בצה"ל שותקים, אך כבר כעת עולות שאלות קשות על הדרך שבה חצתה הצעירה הישראלית את הגבול לסוריה מבלי שהצבא יצליח לעצור בעדה. בנוסף, ישראל ניסתה אמנם לצייר אתמול (יום ד') את אחד האסירים שתשחרר בעסקה - דיאב קהמוז - כבעל זיקה סורית מסוימת, אך למעשה מדובר במחבל חיזבאללה שקרוב יותר דווקא לצד הלבנוני של המשוואה.
לאורך כמעט כל רצועת הגבול עם סוריה, מחמת גדר עד למורדות החרמון, הוקמה בשנים האחרונות גדר "שעון חול" חדשה, בגובה ובעובי דומים לזו שהוקמה בגבול מצרים בתחילת העשור. מדובר בגדר שגובהה 6-9 מטרים, בנוסף לרצועות תיל דוקרניות. לצד הגדר החדשה, שהוקמה כחלק ממערך איסוף מודיעין חדיש וגדול בהיקפו, קיימת גדר התיל הישנה שעדיין מופעלת וגם בה חיישני התרעה, ומאחוריהן מכשול נוסף – פירמידת תלתליות.
מעבר לאלו, נמצאת רצועת שטח ריבונית ישראלית של בין מאות מטרים לקילומטרים בודדים, בה כוחות צה"ל פועלים לעתים, ובחלקים ממנה עדיין פרוסים אלפי מוקשים נגד אדם. בהמשך יש את רצועת השטח המפורזת, ואז מתחיל למעשה השטח הסורי.
ניהאל אל-מקת שאמורה להשתחרר: "תודה לאסד"
בעסקאות עבר שוחררו אסירים שזהותם היא דרוזית-סורית או שהזיקה לעבירות שעברו הייתה יותר סורית, אך קהמוז גר על גבול לבנון בכפר רג'ר וגויס בכלל על-ידי חיזבאללה. ארגון הטרור גייס אותו כפעיל לפני חמש שנים כדי שיתכנן ויוציא לפועל פיגועי טרור במרכזי קניות ישראליים. הוא נידון ל-14 שנות מאסר, ודווקא סירובו להשתחרר לדמשק ממחיש עוד יותר את קרבתו לצד הלבנוני. כלומר, ישראל מסכימה, לפי פרסומים זרים, לשחרר מחבל ששייך לחיזבאללה בעסקה עם סוריה.
מדובר, אם כן, בעסקה עם פן משולש - שבה מלבד סוריה גם חיזבאללה ייהנה מתקלה בלתי צפויה של ישראל. עברו של קהמוז אמנם פלילי יותר, אך הוא נמנה על ציר מרכזי להברחת סמים בין ישראל ללבנון. חיזבאללה הצליח לגייסו כדי לנצל נתיבים אלה כדי ליזום פיגוע תופת, והוא בדק אפשרויות להנחת מטעני חבלה בנשר, בצומת גולני ובחיפה.
קהמוז לא רק תכנן את הפיגועים, אלא כמעט הגיע למימושם. הוא נשלח לכלא רק לאחר שהתברר כי אכן הכניס לישראל שני מטעני חבלה רבי עוצמה, שהיו מחוברים לתלי השהייה. הם הוסתרו במטע ליד מטולה והתגלו במקרה על-ידי חקלאי מהאזור. כיעד פוטנציאלי לפיצוץ המטען, פעילים מהחוליה של קהמוז גם תיעדו עבור חיזבאללה תחנת אוטובוס מלאה בחיילים ליד צומת גולני.
בגזר הדין של המחבל כתבו השופטים: "חמור במיוחד בעינינו שהנאשם, שגדל והתחנך כל חייו במדינה - גם אם בכפר רג'ר, על מאפייניו הייחודיים ומורכבות מצבם של תושביו כיציר כלאיים בין ישראל ולבנון - בוחר לקשור את גורלו עם ארגון טרור, תוך הבנה כי מעשיו מסייעים לארגון בהוצאת פעולות טרור. איננו מוצאים משמעות ממשית לכך שבסופו של דבר הוא נעצר מבלי שבוצע פיגוע".
לדברי השופטים, "נכונותו של קהמוז להכניס מטעני חבלה נוספים לתוך המדינה, כשהחל בביצוע הברחה נוספת אך חזר בו בהיותו בדרכו אל נקודת ההברחה, משקפת להבנתנו רצון להמשיך ולעסוק בפעילות העבריינית המסוכנת שבה עסק קודם לכן. גם אם לא התכוון להניח בעצמו את המטענים ולגרום לפיגוע, די בהכנסת מטענים ובהעברת מידע אודות מקומות מתאימים לפיגוע כדי להצביע על חומרת מעשיו".
3 צפייה בגלריה
חזרו מרוסיה - אך עסקה עדיין אין. מאיר בן שבת וירון בלום
(צילום: אוהד צויגנברג, דנה קופל)
בכלי התקשורת הערביים דווח אמנם בתחילה כי קהמוז אמור להיות מגורש לדמשק כחלק מהעסקה, אך הארגון "מועדון האסיר הפלסטיני" הודיע אתמול שהוא מתעקש לחזור לביתו ברג'ר - וכך גם המעורבת הנוספת בעסקה, ניהאל אל-מקת.
למעשה, בישראל שכחו בכלל לשאול את השניים אם הם מוכנים לגירוש, ולאחר שנשאלו - הם סירבו ודרשו לחזור לבתיהם שבצפון. אחד הפתרונות האפשריים לסוגיית הסירוב היא שהם ילכו לבתיהם או שהרוסים "יאפסו" את הסורים - והעסקה תחזור למתווה המקורי.
אמש התברר גם כי ישראל היא לא זו שפנתה ראשונה בנוגע לצעירה ממודיעין עילית. הסורים הבינו שיש לה בעיה מסוימת, אבל גם חשבו שיכלו לקבל בתמורתה דבר מה - והם היו אלה שפנו לרוסים. הרוסים פנו בעקבות זאת לישראל. בתגובה לאמירה של בכיר רוסי שלפיה כחלק מהעסקה ישראל התחייבה לא לתקוף בסוריה, אמרו בישראל כי מדובר בעורבא פרח. גורמים מדיניים הבהירו כי ישראל כלל לא נדרשה לכך, וכמובן שלא התחייבה לדבר שכזה.
פורסם לראשונה: 23:49, 17.02.21
