומה מרקע צבאי, להלומי קרב וגם לבני המשפחה שלהם - ללא תנאים, ללא צורך בהכרה של משרד הביטחון, ללא עלות וללא הגבלת זמן".
הלס סיפר כי פגש את בר פעם אחת, ביום הזיכרון. "הוא היה ילד מתוק. מצד אחד עם רעב לחיים, ומצד שני עם סבל מאוד גדול", אמר, "אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לבקש סליחה ממנו ומאימא שלו. אני חושב שכולנו חייבים להם את זה".
הוא הוסיף: "התהליך של ההכרה הוא מתיש. אנשים מפחדים ממנו, לפעמים חודשים לפני, וככל שהזמן מתקרב החרדות עולות. זה יוצר חוסר אמון במערכת. זיהינו שבר סובל מאוד וזקוק לטיפול ולמענה שמתאים לו. בעקבות הסיפורים של כוכבה על מה שעבר עליו בצבא, זה היה ברור שהוא צריך עזרה. לצערנו כולם סגרו את הדלת".
ביום שלישי האחרון הגיע כלף עם חומר דליק בבקבוק לבית של אחד ממכריו בנתניה, והצית את עצמו במקלחת. הוא פונה במצב קשה לבית החולים שיבא בתל השומר כשהוא מורדם ומונשם.
לדברי משרד הביטחון, הוא שירת בצה"ל בשנים 2011-2008 ופנה להכרה בו כנכה צה"ל, אך בקשתו "נבחנה לעומק ונדחתה לאחר שאובחן כסובל ממחלת נפש, שאינה פוסט טראומה ואינה קשורה לשירותו הצבאי". אימו סיפרה לאחר שהצית את עצמו כי הוא היה בתפקוד מלא לאחר שחרורו עד "שהיה איזשהו טריגר ומשהו התנפץ". היא מתחה ביקורת על התנהלות משרד הביטחון: "זונחים אותם. קרה לנו אסון, אני פשוט בהלם, הרופא אמר לי 'הוא במצב אנוש'".
מנגד, משרד הביטחון מסר מוקדם יותר: "אנו משתתפים בצערה של משפחת כלף על מותו של בר. בקשתו נבחנה לעומק על ידי מיטב הפסיכיאטרים של משרד הביטחון ולא נמצא קשר בין מחלתו הנפשית, שאיננה פוסט טראומה, לשירותו הצבאי".
