עשרות דיירי דיור מוגן "פאלאס" ברחוב ויצמן בתל אביב ירדו אחר הצהריים (יום ג') להפגין ברחוב נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשהם מנופפים בדגלים שחורים ומחזיקים שלטים הקוראים לו להתפטר.
זמן קצר לפני ההפגנה נעזרו המפגינים, רובם מעל גיל 80, במטפלים שלהם ובבני משפחה שהכינו להם מראש ברחבה כיסאות עליהם ישבו, תוך שהם מחזיקים בשלטים עליהם נכתב "לך", "אנחנו התקווה" ו"הביתה". שניים מבין הדיירים ניגנו באקורדיון וחצוצרה משירי ארץ ישראל, כששאר הדיירים מזמזמים ומנופפים בשלטים ובגדלים.
רבקה צור, בת 92, אמרה: "אני מפגינה נגד ביבי כי הוא הרס לכם את החיים - לא לי. לי היו חיים טובים, לנכדיי ולניני - הוא הרס".
דרורה, בת 85, ספרה שהרעיון להפגין התבשל בימים האחרונים. "חשבנו על זה שאנחנו חייבים לדאוג לילדים לנכדים ולנינים שלנו, כי אנחנו כבר חיים ברווחה ודואגים לנו יוצא מן הכלל", אמרה. "מה יהיה הלאה עם הדורות הבאים? כל הילדים והנכדים שלי בארץ ואני ממש דואגת להם. אני רואה רק מריבות בן אנשים, יריבות חזקה מאוד בין דעות שונות וזאת יריבות של מלחמה, ואני לא רוצה את זה. אני בעד דמוקרטיה וריבוי דעות אבל שידאגו לעם. המילה 'לך' מבטאת הכל, מדובר באדם אחד שמסובב אותנו סביב האצבע הקטנה שלו, הוא מוכשר מאוד, אבל לך".
דליה ירושלמי, בת 89, ישבה ונופפה בדגל. "אני מפגינה נגד השחיתות השלטונית ונגד האיבה, השנאה והפלגנות", אמרה בהתרגשות. "היום לצעירים אין תקווה וסטודנטים מפסיקים ללמוד כי אין להם כסף. אני לא ליכודניקית ומעולם לא הייתי, הם עשו גם דברים טובים, אבל לתת לאדם אחד לנהל את הענייניים בגלל אינטרסים אישיים זה לא יכול להיות. להשתלט על מדינה שלמה זה לא יכול להיות ואני כועסת".
בין המפגינים היה גם ההיסטוריון פרופ' פנחס עופר, שחגג לפני כמה חודשים 92. "אני פה כדי למחות, לא ייתכן שבחברה מתוקנת יעמוד בראש המדינה עבריין, זה נגד טוהר המידות. אותו עבריין לא דורש רפורמות במשפט, אלא רוצה להרוס את המערכת כדי להימלט מהדין. אני לא נלחם על ארץ ישראל השלמה אלא על דבר בסיסי שכל אדם הגון אמור להילחם עליו. הססמה שנמצאת כאן על השלטים, 'אנחנו התקווה', לא נכונה, כי עתידי כבר מאחוריי וזאת מלחמה למען הדורות הבאים".
גם אילנה שמתגוררת במגדל אמרה כי "גנבו לנו את המדינה וזורקים לנו אותה לפח זבל. אנשים פה בני 90 ומעלה, שרדו שואה, הגיעו ארצה, הקימו חיים חדשים במו ידיהם וגידלו משפחות לתפארת וכבר חשבנו שאפשר לנוח על זרי הדפנה - אבל שום זרים, אולי זרי כותנה עם קוצים. זאת המדינה שלכם כי אנחנו כבר בסוף הדרך שלנו ורוצים להראות סולידריות עם הדורות הצעירים כי אנחנו כועסים לא פחות מהם. אנחנו השקענו במדינה הזאת כדי שאתם תגיעו לכאן".