רק שלוש פעמים הורשה שלמה לבקר את חמותו הקשישה שנמצאת בבית אבות בדרום הארץ מאז פרוץ הקורונה. במשך חודשים הוא ואשתו מתחננים להנהלת בית האבות לתת להם להיכנס ונתקלים בסירוב. בניגוד להמלצות משרד הבריאות ונוהל הביקורים של תכנית "מגן אבות ואימהות", הוחלט במוסד זה לא לאפשר ביקורים על מנת להגן על דיירי המוסד מהידבקות בנגיף הקורונה, גם במחיר הידרדרות מצבם הנפשי והפיזי.
(צילום: אבי חי)
"בחודשיים הראשונים לא אפשרו לנו כניסה בכלל", הוא מספר. "אחרי התקופה הזו אפשרו קצת ביקורים, והספקנו להיות אצלה שלוש פעמים עד שהמקום נסגר מחדש. כל הניסיונות לדבר לליבם ולהסביר את המצב נתקלו באוזניים ערלות. כל הזמן שיקרו לנו ודחו את הפגישה".
לדבריו, "חמותי בת 96, מצבה הגופני והנפשי היה בסדר לפני הקורונה, היא הייתה מודעת לסביבה ואפשר היה לנהל איתה שיחה ומאז הוא רק הלך והתדרדר. היא לא יודעת כלום. היא לא מתקשרת ולא מזהה. כשהיא במצב כזה גם בטלפון אנחנו לא יכולים לדבר איתה. אנחנו שבורים מזה".
ח"כ מירב כהן: "לאפשר ביקורים בבתי אבות"
תכנית מגן אבות ואימהות נולדה על מנת לתת מענה בדיוק לזה. לשמור על בטיחותם של קשישים דיירי המוסדות הסיעודיים מצד אחד ומהצד השני להגן עליהם ולמנוע הדבקה. אולם תמונת המצב בשטח מציירת מצב בו בתי אבות רבים מתעלמים מההנחיות ומקבלים על דעת עצמם החלטה למנוע ביקורים.
"אין יום שאני לא מקבלת פניות שקורעות את הלב, מבני משפחה שמתגעגעים אחד לשני ודואגים אחד לשני", מספרת ח"כ מירב כהן, השרה לשוויון חברתי שבלשכתה טופלו למעלה משלוש מאות פניות על בעיות הנוגעות להגבלות הביקורים. "יש לאזן בין הצורך לשמור על בטיחותם של המבוגרים לבין הצורך הנפשי והרגשי לפגוש את המשפחה. במקום למות מקורונה, אנשים עלולים למות מבדידות או מדיכאון ואסור לנו לאפשר לזה לקרות.
(משי בן עמי, ניצן דרור)
"אנחנו נמצאים בקשר מתמיד עם מבוגרים שחיים במוסדות, בני משפחתם ומנהלי מוסדות. ביחד ליווינו מאות מקרים של משפחות שביקשו לבקר את יקיריהם ונתקלו בקשיים. אני לחלוטין מבינה את המשימה המאתגרת שבפניה ניצבים מנהלי המוסדות אך עם זאת אני קוראת להם למצוא את הדרכים שיאפשרו לבני משפחה להתראות. ניתן לעשות זאת בצורה אחראית ותוך הקפדה על הנחיות משרד הבריאות. בעיני לחסום באופן מוחלט כניסה ויציאה ממוסדות זה פתרון שאינו מידתי ואינו סביר, וכמו כן הגבלת מפגשים לזמן קצרצר אינו מוצדק. חובתנו לייצר עבור המבוגרים שלנו 'שגרת קורונה' שמאפשרת להם איכות חיים סבירה".
אסתר, בת לקשישה בצפון הארץ, סירבה לקבל את זה שהמוסד בו חיה אימה מנע ביקורים והחליטה להוציא אותה משם. "אבא שלי נפטר בגלל הבדידות שיצרה הקורונה. הוא היה חולה גם לפני, אבל המצב שלו התדרדר במהירות מאז שהפסקנו לבוא. הוא לא הבין את הקורונה, הוא רק ראה שהפסקנו לבוא וזמן קצר לאחר מכן הוא נפטר", היא מספרת.
"אני לא אתן שדבר כזה יקרה גם לאימי. ההנחיות בבית האבות שהיא הייתה בו כל הזמן השתנו לפי החלטות ההנהלה. ממצב שהייתי מבקרת אותה פעם ביום, מביאה לה אוכל, מארחת לה חברה, נאסר עליי לבקר אותה במשך למעלה משבועיים", הוסיפה אסתר בכאב.
לדבריה, "היא לבד שם, היא צריכה את המשפחה שלה. האחות הראשית של המקום אמרה לנו באופן מפורש שמאז הקורונה מצב הדיירים מתדרדר. אין סדר, ההנחיות של בית האבות כל פעם משתנות. לפעמים נותנים לנו לבוא לבקר ולפעמים לא. אני מתקשרת כל הזמן למשרד הבריאות, והם אומרים לי שמבחינתם זה בסדר אבל המקום מחליט. ברגע שראיתי שמצבה של אמא שלי מתדרדר החלטתי להוציא אותה משם, שהיא לא תגמור כמו אבא שלי. גם מבדידות אפשר למות".
רוני עוזרי, יו"ר איגוד בתי אבות, מסר כי "המדיניות הגורפת שלי היא איזון בין מצבו הבריאותי והנפשי של הדייר. כך למיטב ידיעתי פועלים במרבית בתי האבות, למעט אלה המתמודדים עם חולי קורונה בשעה זאת. המשפחות הן גורם טיפולי וחברתי משמעותי, המסייעות לא מעט לעבודת הצוותים שלנו. ולכן, בכל בית אבות שאין בו דיירים או אנשי צוות חולים בקורונה, יש לקיים שגרת ביקורי משפחות בהתאם להנחיות חמ"ל קורונה. אני קורא לכל משפחה הנתקלת בקושי, לפנות אלינו ולקבל מאיתנו סיוע".
