פרסום ראשון: כולם ישבו עם בנימין נתניהו.
בדיוק כמו אהוד ברק, ציפי לבני, שאול מופז, בני גנץ ומיקי חיימוביץ' - כולם יהיו בניו תמורת כיסא בגודל הנכון. הנהי והבכי, גם של אנשי ימין, בגין הסכם העודפים של הליכוד עם מפלגת הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, הוא בסך הכול עוד מפגן צביעות פוליטי אופייני ועלוב.
מצביעי הימין המסורתיים מוזמנים לקחת את הסכם העודפים הזה ואת ההבטחות שכתובות בו, לצרף אותם למסמך ההבטחות של נפתלי בנט לחגית משה, להסכם הקואליציוני של ממשלת החילופים, להבטחה של נתניהו למנות את ניר ברקת לשר האוצר, להתחייבויות של אותו ביבי למשה פייגלין, וכמובן להסכם של הרב רפי פרץ עם עוצמה יהודית, ואז לתייק את כולם יחדיו בארכיון המדינה תחת הכותרת ''מילה זו מילה''. על זה בדיוק הומצא המונח הבטחות על הקרח.
אגב, את מצביעי הימין כלל לא מעניין מי חותם הסכם עודפים עם מי. הבודדים שמבינים מהו הסכם עודפים מעדיפים שהקולות יישארו בצד שלהם ולא מתעניינים מעבר לכך.
שנים שלא קורה כלום בפן המדיני. לא מחזירים שטחים וגם לא מספחים. ועדיין מצליחים לייצר לנו חלוקה דיכוטומית בין ימין ושמאל שמשרתת את הפוליטיקאים. חינוך? רווחה? בריאות? זה לא מביא קולות
ובכל מקרה, האם יש למישהו ספק שנתניהו ימשיך לשלוט בכיפה (יהדות התורה, ש''ס, ימינה, הציונות הדתית ומפלגה נוספת עם כיפה שקופה שתיכנע לתאוות השררה תמורת מספר כסאות מוגזם בממשלה), ושתמורת החסינות הוא ימשיך למכור הכול כולל הכול למי שיוכל להשלים לו 61 ח"כים?
מי שכבר הוכיח יכולות פוליטיות גאוניות מסוגל כאילו-להיכנע לעסקנים החרדים גם במחיר קורבנות קורונה. מי שעומד מול כתב אישום שעלול לסיים את הקריירה שלו, לא יעצור בכתום וגם לא באדום. אמנם המפלגה שתהיה לשון המאזניים (בנט או סמוטריץ') תוכל לסחוט כנראה קצת יותר מהרגיל, אבל במקרה הזה הפרה תרצה להניק באותה מידה שבה העגל ירצה לינוק.
כן, נתניהו יהיה סחיט כרגיל, אבל זה בדיוק המקום שנוח לו: המשך השליטה המוחלטת בדברים הגדולים (המהלכים המדיניים, המשפט שלו, הבית בבלפור) תמורת חלוקת תופינים (תקציבים, מינויים, אי-גיוס חרדים). זה אותו פער מוכר ובלתי מוסבר בין יכולותיו של ראש הממשלה לייצר מהלכים בעולם או להביא מיליוני חיסונים, לבין העסקנות הפוליטית הקטנונית שלו. מעולם לא היה איש גדול כל כך וקטן כל כך בתולדות האומה.
לראשונה בחיי הבוגרים אני קול צף. עם חיסול המפד''ל, שידעה להניף דגלים חברתיים וחינוכיים, פרשתי. מאסתי במיתוגי הימין והשמאל שאיתם משחקים לנו בראש.
מחד, כולם מנהלים קמפיינים על חשיבות המחנה, ומדגישים כמה הבחירות דרמטיות, וכמה קריטי שהימין/השמאל ינצח, ומאידך - לאף מפלגה אין מצע אמיתי. אין ישראלי שיודע אם בליכוד או בכחול לבן דוגלים בקידום כלכלה סוציאליסטית או קפיטליסטית, מהן תוכניותיו של יאיר לפיד לשיקום העסקים הקטנים הקורסים, מה ההבדל בין הגישה של אביגדור ליברמן לבין זו של גדעון סער בנוגע לרפואה ציבורית, או מה חושב בנט על הדיור בקהילה לאנשים עם מוגבלויות.
כולם מסתפקים בקמפיינים של שנאה המשובצים במשפטים קצרים ונטולי מהות של משרדי פרסום, שנועדו להקהות את החשיבה העצמאית של המצביעים, בבחינת עדר המובל על ידי רועים עיוורים.
עמיעד טאוב צילום: אלון קירהכבר שנים שלא קורה כלום בפן המדיני. לא מחזירים שטחים וגם לא מספחים אותם. ועדיין מצליחים לייצר לנו חלוקה דיכוטומית בין ימין ושמאל שמשרתת את הפוליטיקאים. חינוך? רווחה? בריאות? אסטרטגיה ליציאה של מערכת החינוך מהסגר? ישיבות מקצועיות על עתיד ילדי החינוך המיוחד? קריסת האחים האחיות והעובדים הסוציאליים תחת הנטל? אלה הרי לא מביאים קולות.
לא מופרך להמר ששיעור ההצבעה בבחירות 2021 יהיו מהנמוכים בתולדות המדינה. זה מרתיח כשמשחקים לנו בראש בימי שגרה, זה גובל ברשלנות פושעת כשעושים את זה בזמן שאלפי משפחות קוברות את מתיהן מקורונה. החלוקה הארכאית לימין ושמאל ממשיכה להכתיב את המציאות השקרית, כל הדרך למערכת בחירות חמישית.
- עמיעד טאוב הוא משנה לראש עיריית מודיעין מכבים רעות
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
