הנהגת מדינה זה מקצוע מסובך. לא מספיק להיות מנהל מוכשר. צריך במקביל לדעת להתנהל בתוך מערכות פוליטיות מורכבות וכמובן שצריך לדעת להיבחר. נדיר למצוא את השילוב הזה בהנהגה הפוליטית של היום. מגפת הקורונה מבליטה את העובדה שגם פוליטיקאים שידעו להיבחר ולתמרן היטב בימים של שגרה, רחוקים מלהיות מסוגלים לנהל באופן אפקטיבי את המדינה במשבר. אז מה עושים? הפתרון נמצא מתחת לאף. יש קבוצה שהוכיחה שיש לה את כל הכישורים: ראשי הרשויות.
אלה הוכיחו שהם יודעים לשווק את עצמם בהצלחה ולהיבחר, הם יודעים לתמרן במערכות פוליטיות המחייבת פשרות קואליציוניות, ומוכנים להיאבק על תקציבים ותיעדוף נושאים בתנאי אי ודאות. ולהבדיל מהפוליטיקאים ברמה הארצית, הם קודם כל אנשי ביצוע.
הסיבה לכך פשוטה: את הבוחרים ברשות המקומית כמעט לא מעניינת השייכות הפוליטית של הנבחר. מעניין אותם בעיקר "מה עשה ראש העיר בשבילי וכיצד השתפרו חיי ביישוב". לכן הם חייבים להיות ביצועיסטים ולספק את רוב הבוחרים.
את הקבוצה המנוסה של ראשי העיר צריך לרתום לניהול המדינה. אלה שיתאגדו כמפלגה יוכלו גם לשכנע בוחרים לתמוך בהם, גם להקים קואליציה יציבה, גם לתפעל את המגזר הציבורי וגם ליישם בהצלחה פתרונות לבעיות העומק.
את הבוחרים ברשות המקומית לא מעניינת השייכות הפוליטית של הנבחר. מעניין אותם בעיקר "מה עשה ראש העיר בשבילי וכיצד השתפרו חיי". לכן הם חייבים להיות ביצועיסטים
הינה דוגמא קטנה מעולמי כתעשיין. בגל הראשון הבטיחה הממשלה לעובדים תשלומי חל"ת עד יוני 2021, ובאבחת קולמוס הפכה את גיוס העובדים לתעשייה למשימה כמעט בלתי אפשרית. עובד ששכרו החודשי הוא כ-10,000 שקל ברוטו והוצא לחל"ת אומר לעצמו: "המדינה מבטיחה לי 6,000 שקל בחודש למשך שנה. אז אשב בבית, פה ושם אחלטר משהו, והגעתי כמעט לנטו שהיה לי קודם. אז למה לצאת לעבודה?".
התוצאה הישירה היא שאין מועמדים למשרות פנויות בתעשייה. יש ביקוש לעובדים, אבל הם לא באים בגלל מדיניות החל"ת.
(צילום: שחר גולדשטיין)
כתעשיינים הצענו לממשלה ללמוד מהמודל הגרמני, שלפיו הממשלה משלמת את הסכום למעסיק והאחרון מתחייב להמשיך לשמור את העובד במשרה זהה לזו טרם המשבר. בדרך זו נשמרת שגרת חייו של העובד, בדרך לעבודה הוא גם קונה דלק או קפה ומאפה ומממן עוד שני עסקים קטנים. ימיו מלאים בתוכן ולא בבטלה חסרת מעש מול הטלוויזיה המובילה למתח בבית ולצרות גרועות יותר. והכלכלה? היא ממשיכה לזרום באופן קרוב לשגרה.
למותר לציין שכל הפניות של התאחדות התעשיינים ושל גופי מקצועיים אחרים נענו בהתעלמות או בשלילה.
ומה יקרה ביוני 2021? הרי לא ייווצרו פתאום חצי מיליון משרות. ומה תעשה אז הממשלה? תמשיך בתמיכה? תפסיק לתמוך והאנשים יישארו גם מחוסרי עבודה וגם מחוסרי הכנסה? במצב הענייני הנוכחי, לאזרחי ישראל פחות אכפת משיוכו הפוליטי של הנבחר, ימין או שמאל, והרבה יותר מהשאלה אם הוא יודע לבצע ולפתור בעיות מהר וביעילות על אף המורכבות הפוליטית שלהן.
ראשי הערים הם אנשי השעה. הם המתאימים למשימה העצומה הזו. קומו ועשו מעשה. סייעו לנו, המוני עם ישראל החרדים לגורל המדינה.
- ניתאי אלוש הוא תעשיין מעוטף עזה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
