ישראל כץ הוא אחד הפוליטיקאים הכוחניים ביותר אבל אחד הפחות מתוחכמים שבהם. לאורך השנה האחרונה ניסה בנימין נתניהו להסוות את כוונתו למנוע את הרוטציה בהרבה מילים מכובסות, אבל כץ חיסל את הטיעונים שלו באבחת לשון כשאמר בכנס: "אבל מה אני אשם שכשעו"ד אבי ליכט עשה את ההסכם, הוא השאיר שתי פרצות, ושתיהן בנושא התקציב?".
בתרגום חופשי טען כץ שכחול לבן הם פראיירים שלא הבינו שנתניהו הנכלולי ינצל כל פרצה כדי להתחמק מההסכם שעליו הוא חתום. לפי פרסום במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", ליכט שהכין את הסכם הרוטציה מטעם כחול לבן זיהה את המלכודת שטמן ביבי, אבל כשגנץ העלה אותה בפני ראש הממשלה, האחרון דחה את הטענה בנימוק מוחץ: הוא לא מוכן לכך שלכחול לבן תהיה האופציה שלא לאשר את התקציב ואז יועבר אליהם השלטון. מין הומור שכזה.
מאז התקבע הדימוי של גנץ, כפי שחשדו רבים כבר במהלך מערכות הבחירות: הוא נאיבי. באיחור מה החלו הנשמות הטובות לשאול כיצד האיש התמים הזה גבר על הנחשים בקריה, צלח את הקרבות במטכ"ל, הפך לרמטכ"ל, ועדיין כל זה לא הכין אותו להכשות של פוליטיקאים.
לגנץ יש סגולות אחרות שקידמו אותו עד כה. הוא נראה מנומנם, בלתי מזיק ולא אמביציוזי. בחור טוב במובן הרע של המילה. כשכולם נלחמו בכולם, הוא היה תמיד מועמד הפשרה שנבחר לתפקיד. גם לתפקיד הרמטכ"ל הוא לא היה הבחירה הראשונה או השנייה.
ב-11 השנים האחרונות ניסו מיטב הפוליטיקאים של המרכז-שמאל להדיח את נתניהו מתפקידו. גנץ לא ירשם כגדול הפוליטיקאים, אבל כמי שאולי מנע מראש ממשלה עם כתב אישום לרסק את מערכת אכיפת החוק
ואולי דווקא מזגו הנוח והמכיל של גנץ, שהיה מוכן לספוג כל השפלה, הוא זה שמקשה על נתניהו. הרי ביבי עשה הכול כדי להוציא אותו משלוותו, מידר אותו בנושאים מדיניים וביטחוניים, סירב להתחייב שיקיים את הרוטציה ונהנה לראות את שלוחיו בתקשורת וברשתות ממררים את חייו. פוליטיקאי עם חוט שדרה יותר מוצק מגנץ היה מרים ידיים, מפרק את הממשלה ומאפשר לנתניהו ללכת לבחירות כשהוא מטיל את האשמה על כחול לבן. אבל גנץ חשק שיניים, וכמי שלוקח סם הזיות מלמל את המנטרה: "ישראל לפני הכול".
למזלו של גנץ, מהלך אחד דווקא הצליח לו: הדרישה למנות את אבי ניסינקורן לשר המשפטים.
ההתעקשות של כחול לבן על ניסנקורן לא נראתה לליכוד מלכתחילה. הם דרשו שהפוליטיקאי הטרי והבלתי מזיק חילי טרופר יתמנה לתפקיד. עם בני וחילי, האמין נתניהו, הוא יצליח לגנוב כל סוס שירצה, בעיקר את זה שעל גבו יימלט מהמשפט התלוי מעל צווארו.
להתנגדות של נתניהו, מתברר, הייתה סיבה טובה. ניסנקורן אמנם חדש בענייני מדינה, אבל בקי בכל טריק ושטיק פוליטי. הוא זה שבלם את כל ניסיונותיו של נתניהו להשתלט על מערכת אכיפת החוק לקראת משפטו. נתניהו לא היה מוטרד מן המהלך משום שהרי הכין לעצמו סעיף יציאה לבחירות באמצעות התקציב, אבל עכשיו הגיע גדעון סער והתברר לו שזו יכולה להיות נקודת סגירה לקריירה שלו.
המו"מ הנוכחי, וההחלטה לדחות את מועד אישור התקציב, נראית כעוד תהליך השפלה של גנץ, ונתניהו ממשיך להצטייר כגננת שמתעללת בתינוק חסר ישע. בפועל, אין בכל הסעיפים שהליכוד מתעקש עליהם, לפי הפרסומים, כדי להציל את נתניהו ממשפט. כך, לפחות, יש להניח כל עוד ניסנקורן יתמוך במתווה שיסוכם בין הצדדים.
ב-11 השנים האחרונות ניסו מיטב הפוליטיקאים של המרכז-שמאל - אהוד ברק, ציפי לבני, יצחק הרצוג, עמיר פרץ, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ואבי גבאי - להדיח את נתניהו מתפקידו. בתוכם ישנם כמה מהפוליטיקאים הקשוחים ביותר. הם הלמו בביבי בכול כוחם ברטוריקה קשה, ולא הצליחו. והנה הגיע בני, החנון המנומנם הזה מכחול לבן, והצליח להרדים אותו בשמירה. גנץ לא ירשם כגדול הפוליטיקאים, אבל כמי שאולי מנע מראש ממשלה עם כתב אישום לרסק את מערכת אכיפת החוק.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
