6 צפייה בגלריה
מיכאל בדוח, ללי נניקשוילי, אפרים חדד ויוסף בן ישי
(צילום: נטעים מבוא חורון, באדיבות המשפחה)
1,569 ישראלים נפטרו מקורונה מאז חודש מרץ האחרון - והמספר צפוי לעלות משמעותית בשבועות הקרובים. הם הותירו אחריהם יקירים רבים, שלא יכלו להיות איתם ברגעיהם האחרונים - ולעיתים גם לא ללוות אותם בדרכם האחרונה. ynet מביא את סיפורם של ארבעה שהמגפה גבתה את חייהם - אפרים חדד שידע את כל התנ"ך בעל פה, יוסף בן ישי שהקדיש את חייו לאיחוד העם, מיכאל (מיכי) בדוח שתמיד דאג לתירס חם לילדים מושב, וללי נניקשוילי, שנסכה במשפחתה חום וחדוות חיים.
"אנשים ניחמו את אמא מהחצר"
"אבא שמר על עצמו אבל בכל זאת נדבק בקורונה", סיפרה לימור שרון, בתו של אפרים חדד (82) מראש העין שנפטר מקורונה. "הוא כל כך חיכה לנינתו השלישית, אך לא זכה לראות אותה".
חדד התנדב בקופת חולים בראש העין, ודאג להביא תרופות לקשישים שלא יכלו להגיע לבית המרקחת ולעזור להם. הוא טיפח את הגינה שלו, שבה גידל ירקות ועצי פרי. "אבא היה מודע לקורונה וחשש להידבק, ולכן שמר על עצמו", אמרה שרון. "הוא היה אדם מאמין, חובש כיפה, וכדי לא לבוא במגע עם אנשים הוא לא הלך לבית כנסת ונהג להתפלל בחצר יחד עם השכנים שהיו בחצרות".
"אבא סבל מבעיות רפואיות, ואחרי אחד הטיפולים בבית החולים בילינסון הוא חזר לבית והתחיל להרגיש קוצר נשימה", סיפרה שרון. "כשמצבו החמיר, הוא אובחן כחולה קורונה, ואושפז במחלקת קורונה בבית חולים השרון. היה לנו קשה כי מיד הרדימו אותו והנשימו אותו. מכיוון שחלק מהמשפחה הייתה אתו במגע, לא יכולנו לבקר אותו בבית החולים. רק אחי ואחותי נכנסו, עם כל המיגון, כדי להיפרד ממנו בבית החולים".
לדברי שרון, "לשאר המשפחה היה קשה מאוד שלא יכולנו לבקר אותו ולהיפרד ממנו. כל הזמן היינו מתקשרים למחלקה ומבקשים למסור לו שאנחנו אוהבים אותו. השבועיים שהוא היה במחלקת הקורונה היו עבורנו מאוד קשים".
חדד נפטר בתאריך 16 באוגוסט, ובתו אמרה כי "ההלוויה הייתה קשה, גם בגלל הריחוק וגם מכיוון שאנשים לא יכלו להגיע. בשבעה אנשים עמדו מחוץ לחצר כדי לנחם אותנו. אמא שלי, שנדבקה גם, הייתה בחלון גדול סגור, ואנשים ניחמו אותה מעבר לחלון והחצר. היו הרבה חששות, אבל היא החלימה". גם אחותה של לימור נדבקה, אך לא היו לה תסמינים והיא החלימה גם.
שרון סיפרה כי אביה תמיד היה צלול ופעיל. "הוא היה איש של חסדים שעוזר לאנשים. הייתה לו שלווה מיוחדת. איש של ערכים ואהבת הארץ, הוא ידע את התנ"ך בעל פה. עברנו גיהינום בכל התקופה שהוא היה מאושפז. אמי ואחותי היו מאומתות ואנחנו בבידוד, ולא יכלנו לבקר אותו ולהיפרד ממנו. כמו חלום רע".
חדד השאיר אחריו אישה, חמישה ילדים, תשעה נכדים ושתי נינות. לדברי שרון, "בעוד חודש אמורה להיוולד נינתו השלישית. הוא כל כך חיכה לה ורצה לראות אותה, כי היא מהנכדה שאליה הוא היה קשור במיוחד. כואב לנו שהוא לא יזכה לראות אותה".
"המחלה תקפה את יוסף - עד שריאותיו קרסו"
מותו של יוסף בן ישי (62), אב לשבעה ילדים מבית שמש, הוא מקרה יחסית יוצא דופן. מדובר באדם בריא, ללא מחלות רקע, שנדבק בנגיף והיה מורדם ומונשם במשך כמה שבועות שבמהלכן נפגעו ריאותיו. בשבוע השלישי הוא נבדק ונמצא שלילי לנגיף, ולכן הועבר למחלקת טיפול נמרץ רגילה, אך כעבור כמה ימים ריאותיו - שהיו כבר עם בצקות - לא שרדו והוא נפטר.
"זה כאב עצום, אנחנו בחלום בלהות", אמרה אלמנתו אסתר. "יוסף היה בריא ללא מחלות רקע. לפני כחודשיים הוא התחיל להשתעל, הלכנו לרופא משפחה והוא נתן לו כמה תרופות בלי לעשות בדיקת קורונה. אחרי עוד שבוע כשהיה בבית, ביקשנו מהרופא שייתנו לו לעשות בדיקת קורונה, ואכן נשלחנו והתוצאה הייתה חיובית".
"באותו זמן יוסף עוד הרגיש בסדר, אך היה חלש", הוסיפה אסתר. "אחרי עוד כשבוע בבית הוא התחיל ממש לסבול מקשיי נשימה. זה היה באחת השבתות. הזמנו ניידת של מד"א, ויוסף פונה לבית החולים הדסה עין כרם. שבועיים וחצי לא ראיתי אותו בגלל שהיה במחלקת קורונה. זו תחושה קשה. בסוף נתנו לי להיכנס אליו עם כל החליפות והמסכות, ולא ראיתי כלום".
"תמיד אמרו לנו שמצבו קשה אך יציב", אמרה. "לאחר עוד שבוע שיוסף היה מורדם ומונשם, עשו לו בדיקות קורונה, והוא יצא שלילי. הוא הועבר למחלקת טיפול נמרץ רגילה, כשהריאות שלו כבר מלאות בבצקות. שם, אחרי ארבעה ימים, קראו לנו והבנו שהוא לא יכול עוד - עד שביום רביעי שעבר הוא נפטר".
במשך שנים ארוכות יוסף היה מאבטח בבתי ספר במועצה האזורית בנימין. הילדים הכירו אותו וגם צוותי ההוראה. "הוא היה איש צדיק שהתחבב על כל הילדים", אמר אחד מאנשי החינוך במועצה. ראש המועצה, ישראל גנץ, אמר כי "יוסף היה מאיר פנים ואהוב על כל התלמידים במוסדות החינוך שבהם עבד. הוא שמר על הכללים, אך בכל זאת נדבק בנגיף. משפחתו אפשרה לנו לספר את סיפורו בקמפיין שאנחנו עושים ביישובים להעלאת המודעות לשמירה על ההנחיות".
מאז מותו מנסים בני משפחתו של יוסף להסביר את המשמעות של הנגיף לאחרים. "אני לא קוראת לזה קורונה, אלא נגיף שפוגע בעם ישראל, העם שיוסף כל כך אהב", אמרה אסתר. "הוא הקדיש את חייו לאיחוד העם ותמיד היה מסתייג מהפילוג שנוצר. אנחנו צריכים לעשות תשובה, שכל אחד יקבל על עצמו להיות יותר מאוחד עם האחר, לא לדבר לשון הרע, ולהקפיד על ההנחיות. יוסף, שהיה מקפיד על ההנחיות והיה מאוד בריא, הותקף על-ידי המחלה הארורה הזו - עד שריאותיו קרסו".
האלמנה נדבקה - ויושבת שבעה לבדה
במושב אבני איתן שברמת הגולן הרכינו ראש בעקבות פטירתו ביום שלישי של אחד מייסדי היישוב, מיכאל "מיכי" בדוח (68), שחלה בקורונה ונפטר במרכז הרפואי פדה פוריה שבטבריה. אלמנתו ירדנה, בת 57, חלתה גם היא ומצבה קל. מאחר שהיא יושבת שבעה לבדה בבית, חברי המושב הציבו משמר כבוד סמוך לבית המשפחה, ובכל העת ניצבים שם שניים מחברי היישוב - לזכרו ולכבודה.
חבריו של מיכי סיפרו כי הוא היה מעמודי התווך של הקהילה, ובעל לב ענק של נתינה. "זה לא סתם ביטוי", אמרה זיוה כהן, שהיא ובעלה עדיאל היו חבריו הקרובים. "אם היו שואלים אותי למי מבין החברים שלי יש לב טוב, הייתי מצביע עליו מיד. פיו ולבו היו שווים". בעת מסע הלוויה, שהועבר לחברי היישוב בזום, ספד לו עדיאל והגדיר אותו כמצפן של החבורה.
"השנים הראשונות היו שנים של צמצום, שיתוף, סידורי עבודה והנחיות מה לעשות ומתי", אמר. "למרות שלמיכי הייתה נפש של איש עצמאי, הוא ויתר על צרכיו ורצונותיו ונרתם כמו כולנו לצמיחת הישוב ופריחתו. מיכי היה אבא של כל ילדי היישוב. תמיד בשמחה, תמיד בחיוך. הוא תמיד דאג לתירס חם – מהבאתו, קילופו העמדתו בסיר ענק ברחבת המושב, עד לחלוקה לכולם, ובייחוד לילדים".
זיוה סיפרה: "ידו של מיכי תמיד הייתה מושטת לעזרה, בכל דבר. אם זה בעזרה פיזית ואם זה בכלי עבודה, או בחקלאות, בכל דבר. בכל פעם שנסע לאחים שלו, הוא היה מעמיס את הטנדר בארגזים על ארגזים של פירות. כשלא היה לו את הזן שרצה במטע, הוא קנה את הפירות מאחרים. לילדים שלי הוא היה כמו דוד אוהב. הייתה לו תכונה ליצור קשר עם אנשים מכל הסוגים. קשת החברים שלו הייתה רחבה ביותר. הוא היה כמו בן משפחה, ויחד עשינו הרבה שבתות וחגים משותפים".
פרופ' בליצר: "40% מהנפטרים יכלו לחיות עוד 5 שנים ויותר"
(צילום: שמוליק דודפור)
מיכי לא נישא עד גיל 60, ואז הכיר את ירדנה, שאחיה מתגורר גם כן במושב, ונשא אותה לאישה. בימים שלפני ראש השנה לא חש בטוב, וסבל מחום. "המצב הידרדר עד שבמוצאי ראש השנה הם הלכו להיבדק. שניהם נמצאו חיוביים, אבל המצב של מיכי הידרדר במהירות והוא אושפז. לא ידענו עד כמה הוא חולה, והאמנו, כמו במקרה של תושב אבני איתן שחלה בגל הראשון, שהוא ייצא מזה".
באבני איתן התמודדו בחצי השנה האחרונה עם התפרצות נוספת של קורונה, כך שרבים מבני המקום חוו כבר את חווית הבידוד. גם כיום 57 מהתושבים נמצאים בבידוד, חלקם בשל המפגש עם מיכי וירדנה, וחלקם – בהם ילדים – בשל מפגשים מחוץ ליישוב.
"תמיד הייתי גאה במושב שלי, אבני איתן", אמרה זיוה. "אבל, עם כל מה שעברנו, אין לי כבר מילים להגיד על היישוב. הייתה פה התארגנות מופתית".
"שום דבר לא מכין לרגע הארור הזה"
ללי נניקשוילי (51), אשתו של ראש מחלקת מכולות בנמל אשדוד יהודה נניקשוילי, הלכה אתמול לעולמה מסיבוכי מחלת הקורונה. המנוחה נאבקה בשבועיים האחרונים בנגיף ורבים התפללו לרפואתה. בפוסט קורע לב ספד האלמן יהודה לאישה שהייתה עמוד התווך שלו ושל ילדיו, ואמר כי "הלב כואב, המוח לא תופס את גודל האבדה".
לדברי יהודה, "הפנים הכואבות וההמומות של ילדיי הם כאב נוסף מהול באהבה אינסופית שמשדרת אליי ואני אליהם. שום דבר לא מכין לרגע הארור הזה - אני בלי הנפש התאומה, הטובה והאהובה שלי, השותפה שלי להכל. הילדים והנכדים בלי האימא והסבתא שמילאה את ביתנו, שעטפה, צחקה, לימדה ונסכה בנו ביטחון, חום וחדוות חיים.
"אני מרגיש שאוכל להמשיך ולתאר את מזלי הטוב והחיים לצדה עד בלי די", סיפר יהודה. "חיים לצד אישה צנועה, חסידה של חסד ואהבת אדם ונתינה אינסופית לסביבה. למרות הקושי שלה האישי, שנעלם כי נגעה בצדיקותה במעלה הגבוהה של נתינה וחסד. הקורונה הארורה לקחה אותה מאיתנו לאחר ייסורים".
האלמן קרא בפוסט הפרידה לשמור בפועל על הוראות הקורונה: "אני פונה אליכם, לעילוי נשמתה ולמען שמירה על בריאותכם - תשמרו על ההוראות ועל הנהלים הקיימים. אל תקלו ראש, תהוו דוגמה לאחרים, תשמרו על ההוראות".
פורסם לראשונה: 23:38, 30.09.20
