זה התחיל בימים האחרונים כשמועות ולבסוף קרה גם במציאות – חברת הוועד הפועל של אש"ף, חנאן עשראווי, הגישה את התפטרותה לאבו מאזן, לא לפני שתקפה אותו בחריפות. עשראווי, בת ה-74 שנדבקה לאחרונה בקורונה אך שמרה על שגרת עבודה, טענה כי "הוועד הפועל של אש"ף סורס מסמכויותיו ונדחק אל מחוץ למעגל קבלת ההחלטות".
עשראווי שייכת לאסכולת עריקאת באש"ף, אסכולה שמנהלת שיח עם ישראלים, אך בד בבד תומכת בחרם כלכלי נגדה. אסכולה שמייצגת קו מדיני תקיף נגד ישראל, אך מתעקשת לנהל אותו רק בזירה הדיפלומטית.
כמו עריקאת, עשראווי הייתה המסבירה הלאומית של הפלסטינים בקהילה הבינלאומית – בעיקר בשל יכולת הרטוריקה הגבוהה שלה ושליטתה המוחלטת בשפה האנגלית. התפטרותה מהווה מכה משמעותית נוספת ליכולות ההסברה של הרשות הפלסטינית.
מותו של סאיב עריקאת וחידוש התיאום האזרחי והביטחוני עם ישראל הציתו מחדש את מחול השדים בהנהגה הפלסטינית סביב הקרב על ירושת תפקידיו של אבו מאזן. ההתפטרות של עשראווי היא רק רכיב אחד בסאגה הזו.
רבות נכתב על הכנותיהם של חברי הנהגת פתח ליום שבו אבו מאזן, בן 85, ילך לעולמו. אבו מאזן מחזיק בשלושה כובעים: יו"ר הרשות הפלסטינית, יו"ר אש"ף ויו"ר פתח. הטוענים לכתר לוטשים את עיניהם לפחות לתפקיד אחד מהשלושה, בהנחה שאחרי מותו התפקידים יפוצלו בין אנשים שונים במסגרת חלוקת השלל.
בשנים האחרונות נרשם שקט יחסי במאבקים, אך שני האירועים הללו הציתו מחדש את המאבק היצרי, כשברקע מרחפת גם מגפת הקורונה ויכולותיה לשנות באופן לא צפוי את המציאות.
סאיב עריקאת זכור בציבור הישראלי כראש צוות המשא ומתן הפלסטיני, אבל התפקיד המשמעותי שהוא מילא היה מזכ"ל אש"ף, התפקיד השני בחשיבותו בארגון מתחת ליו"ר, הלא הוא אבו מאזן. האדם שישב בתפקיד הזה יקבל לשליטתו מוקד כוח משמעותי שעשוי להוביל אותו ביום שאחרי אבו מאזן להיות הנשיא הפלסטיני הבא.
שני השמות החמים בבורסת ההימורים ברמאללה לתפקיד שפינה עריקאת הם חברי הוועד הפועל של אש"ף – זיאד אבו עמר ואחמד מג'דלני. שניהם נחשבים לאנשים שמקורבים מאוד לאבו מאזן וזוכים לאמונו.
כדי לקבל את תפקיד מזכ"ל אש"ף, המועמד חייב להיות חבר בוועד הפועל של הארגון. אבל אם אבו מאזן ירצה הוא יוכל לתמרן פרצה חוקית שבאמצעותה יוכל להנחית את אחד מאנשי אמונו הקרובים ביותר כמו ראש המודיעין הפלסטיני מאג'ד פרג', או השר הפלסטיני שאחראי על התיאום עם ישראל – חוסיין א-שייח'. שניהם צברו בשנים האחרונות כוח רב והם נמצאים במעגל המצומצם והקרוב ביותר לאבו מאזן.
הקשרים עם ישראל והקרב על היום שאחרי אבו מאזן
גורם נוסף שבלט מאוד בשנה האחרונה בהנהגה הפלסטינית הוא בכיר פתח ג'יבריל רג'וב. הוא זכה להרבה עדנה וכוח באמצעות מסע יחסי ציבור אגרסיבי כשהוביל בימי הנתק עם ישראל את קמפיין המאבק בסיפוח ואת חימום היחסים בין פתח לחמאס.
רג'וב לקח למעשה את התפקיד מבכיר פתח עזאם אל-אחמד, שהחזיק במשך שנים את תיק הפיוס עם חמאס. בחודשים האחרונים הוא דחף בצורה החלטית ונחושה לפיוס עם חמאס, ואף הביא את הצדדים להסכמות עקרוניות על עריכה הדרגתית של בחירות למוסדות ההנהגה הפלסטינית, כשהראשונות בהן יהיו לפרלמנט.
הריצה המהירה של רג'וב, כמו גם גזירת הקופונים על כך, יצרה לו אויבים בקרב הנהגת פתח. יש האומרים שהדברים אף הגיעו לתגרה אלימה בין אנשיו לפמליית עזאם אל-אחמד.
ייתכן שרג'וב היה מצליח להוציא לפועל את תוכניתו, אלא שניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות בארה"ב, וסופו של ממשל טראמפ, טרפו את הקלפים. בזמן שהוא שהה בקהיר בשיחות על המכניזם לקיום הבחירות עם סגן מנהיג חמאס סאלח אל-עארורי – הוציא חוסיין א-שייח' את ההודעה על חידוש הקשר עם ישראל, אחרי חצי שנה של נתק מוחלט. ההודעה ככל הנראה לא תואמה עם רג'וב, שהופתע לקבלה, במיוחד בזמן שהוא רוקח את תנאי הפיוס עם חמאס בקהיר.
השבת התיאום הביטחוני משולה להוצאה להורג בכיכר העיר של שיחות הפיוס, ואכן זמן קצר אחר כך הודיעו שני הצדדים על כישלונן, תוך משחק האשמות אכזרי של כל צד נגד האחר.
רג'וב נאלץ להפנים שתוכניתו להגיע להנהגה הפלסטינית על טיקט "המפייס הלאומי" כשלה, ומאז הוא הוריד פרופיל ציבורי, אחרי חודשים שבהם דרך כוכבו. ישנם לא מעט גורמים בהנהגת פתח שחככו ידיהם בהנאה למראה קריסת הפרויקט של רג'וב.
מי שמנצלים היטב את המצב הנוכחי הם חוסיין א-שייח', השר שאחראי לתיאום עם ישראל, וסגן ראש פתח מחמוד אל-עאלול.
א-שייח' הפך את עצמו לגיבור שהוציא את הרשות הפלסטינית ממצוקה כלכלית עמוקה, משום שלצד השבת התיאום ישראל העבירה לרשות את כל כספי הסילוקין הפלסטיניים שנאגרו אצלה. מדובר על סכום עתק של 3.7 מיליארד שקלים, שהועבר בפעימה אחת וזיכה עשרות אלפי פקידי ממשל פלסטיניים במשכורת מלאה, אחרי חצי שנה שבה קיבלו רק מחצית משכרם.
א-שייח' לא מסתפק בכך, ובימים אלה הגביר את פעילותו ברשתות החברתיות, תוך שהוא דואג לפרסם את הגיגיו גם בשפה האנגלית, בהיעדר סאיב עריקאת.
מנגד, אל-עאלול, האדם היחיד שמחזיק בסגנות כלשהי לאבו מאזן, שייך לגווארדיה הוותיקה. הוא היה בעבר ראש התנזים של פתח ומשתייך לזרם הניצי בארגון. למרות זאת, נראה שגם הוא מנסה לרכב על המשבצת של עריקאת, ולאחרונה הגביר את התבטאויותיו ומעורבותו לקיום ועידת שלום בינלאומית שאבו מאזן רוצה לקדם בשנה הבאה.
קודם לכן הקשר בינו לבין ועידות שלום היה מקרי ביותר. הקמפיין האחרון שהוביל היה להחרמת מוצרים ישראליים במכולות ורשתות שיווק פלסטיניות. נדמה שאל-עאלול הבין שאם הוא רוצה תפקיד בכיר יותר בעתיד – עליו לעלות דרגה ברמת הקמפיינים שלו.
ויש עוד רשימה ארוכה של גורמים שמנצלים את הוואקום שנותר ואת שינוי המציאות כדי לשפר עמדות. כך למשל, ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד אשתייה, שמנהל ביד רמה את משבר הקורונה וצובר כוח. אפשר להוסיף לרשימה גם את מרואן ברגותי שנמצא מעבר לחומות כלא הדרים, את מוחמד דחלאן שממתין על הקווים באבו דאבי, ואפילו את ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר, סלאם פיאד, ששמו גם הופרח לאוויר סביב קאמבק אפשרי לאחד התפקידים שהותיר עריקאת.