נסו לתאר לעצמכם תרחיש שונה מזה שהתרחש בפועל ביום שני השבוע בהר דב. במקום ירי אזהרה על מנת שלא לפגוע, היו כוחות צה"ל הפרוסים על מורדות הר דב יורים אש לתכלית והורגים את אנשי חיזבאללה שניסו להתגנב בסבך כדי לתקוף את מוצב "גלדיולה".
כמעט אין ספק שבמקרה כזה חיזבאללה היה מגיב על הירי בירי טילי נ"ט ובאש מרגמות באזור האירוע כדי לחפות על מנוסת אלו שנשארו בחיים, וכדי למנוע מלוחמי צה"ל להתקרב ולאסוף את גופות ההרוגים ואת הציוד שהשאירו מאחוריהם. הצגת ממצאים כאלו בסרטון של דובר צה"ל הייתה ממחישה ללבנונים מכל העדות ולעולם הערבי את הכישלון המשפיל שנחל חיזבאללה.
לכן חיזבאללה היה פותח בכל מקרה באש, לא רק כדי לטשטש את האפקט התודעתי של כישלון הפיגוע שיזם, אלא בעיקר מפני שהנהגתו ובראשה חסן נסראללה שבויה בקונספציית "משוואת ההרתעה עם ישראל" שעל פיה חיזבאללה ינקום אם ישראל תהרוג באנשיו בכל מקום שהוא; על אחת כמה וכמה על מורדות הר דב שחיזבאללה מכנה "חוות שבעא" וטוען שזה שטח לבנוני ריבוני.
מיסוך עשן באזור התקרית
(צילום: אל-מנאר)
צה"ל היה מגיב בירי ארטילרי ואולי גם באמצעות מסוקים וכלי טיס לשיתוק מקורות הירי של חיזבאללה באזור הסמוך למקום התקרית. עדיין מתוך כוונה להכיל את האירוע ולמנוע שיתוק של שגרת החיים בצפון ישראל. אולם רסיסים ואולי גם כמה פגזים תועים היו גורמים להרס ואולי גם לנפגעים בכפרים הלבנוניים בסביבה, מה שהיה מאתגר עוד יותר את תדמית חיזבאללה ונסראללה כ"מגיני לבנון", במיוחד לאור העובדה שהפעם נפגעו גם אזרחים לבנונים לא-מעורבים.
לכן נסראללה היה מסרב להצעת ישראל לשאת ולתת על הפסקת אש בתיווך מפקדי יוניפי"ל והיה מרחיב את האש לכל הגזרה, כולל לעבר יישובים ישראליים באזורים הסמוכים לגבול.
זו יכלה להיות ההזדמנות שצה"ל ומדינת ישראל ציפו לה.
צה"ל היה משלים במהירות את ההכנות להנחית מכת-מנע על חיזבאללה בכל שטח לבנון. במקביל היה משלים את ההיערכות על הקרקע להגנת הישובים והמוצבים שעל קו הגבול מדן במזרח ועד ראש הנקרה במערב, כולל הגברת הכוננות ברמת הגולן ומגייס בחשאי מילואים להשלמה ולעיבוי המערך המסתער.
באותן שעות הייתה ישראל מגישה תלונה למועצת הביטחון של האו"ם ותומכת אותה בראיות מצולמות לירי רקטות וטילים לשטח ישראל מתוך כפרים ועיירות בשטח לבנון, ובמקביל נותנת אולטימטום לחיזבאללה בתמיכת ארה"ב להפסיק את האש תוך ארבע שעות.
הניסיון מראה שחיזבאללה היה משהה את תשובתו כדי להראות שאינו נכנע לאולטימטום ואז, בעוד נסראללה מכנס את יועציו לדיון הערכת מצב בבונקר, צה"ל מנחית מכת מנע רב-ממדית ורב-זרועית בהיקף נרחב על חיזבאללה בכל שטח לבנון. זמן קצר אחר כך היה שב חיל האוויר ותוקף תשתיות חשמל, מאגרי דלק וגשרים בלבנון ומשתק את שדות התעופה והמנחתים הגדולים.
(צילום: אביהו שפירא, שחר גולדשטיין)
חיזבאללה היה ממשיך לשגר טילים ורקטות לעבר שטח ישראל ומתאמץ לפגוע בלב תל אביב מהר ככל האפשר לפני שעשרות הטילים המדויקים שלו מושמדים על כני השיגור. במקביל היה שולח חיזבאללה צוותים של "כוח רדואן" לפשוט על יישובים ישראליים צמודי-גדר, להניף את הדגל הצהוב של הארגון ולקחת ישראלים כבני ערובה ועל ידי כך לקצור הישג תודעתי אפילו אם אנשיו ייהרגו.
אבל צה"ל היה במקום והפשיטות היו נהדפות. כעבור ימים ספורים האש תלולת המסלול של חיזבאללה הייתה דועכת והארגון באמצעות ממשלת לבנון היה מקבל את הפסקת אש על פי תנאיה של ישראל, המנוסחות כהחלטה של מועצת הביטחון. לנסראללה אין ברירה. לפחות 75% מארסנל הטילים והרקטות שלו היה מושמד. כל מה שאיראן וסוריה ניסו לשלוח בזמן הלחימה היה מושמד בדרך על ידי חיל האוויר הישראלי. מאות פעילים של הארגון היו נהרגים.
איראן מוכת הסנקציות אינה מסוגלת לעזור לנסראללה לשקם את לבנון כמו שעשתה אחרי מלחמת לבנון השנייה והפעם היו נפגעים גם התשתיות התפקודיות הלבנוניות בצורה יסודית. בלבנון גוברות ההתנגדות והמחאות, גם בעדה השיעית - לשליטה דה-פקטו של חיזבאללה במדינה.
גם העורף בישראל היה סופג, אולם מאחר שישראל היא שהנחיתה את מכת המנע שהייתה מקצרת את הלחימה לימים ספורים ומחסלת במהירות חלק ניכר מהטילים המדויקים שהיו לחיזבאללה, כמות האבדות בצידנו הייתה קטנה יחסית וכך גם ההרס. אולם המצב האסטרטגי בזירה-הצפון מזרחית השתנה מהותית ולאורך ימים לטובתה של ישראל.
נתניהו בביקור בפיקוד צפון: "ערוכים לכל תרחיש"
התרחיש משנה-המצב הזה עשוי היה להתממש אם צה"ל, בהוראת הדרג המדיני, היה מחליט להורות לאנשיו לירות על מנת להרוג לעבר חוליית המחבלים שהתקרבה ל"גלדיולה". הניסיון מוכיח שהתרחיש המתואר לעיל היה מתממש ומאפשר לישראל לעשות "איפון" לנסראללה: לקחת את "משוואת ההרתעה עם ישראל" שהוא מתייהר בה, להפוך אותה על ראשו, ועל ידי כך לקטוע את האיום האסטרטגי החמור ביותר הנשקף כעת לאזרחי המדינה היהודית.
צריך להכיר בכך שכל עוד אין לאיראן נשק גרעיני, ארסנל הטילים ואמצעי הלחימה האחרים שיש בידי חיזבאללה הם האיום הפיזי החמור ביותר הנשקף למדינת ישראל. איראן נתנה לחיזבאללה את הארסנל הזה כדי לייצר לעצמה זרוע ארוכה שתעסיק את ישראל אם זו תחליט לתקוף לסיכול הנשק הגרעיני באיראן.
ארסנל הטילים הזה שכמותו יש רק למעצמות יהפוך לאיום קיומי על אזרחי מדינת ישראל אם וכאשר האיראנים וחיזבאללה יצליחו להגדיל משמעותית (לאלפים רבים) את כמות הטילים והרקטות המדויקים שיש בידי לארגון השיעי בלבנון ובידי המיליציות השיעיות הנאמנות לאיראן בסוריה ובעיראק.
כמות גדולה של טילים מדויקים תאתגר בצורה חמורה את יכולות מערכי ההגנה האווירית (הגנ"א) הישראליים והתוצאות יהיו לא-נסבלות מבחינתנו. לכן, אם לא יקרה משהו דרמטי באיראן ובלבנון בתקופה הקרובה ואם לא ניזום מכת מנע, נשלם מחיר כבד מאד באבדות ובהרס, גם אם ננצח בסופו של דבר במלחמה הבאה בזירה הצפונית.
מכת-מנע או מכה מקדימה שישראל תנחית היא כמעט הדרך היחידה להתמודד עם האתגר הזה בלי לשלם מחיר בלתי-נסבל ובו בזמן לייצר הרתעה חזקה ויציבה מול הציר השיעי הרדיקלי. דבקותו של נסראללה ב'משוואת ההרתעה" שהכריז עליה לאחרונה יכולה לתת לנו את הלגיטימציה הבינלאומית להשתמש בזכותנו להגנה עצמית. כדאי לדעת שהיעדר לגיטימציה כזו היא אחד השיקולים העיקריים שבגללם נמנענו עד כה מלהנחית מכת מנע על חיזבאללה.
לכאורה, הייתה לנו השבוע - וחבל שהחמצנו - את ההזדמנות להנחית את המכה המקדימה/מכת המנע הנדרשת על חיזבאללה. התנאים בזירה הבינלאומית כעת הרבה יותר נוחים לישראל, ונסראללה נתן לנו עילה לגיטימית מנקודת ראות לאומית ובינלאומית להתכונן ולפעול בצורה הנחרצת המתחייבת.
עם זאת, אני חושב שנכונה הייתה ההחלטה להבליג ולא לירות על מנת להרוג את המחבלים במורדות הר דב. לא כל כך בגלל התירוץ הלא ממש משכנע שעלינו להתמקד באיום האסטרטגי האיראני, אלא בגלל הקורונה.
גיוס מילואים גדול שהתחייב לצורך כניסה אפשרית ללבנון היה גורם להדבקה ולתחלואה בלתי נשלטים. גם המשאבים הכספיים והתברואתיים (למשל, מיטות בבתי החולים) העומדים כעת לרשות הממשלה בעת שהמשק מתמודד עם הקורונה והשלכותיה הכלכליות אינם מאפשרים לה לנהל בהצלחה במקביל גם משבר ביטחוני.
שלא לדבר על המשבר הפוליטי-מנהיגותי שהוא צרה צרורה בזמן מלחמה. לכן, ההחלטה להבליג הייתה נכונה. אבל אם נסראללה יהיה יהיר וחסר אחריות מספיק כדי להאמין ולדבוק במשוואת ההרתעה שיצר צה"ל, צריך להרים את הכפפה.
הטילים לא יחלידו ובסופו של דבר מכת מנע היא הדרך היעילה ביותר והזולה ביותר להיפטר מהאיום ולייצר הרתעה יציבה מול הציר השיעי-רדיקלי. אבל הסיפור עוד לא נגמר, ונסראללה, כך ניתן להניח, ייתן לנו עוד הזדמנות.
