רחוב יאפא (יפו) נמצא בעיר עזה סמוך לציר צלאח א-דין, המקבילה העזתית לנתיבי איילון, שחוצה את הרצועה מצפון לדרום. בשעות הערב של 21 באוקטובר 2004, במהלך חודש הרמדאן של אותה השנה, נסעה לאיטה ברחוב מכונית שבה ישבו שניים – עדנאן אל-רול, בכיר המהנדסים של הזרוע הצבאית של חמאס, ועוזרו עימאד עבאס.
השניים לא שיערו לעצמם שבאותן שניות ממש עקב אחריהם ממקום מרוחק מסוק קרב של חיל האוויר, שננעל על הרכב ושיגר לעברו טיל. הרכב התפוצץ, ואל-רול ועבאס נהרגו מיד. חיסולו של אל-רול סיים תקופה ארוכה של המצוד אחר מי שזכה לכינוי "אבי הקסאמים".
הרקטה הראשונה נורתה מרצועת עזה לישראל שלוש שנים לפני החיסול. אל-רול היה אחד הראשונים בחמאס שהבינו כי מצד אחד לישראל אין מענה לירי תלול מסלול של רקטות ופצצות מרגמה, ומצד שני מדובר בנשק זול שניתן לייצר כמות גדולה ממנו בקלות יחסית.
הוא שיפר את ידיעותיו בתחום כל העת, ברצועת עזה ומחוצה לה. חיסולו נועד בין היתר להאט את פרויקט הנשק תלול המסלול, אלא שאל-רול דאג בשנים הללו להעביר את הידע שלו הלאה, ולפיכך חיסולו פגע בתעשייה הצבאית הפלסטינית אבל בוודאי שלא עצר אותה.
10 צפייה בגלריה
עדנאן אל-רול. המורשת שהנחיל הובילה להפיכת הרקטה מכלי פרימיטיבי לנשק שמאיים על חלקים נרחבים משטח מדינת ישראל
(צילום: AP)
המורשת שהנחיל בנוגע למשמעות האסטרטגית של רקטות שגשגה ברצועת עזה והביאה את חמאס והפלגים האחרים לשפר כל העת את יכולותיהם בתחום, ולהפוך תוך 20 שנים את הרקטה מכלי פרימיטיבי ומאולתר לנשק שיכול לאיים על חלקים נרחבים משטח מדינת ישראל ולהטריד מיליוני אזרחים בעורף הישראלי.
ההשראה מחיזבאללה והעזרה האיראנית
כמו דברים רבים אחרים, גם השימוש ברקטות ברצועת עזה שאוב ממודל חיזבאללה בלבנון. חמאס והארגונים האחרים הבינו שהנשק הזה יכול ליצור מאזן אימה מול ישראל. חמש שנים אחרי תחילת השימוש והפיתוח של הרקטות, הפלסטינים ברצועה קיבלו המחשה להשפעה של השימוש הנרחב בהן נגד ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה.
תהליך השימוש בנשק תלול מסלול לווה במקביל לניסיונות הברחה של רקטות מתקדמות יותר לעזה דרך מנהרות ההברחה ברפיח ודרך הים, כשמקורות הרקטות היו לרוב מאיראן ומלוב.
במשך שנים רבות שימשה סודן כתחנת מעבר של אמצעי לחימה מוברחים שעשו את דרכם לרצועת עזה. בתחילת העשור הקודם תקפו כמה פעמים גורמים עלומים שיירות נשק שנעו מסודן לכיוון סיני. באחת התקיפות הללו נהרג בכיר בזרוע הצבאית של חמאס, שככל הידוע היה אחד הגורמים האחראים על הרכש הצבאי שלה.
שיטה נוספת הייתה יצירת מרכזי מחקר ופיתוח, וכן ייצור עצמי בתוך הרצועה בעזרת הידע שרכשו פעילים צבאיים בהדרכות בחו"ל, ובאמצעות ידע המצוי באינטרנט. עיקר תשומת הלב ניתנה להגדלת טווחי הירי, הגדלת משקל ראש הקרב על הרקטה, הגדלת כמות הרקטות המצויות בידי הזרועות הצבאיות בעזה וניסיון לשמר את חיי המדף שלהן.
מהקסאם ועד לפג'ר
הרקטות הראשונות שנורו לעבר ישראל היו של חמאס וזכו לכינוי "קסאם". ברבות הזמן, השם הזה הפך לתיאור גנרי לכלל הרקטות של הזרועות הצבאיות. למעשה, עד היום הן מכונות כך בטעות בעגה הישראלית, למרות שאין כל קשר בין הרקטות שנמצאות כיום בידי הזרועות הצבאיות לאותה רקטה פרימיטיבית שיוצרה אז.
רקטות הקסאם פותחו על ידי הזרוע הצבאית של חמאס בשנת 2001, וטווח הרקטה עמד אז על שלושה קילומטרים, עם כמות מזערית של חומר נפץ. שנה אחר כך פיתח חמאס גרסה משופרת שכונתה "קסאם 2" – הטווח שלה הוכפל והוכנסו בה כמה קילוגרמים של חומר נפץ. השיפור הבא של רקטת "קסאם 3" כבר העלה את הטווח שלה למספר דו-ספרתי שעמד על 11-10 קילומטרים.
במקביל לרקטות הללו, ייצר הג'יהאד האיסלאמי רקטה עם מאפיינים דומים בשם "קודס", ואילו ועדות ההתנגדות העממית פיתחו את רקטת "נאסר".
בשנים שחלפו הפלגים התרכזו בהעצמת מערך הייצור של הרקטות ובניסיונות לבצע שיגור של מטחי רקטות באופן סימולטני, ולא רק ירי של רקטה בודדת או שתיים.
קפיצת המדרגה המשמעותית בירי תלול-מסלול מרצועת עזה לישראל נעשתה בשנת 2006, אז נורתה לראשונה רקטה מסוג "גראד" לעבר אשקלון. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ירו הפלסטינים רקטה תקנית מתוצרת מדינתית, שהוברחה לרצועת עזה. טווח הרקטה באותו זמן עמד על 20 קילומטרים.
שנתיים אחר כך, יצאה ישראל למבצע עופרת יצוקה, שבמהלכו הכניסו הפלסטינים לשימוש רקטות גראד משופרות עם טווח של 40 קילומטרים שהכניסו למעגל הירי את באר שבע, קריית מלאכי ואשדוד.
משנת 2008 והלאה הפכה סיני לשטח אסטרטגי עבור חמאס והג'יהאד האיסלאמי. בשנים הללו הסתעף מערך ההברחות ממנה לרצועת עזה, בעיקר באזור רפיח, באמצעות רשת מנהרות הברחה מסועפת ומשוכללת שנוהלה בעיקרה בצורה מאורגנת על ידי חמאס.
עם השנים הרשת חולקה לשני צירים מרכזיים: אזרחי וצבאי. בציר האזרחי הוברחו לרצועת עזה ערב רב של מוצרים – ממנועים לכלי רכב, דרך בעלי חיים ועד למוצרי מזון. בציר הצבאי, שהיה סגור וממודר, הוברחו כלי נשק תקניים ורקטות כבדות שפורקו לחלקים כדי לאפשר את הכנסתן למנהרות והרכבתן מחדש ברצועה. בנוסף, הוברחו במעברים הללו אמצעים וחומרי גלם לייצור רקטות בתוך הרצועה.
ב-2009 זיהתה מערכת הביטחון שחמאס ביצע ניסוי לים של רקטה לטווח 60 קילומטרים – כלומר, רקטה שמכניסה את דרום גוש דן לטווח האש. ככל הנראה זה היה ניסוי של רקטת "פג'ר 5" – רקטה ארטילרית תקנית שמיוצרת באיראן על בסיס ידע צפון קוריאני, ושיכולה להגיע לטווח מרבי של 75 קילומטרים, טווח שמכסה את כל גוש דן.
משחקי חתול ועכבר
באותן שנים התמודדה ישראל עם אתגר סבוך שנבע ממערך ההברחות שהקימה איראן בקווים יבשתיים וימיים כדי לחמש את חמאס והג'יהאד האיסלאמי ברקטות ואמצעי לחימה כמו טילי נ"ט. ישראל מצליחה לסכל חלק מההברחות, אולם מדובר במשחק של חתול ועכבר ומערך ההברחות נמשך עד היום. בחלק מהמקרים האמצעים מגיעים בבטחה לתוך רצועת עזה דרך היבשה, בעיקר מסיני, ודרך הגבול הימי בין מצרים לעזה.
אחד הסיכולים הגדולים ביותר של ישראל התרחש ב-2014, ארבעה חודשים לפני מבצע צוק איתן. לוחמי חיל הים השתלטו על הספינה "קלוז סי" שהייתה בדרכה מאיראן לסודן. על הספינה נתפסו 40 רקטות מסוג M-302 מתוצרת סוריה שהיו מיועדות לחמאס.
הרקטות שנתפסו היו בגרסה שיכולה לטווח ירי של לפחות 100 קילומטרים ולשאת ראש נפץ במשקל של 150 קילוגרמים. הרקטות אמורות היו להגיע לפורט סודן, ומשם בשיירה יבשתית לסיני. עד היום לא ברור אם חמאס התכוון לנסות ולהכניסן לשטח הרצועה או להשאירן בשטח סיני, אולי לצורך הכנסתן לירי על ישראל משם ביום פקודה, וזאת משום שאלו רקטות שלא ניתן לפרק ולכן לא ניתן להבריחן במנהרות.
רקטות תוצרת עזה
בתחילת העשור הקודם חמאס נאלץ להתאים את עצמו למציאות חדשה. צבא מצרים פתח במלחמת חורמה נגד מנהרות ההברחה ברפיח, במסגרת המאבק שניהל נגד התבססות דאעש בצפון סיני.
הפגיעה המשמעותית בהיקף ההברחות של רקטות תקניות הוביל את חמאס לפתח תעשייה צבאית מפותחת בתוך רצועת עזה, שהצליחה למעשה לייצר את הרקטות המתקדמות ביותר בעצמה, באמצעות ידע שרכשו פעילים צבאיים שיצאו משטח הרצועה, דרך מצרים, להדרכות באיראן.
במסגרת הפיתוח הצליח חמאס לייצר גרסה מקומית לרקטת פג'ר 5 שזכתה לשם M-75. רקטה זו, שנורתה לראשונה במהלך מבצע עמוד ענן ב-2012, הגיעה לטווח של 75 קילומטרים, והכניסה את גוש דן וירושלים למעגל הירי.
שמה של הרקטה נגזר מהאות הראשונה של איבראהים מקאדמה, אחד מראשי הזרוע הצבאית של חמאס שחוסל בידי ישראל, והמספר מציין את הטווח של הרקטה.
התעשייה הצבאית של חמאס המשיכה בפיתוח עצמי של אמצעי ירי תלול-מסלול, ובמבצע צוק איתן נחשפו רקטות חדשות ששוגרו לראשונה לעבר ישראל:
רקטת J-80: רקטה בעלת טווח מוגדל של 80-100 קילומטרים. למעשה מדובר בשדרוג של רקטת M-75 והיא בעלת ראש נפץ כפול ממנה שעומד על 20 קילוגרמים. האות J ניתנה לה על שמו של סגן ראש הזרוע הצבאית של חמאס, אחמד ג'עברי, שחוסל על ידי ישראל ב-2012.
רקטת R-160: בדומה לרקטת M-75, שהיא הגרסה המקומית לפג'ר 5, הרקטה הזו היא הגרסה המקומית לרקטת ח'ייבר M-302 הסורית, שישראל סיכלה הברחה שלה ב-2014. הרקטה קרויה על שם בכיר חמאס עבד אל-עזיז רנתיסי, שחוסל בידי ישראל. היא בעלת הטווח הגדול ביותר שחמאס מחזיק ברצועת עזה – 160 קילומטרים – והיא מסוגלת להגיע עד לאזור חיפה.
בנוסף, ייתכן שחמאס הצליח להבריח לרצועת עזה מספר רקטות ח'ייבר M-302, ואם כן, הרי שככל הידוע מדובר ברקטות התקניות בעלות הטווח הגבוה ביותר שמחזיק הארגון, ועם ראש הנפץ הגדול ביותר – שעולה על 100 קילוגרמים.
גם הג'יהאד האיסלאמי מחזיק במערך רקטות גדול שמיוצרות ברצועת עזה. עד לסיומו של מבצע צוק איתן מערך הייצור העצמי של הג'יהאד האיסלאמי היה ירוד. לאור זאת החל הארגון לערוך מבצע מקיף של הפקת לקחים, שבסיומו העמיד מערך מפותח עם כמות של אלפי רקטות.
מכתש ענק סמוך ליישוב
אחד הלקחים שהפיקו חמאס והג'יהאד האיסלאמי בעקבות צוק איתן היה שטווח הרקטות אינו הנתון היחיד שצריך לשחק תפקיד במאזן האימה מול ישראל. היכולות המרשימות של כיפת ברזל, והקושי לאתגר אותה, הובילו את שני הארגונים להעמיק את מאמציהם בייצור רקטות קצרות טווח ובעלות ראשי קרב כבדים מאוד.
אחת הרקטות שיוצרו ברצועה היא "בדר 3", רקטה קצרת טווח בעלת ראש קרב של 200-250 קילוגרמים. מדובר ברקטה שייצורה מבוסס על ידע איראני. ככל הנראה הג'יהאד האיסלאמי היה הראשון שעשה בה שימוש כשירה אותה לעבר אשקלון בסבב הלחימה שהיה במאי 2019.
רקטה נוספת מאותו ענף קיבלה את השם "ג'חים עסקלאן" – הגיהנום של אשקלון. רקטה קצרת טווח הנושאת חומר נפץ במשקל שאינו מידתי לגודלה. היא נחשפה לראשונה על ידי הג'יהאד האיסלאמי בשנת 2018 ונמצאת גם בידי חמאס.
בנובמבר 2019 נורתה אחת משתי הרקטות הללו לעבר אחד היישובים במועצה האזורית אשכול, ויצרה מכתש ענק אחרי שהתפוצצה בשטח פתוח בסמוך ליישוב.
דרך ארוכה עשו בעזה מאז שהשמישו עמודי תמרורים כדי להפכם לצינורות עם חומר הודף ועד לבניית רקטות שמגרדות את טווח 200 הקילומטרים. בעשרים השנים האחרונות הצליחו הזרועות הצבאיות ברצועה, בתהליך למידה עצמי ובסיוע של גורמים זרים, לייצר לעצמם בהדרגה מענה התקפי ולעגן מאזן אימה מוצלח מול ישראל.
הרקטות אמנם מתקשות מאוד להתמודד עם יכולות היירוט הפנטסטיות של כיפת ברזל, אך הן עדיין מהוות לכל הפחות נשק הטרדה משמעותי בעל אפקט תודעתי שהכניס למעגל האש את רוב האוכלוסייה האזרחית במדינת ישראל.
גם אחרי 20 שנה, הרקטות מוגדרות כנשק האסטרטגי של הזרועות הצבאיות ברצועה. לכן חמאס והג'יהאד האיסלאמי ממשיכים ביתר שאת בפיתוח שלהן, בשיפור תורת האש והירי, ובניסיונות שאינם נפסקים להפוך אותן למדויקות יותר. גם כשיש שקט בגבולות, בעזה ממשיכים כמעט מדי יום לשגר רקטות לים במסגרת ניסוי כלים ושדרוג היכולות.
פורסם לראשונה: 16:33, 29.04.21
