לפני כמה שנים הוזמנתי להרצות באוניברסיטת קנברה על מלחמה ושלום מנקודת מבט ישראלית. ההרצאה אורגנה על ידי המרכז למשפט בינלאומי ומשפט ציבורי בשיתוף שגרירות ישראל באוסטרליה. כשהגעתי נדהמתי למראה מספר השוטרים שהקיפו את האודיטוריום שבו התקיים האירוע.
ההרצאה עברה על מי מנוחות. נשאלתי שאלות קשות אך אחת הנוכחות הציגה כמה נבזיות במיוחד. בסיום האירוע היא ניגשה אליי והודתה לי. הודיתי לה בעברית ותהיתי מדוע היא מודה לי באנגלית. היא הופתעה ושאלה: "מה, יש לי מבטא?". לא, השבתי, המבטא שלך מצוין, אלא שרק ישראלית לשעבר מסוגלת לשאול שאלות כאלה.
מאז יצא לי להרצות בלא מעט אוניברסיטאות בחו"ל ומראה פניה של אותה צעירה מלווה אותי תדיר. למדתי שרבים מן הישראלים שלא חיים בארץ – פעם כינינו אותם יורדים – נמנים על שתי קבוצות עיקריות: כאלה שדורשים מאיתנו לקחת סיכון ולסגת מכל השטחים, ואחרים שדורשים מאיתנו להילחם עד טיפת דמנו האחרונה.
בכוחם של אזרחי ישראל השוהים בחו"ל – 600 אלף לפי נתוני מרשם האוכלוסין – לקבוע את פניה של הכנסת הבאה וממילא את הממשלה והעומד בראשה
על שום מה אני מספר זאת? כל אימת שמתקרבות בחירות לכנסת מתחדשת הקריאה לאפשר לישראלים שמתגוררים בחו"ל להצביע בבחירות (בנימין נתניהו מצהיר על כך שוב ושוב, ללא מימוש עד כה). הנה, אומרים לנו, מדינות אחרות דוגמת ארה"ב מאפשרות לאזרחיהן השוהים מעבר לים להצביע. זה נכון, אלא שעם כל הכבוד – לנו ולארה"ב - יש כמה הבדלים משמעותיים בינינו.
ראשית, כל האמריקנים ששוהים בחו"ל לא יכולים להכניס ולו מועמד בודד לבית הנבחרים או לסנאט. לעומת זאת, בכוחם של אזרחי ישראל השוהים בחו"ל – 600 אלף לפי נתוני מרשם האוכלוסין – לקבוע את פניה של הכנסת הבאה וממילא את הממשלה והעומד בראשה.
היקף בעלי האזרחות הישראלית מושפע מכמה גורמים, בראש ובראשונה חוק השבות, שלפיו יהודי שעולה ארצה ולא הצהיר אחרת - זוכה אוטומטית באזרחות ישראלית. זה נכון גם כשישראל משמשת לעולה רק תחנת מעבר כדי להגיע למחוז חפצו. ישראל מעניקה אזרחות גם למי שנולד בחו"ל אם היה אחד מהוריו אזרח ישראלי. לבסוף, האזרחות הישראלית מכוח שבות מוענקת גם לבעלי אזרחות זרה, ובניגוד למדינות אחרות היא אינה נשללת ממי שרוכש אזרחות אחרת.
(צילום: משי בן עמי)
לבסוף – ואולי ראשית כל – מעטות המדינות שנמצאות במצב ביטחוני הדומה לשלנו. ספק רב האם יש לתת למי שבחרו להתנתק מהמדינה והם מגדלים את ילדיהם בארץ זרה לקבוע את גורל ילדינו ונכדינו.
השנה הופכת הבעיה לאקוטית במיוחד. הגורם לכך הוא אלפי ישראלים שבשלב זה נמנע מהם לשוב ארצה בשל העובדה שנתב"ג נעול למעט לטיסות חילוץ בודדות. שניים מאותם ישראלים עתרו לבג"ץ לאפשר להם להצביע בחו"ל ואף הועלו הצעות לתקן את חוק הבחירות לכנסת כך שיתאפשר לאזרחים ישראלים להצביע גם מחו"ל. הצדק עם העותרים ועם מציעי התיקון לחוק, אלא שמרגע שתיפתח האפשרות לאזרחי המדינה שנמנע מהם לשוב ארצה להשתתף בבחירות, לא יהיה ניתן להבחין בינם לבין מאות האלפים שוויתרו על תושבותם הישראלית.
על מקרה כגון זה דרש בית משפט אמריקני בתחילת המאה ה-19 את האמרה "מקרים קשים יוצרים חוק גרוע" (bad cases make bad law). והוא הסביר: מקרה קיצוני מהווה בסיס רעוע לקביעת חוק בעל תחולה כללית גם על מקרים שאינם דומים לו. עם כל ההבנה לישראלים שנתקעו בחו"ל ונמנע מהם להצביע בבחירות לכנסת, יש להיזהר משינוי גורף שאחריתו מי ישורנה.
- פרופ' אשר מעוז הוא דיקן בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס וסגן נשיא האגודה הבינלאומית לחופש דת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
