בתחילת השנה הנוכחית העריכו בצה"ל שהרגיעה בעזה היא יציבה. זאת מפני שה"הסדרה" קורמת עור וגידים וכי תנועת חמאס ברצועה קיבלה החלטה אסטרטגית לקדם אותה כדי להקל את המצוקה הכלכלית על תושבי הרצועה שאיימה על שרידות הארגון בשלטון.
בחודש מרץ כבר נראה היה שאכן ההערכה הזאת נכונה, במיוחד אחרי ששליט קטאר התחייב לסייע לשלטון חמאס ברצועה בסכום שנתי של 360 מיליון דולר – 5 מיליון דולר יותר בכל חודש ממה שחמאס קיבל ב-2020. הכסף, אגב, באמת מחולק למשפחות נצרכות. ישראל תרמה את חלקה באישור פרויקטים כלכליים גדולים לשיפור התשתיות ברצועה, בהרחבת אזור הדיג מול חופי הרצועה, ובהסרת רוב המגבלות על כניסת סחורות לרצועת עזה. ובאמת, בחודש מרץ כבר חלה עלייה בכל המדדים הכלכליים ברצועה. האבטלה פחתה, המשכורת הממוצעת עלתה, ותחלואת הקורונה נבלמה.
היה ברור שהמדיניות של חמאס משתלמת לו, והאיום על שרידות הארגון בשלטון התמתן מאוד. גם הבחירות בתוך התנועה הסתיימו, ובצה"ל היה נראה שאנחנו מפליגים לעבר תקופה של רגיעה ממושכת. אלא שאז הכריז אבו מאזן על בחירות בשתי הזירות הפלסטיניות, רצועת עזה ויהודה ושומרון, שחלקן הראשון הבחירות, לפרלמנט, יהיה בחודש מאי והעיקר – הבחירות לנשיאות – יהיו בחודש יולי.
ההכרזה של אבו מאזן הכניסה מתח מחודש לתוך רצועת עזה, כי אחד מהיעדים האסטרטגיים של חמאס הוא ליטול לידיו בכוח או באמצעים פוליטיים את ההנהגה של העם הפלסטיני בעזרת כיבוש העמדות הפוליטיות הבכירות באש"ף (ארגון השחרור הפלסטיני), שהוא הסמכות הפוליטית העליונה במחנה הפלסטיני, ועל-ידי כיבוש הרשות הפלסטינית בגדה המערבית. בעזה, חמאס שולט ממילא.
כתוצאה מהנפיצות שעלתה עקב הבחירות הצפויות לרשות הפלסטינית, השתנתה מעט ההערכה האופטימית בצה"ל לגבי הרגיעה שתחזיק מעמד לאורך זמן בגבול הרצועה. באמצע החודש שעבר העריכו באגף המודיעין של צה"ל ואצל מתאם הפעולות בשטחים, שחודש הרמדאן עלול להיות נפיץ. ההערכה התבססה לא רק על סימני התסיסה ברחוב הפלסטיני בגלל הבחירות, אלא בעיקר על העובדה שהרמדאן באורח מסורתי גורם להתלהטות דתית בעולם המוסלמי – וההתלהטות הדתית הזאת מתורגמת לעיתים קרובות מאוד לאלימות, ומנוצלת לצרכים פוליטיים לא רק ברחוב הפלסטיני אלא גם במדינות מוסלמיות אחרות.
ההתפרעויות שהחלו בשער שכם בירושלים הציתו את הלהבות שהירי בליל אמש היה תוצאה שלהן. אמנם נראה שלא חמאס ירה ישירות, אלא פעילים במה שמכונה "ארגונים סוררים": החזית העממית, ועדות ההתנגדות העממית ואחרים. אבל ייתכן מאוד שבדיקה מודיעינית מדוקדקת תעלה שגם חמאס וגם הג'יהאד תרמו רקטה או שתיים למפגן הכוח העזתי. המניע העיקרי כנראה היה פוליטי. הן חמאס והן הארגונים האחרים ברצועה רוצים לכבוש את ההנהגה ואת השליטה בגדה המערבית מידי הפתח של אבו מאזן.
אבו מאזן והפתח מראים חולשה בימים אלה. הסיעה שמריצה את מרואן ברגותי לנשיאות הרשות הפלסטינית קוראת תיגר על אבו מאזן והפתח, והפיצול במחנה הפתחי גובר. זוהי הזדמנות שחמאס לא יחמיץ להראות שהוא עומד לצידם של צעירי מזרח ירושלים והגדה המערבית, וכי הוא – ולא אבו מאזן – מגן על העניין הפלסטיני. גם בכוח, אם צריך. עוטף עזה סופג מטחים של רקטות בגלל העימות הפוליטי הפנים פלסטיני, וגם מפני שלכאורה ישראל אינה מאשרת שהבחירות הפלסטיניות ייערכו במזרח ירושלים ומתעמתת עם הצעירים במזרח העיר.
נושא נוסף שהוא כנראה הסיבה לירי, הוא עניין השבויים והנעדרים. חמאס מעוניין מאוד בעסקת חילופין שבמסגרתה ישוחררו מאות עצירים ביטחוניים פלסטינים הכלואים בבתי כלא בישראל. אם יצליח לסחוט מישראל את מבוקשו – חמאס יזכה בהישג תודעתי וביוקרה שאין שני לו במחנה הפלסטיני, וזה יסייע לו לא רק בבחירות אלא בכלל לחזק את מעמדו ברצועה וביהודה ושומרון. אלא שישראל אינה מוכנה לשחרר מאות פלסטינים שנשפטו לשנות מאסר ארוכות בעקבות מעשי רצח שביצעו או השתתפו בביצועם.
מה שישראל הציעה לחמאס באמצעות המתווכים המצרים, כך לפי הדיווח באל ערבי אל-ג'דיד, הוא שחרור עצירות פלסטיניות ושחרור של אנשי חמאס שנכללו בעסקת שליט ונעצרו מחדש בעקבות חטיפה ורצח שלושת הנערים ב-2014. חמאס מתעקש על דרישתו, והמתווכים המצרים, שנותרו לבד לאחר נטישת האירופים, לא מצליחים לפרוץ את המבוי הסתום. אבל האסירים ובני משפחותיהם לוחצים, וחמאס נמצא בין הפטיש הישראלי לסדן המשפחות. סביר להניח שהתסכול של חמאס בתחום הזה הוא סיבה מרכזית נוספת לירי אמש.
בחמאס העריכו כנראה שהתגובה הישראלית לא תהיה הרסנית וכואבת מדי. בעזה צורכים תקשורת ישראלית בדבקות רבה, הם שומעים וקוראים את הקולות בישראל שטוענים כי נתניהו עלול לגרור אותנו למלחמה כדי להשיג את יעדיו הפוליטיים ולדחות את משפטו. לכן, כנראה, מעריכים בחמאס שישראל לא תמהר לצאת בתנאים האלה למבצע גדול בעזה – מה גם שאין ממשלה, וממשלת מעבר תתקשה להוציא את צה"ל למערכה גדולה שעלולה להתפתח למלחמה שאחריה יטענו שהיא פרצה מסיבות פוליטיות.
חמאס והג'יהאד האיסלמי הפלסטיני בעזה מחליטים לקחת סיכון מחושב, ההנהגה שלהם חדורת התלהטות קנאית דתית ולא יכולה לשבת בחיבוק ידיים כשבירושלים, בבית לחם ובקלנדיה, מתעמתים צעירים פלסטינים עם כוחות הביטחון הישראליים. הם חייבים לקחת חלק ומוכנים לשלם מחיר, מה גם כשהמחיר אינו גבוה מדי. צה"ל תקף תשתיות תת-קרקעיות ללחימה, ועוד כמה מתקנים של הזרוע הצבאית, אבל לא משהו שישנה את מאזן הכוחות. הלהט הדתי והאינטרסים הפוליטיים של חמאס כנראה חשובים בעיני הנהגתו יותר מכמה מנהרות, מחרטות ומשגרי קסאמים שנפגעו.
מתגובת צה"ל הלילה ומהמטרות שהותקפו, אפשר להסיק שהנהגת חמאס לא ממש טעתה בהערכתה את תגובת ישראל. נראה שבצה"ל סבורים שההתפרצות העזתית היא אירוע שאפשר להכיל אותו, וכי אם אנחנו לא נסלים, חמאס יירגע בקרוב – וירגיע את הארגונים הסוררים אחרי מפגן הכוח שבו כולם שחררו קיטור והפגינו נוכחות אלימה שמזכה אותם בנקודות במחנה הפלסטיני. בצה"ל עדיין חושבים כנראה שההסדרה נותרה אינטרס אסטרטגי של הנהגת חמאס וכי הצורך בשיפור המצב הכלכלי ברצועה חשוב יותר לשרידות הארגון ולהרחבת שליטתו מאשר עימות גדול עם ישראל.
בשורה התחתונה, בצה"ל החליטו בינתיים להכיל את האירוע בתקווה שבינתיים יירגעו המהומות בירושלים ובעזה והעימות לא יתפשט לגזרה הצפונית. חיזבאללה כבר הוציא הודעה התומכת בצעירים הערבים שמתעמתים עם כוחות הביטחון הישראליים בירושלים, בבית לחם ובמקומות אחרים. המשך העימות עלול בהחלט להיות מנוצל על ידי האיראנים ושלוחיהם כדי ללחוץ על האמריקנים לבוא לקראתם במשא ומתן על הסכם הגרעין בווינה. האמריקנים, כמו ישראל, חוששים מערעור היציבות באזור וזה מנוף לחץ בידי האיראנים. המהומות בירושלים שעברו גם לעימות בעזה, עלולות לחזק את מנוף הלחץ הזה שבידי האיראנים.
האירועים הלילה ובימים האחרונים בירושלים ובעזה מדגימים כמה המצב האזורי נפיץ ויכול לעבור תוך זמן קצר מרגיעה ושגרה למצב לחימה בכמה גזרות. מה שיקרה בימים הקרובים בשערי עזה ובגבול לבנון תלוי במידה רבה במה שיקרה בשער שכם בירושלים. הבוקר התקיימה הערכת מצב בראשות הרמטכ"ל כוכבי, שהחליט לדחות את נסיעתו לוושינגטון - מה שמעיד שבצה"ל סבורים שהמתיחות תימשך ואולי גם תהיה הסלמה.