באגפים מסוימים של המחנה המוחה, שבשלושת החודשים האחרונים לא התקרב לחזרה שלטון ולו במילימטר, שוררת כעת חדוות ניצחון משונה על רקע חורשת טוויטר שמלאה בציוצים עולצים. ובכן, הנה מבזק חדשות עבורם: פוליטית, נתניהו ניצח. חרף דחיית החקיקה, מחנה המחאה נגד המהפכה המשפטית סחט תיקו במקרה הטוב, בעוד מפלגות האופוזיציה - יש עתיד, העבודה" וישראל ביתנו – נחלו כשלון חרוץ, ורק בני גנץ ניצח ומנצח.
זו התוצאה כרגע מבחינתם: מורכבת, לא ברורה, אפופת עשן, נתונה לפרשנות, ובעיקר כזו שהכל בה פתוח. בינתיים, המחנה ששלטונו יציב נסוג לאחור לעבר הימ"חים כדי להוציא משם את כלי הנשק הכבדים לקראת המערכה הבאה (חוק נגד סרבנות עם עונש מאסר בצידו, ארגון כלל גייסות יש"ע, הצרת צעדי כלי התקשורת שאינם ערוץ 14, מציאת מועמדי ימין מרשימים כדי למוסס את ההתנגדות להדחת אסתר חיות, ועוד ועוד). אפסנו את כדי היין והשילו את כתרי הפרחים. הנה ארבע סיבות מדוע בשורה התחתונה, אירועי החודשים האחרונים הסתיימו עבור המרכז-שמאל בתיקו דחוק במקרה הטוב:
א. "בלוק הימין" של בנימין נתניהו יציב. למרות הכול. מדובר בכישלון הפוליטי המהדהד ביותר של מחנה המחאה, שעד כה רק גנץ, כנראה בדרבונם של גדעון סער וזאב אלקין החריפים, הוא היחיד שמודע לו בעוד שאר מנהיגי המחנה והמוחים ממשיכים להתנסח כאילו השנה היא 1992, רבין ראש הממשלה, לעבודה יש 44 מנדטים ולמרצ 12.
נזכיר: נתניהו הפיל את הממשלה הקודמת, כביכול, בגלל ויכוח שולי על גבול מערכון של זהו זה, על הכנסת חמץ לבתי חולים. נזכיר: הממשלה הנוכחית יציבה חרף ניסיון שכמעט הצליח להפוך את בית המשפט העליון למרכז קניות. אכתוב שוב את מה שיש מי שמתעקשים להדחיק: המחנה הדמוקרטי לא יחזור לשלטון לעולם בלי נוכחות כזו או אחרות של מפלגות דתיות, כל שכן חרדיות. במציאות הדמוגרפית שלנו, לא תקום לעולם ממשלת שמאל מלא-מלא (ואולי טוב שכך, כי אז נראה תמונת מראה של מה שהתחולל כאן ברחובות, רק מימין).
זליגת המנדטים המשמעותית היחידה מ"בלוק הימין" היא בין הליכוד לבין גנץ, ורק כי גנץ הוא היחיד מבין מנהיגי האופוזיציה שלא מתבל את נאומיו בשנאת דתיים ובשנאת הדת. למרות הכל – אף לבנה ב"בלוק" לא זזה בינתיים. "מחנה גלנט" לא קם. "מחנה אדלשטיין" הוא בדיחה. נתניהו יכול לבחור את המסעדה החביבה עליו במדריד. לדעתי המדינה האירופאית היחידה שעדיין לא זכתה לפנק אותו.
גנץ אחרי השהיית החקיקה, השבוע
(צילום: משי בן עמי)
ב. ברוב סוגיות היסוד, העם עדיין בימין. בסוגיית סיפוח יו"ש באופן זוחל או אקטיבי מול הסדר מדיני – רוב העם בימין. בסוגיית הצורך למתן את האחיזה האשכנזית הפריבילגית ברוב מוסדות השיח והשלטון, מול הטענה ש"התקדמנו מאז" – רוב העם בימין. בסוגיית היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית להבדיל ממדינה דמוקרטית ויהודית – רוב העם בימין. בוודאי ובוודאי ביחס לסוגיית שילוב המפלגות הערביות בממשלה - ניצחון מהדהד ומרהיב של הימין היהודי לדורותיו. כן, סוגיית היסוד של השמירה על עצמאות בית המשפט העליון אמנם מוקמה גבוה יותר בסדר היום הישראלי בחודשים האחרונים, אבל ה"פשרה" מהשבוע תמסמס גם אותה. היא לא תהווה נקודת מחלוקת שמחליפה ממשלות.
ג. שדולת ארץ ישראל בלעה את הליכוד באופן סופי ומוחלט. ביום שני, כשמדינה שלמה חימשה את עצמה במחבטי עץ עם דגל בקצה כי כולם ציפו למכות בירושלים, כמה שעות בלבד אחרי שהחוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים אושר בוועדת חוקה, הושקה בכנסת השדולה למען ארץ ישראל.
בעז גאוןאסנת בן דבכבר כתבתי כאן שמה שמניע את ח"כ שמחה רוטמן הוא לא בהכרח כעס נוראי על אי-מינוי שופטים ימנים או מזרחים – אלא הרצון לנקום בבג"ץ על פינוי גוש קטיף והרצון להחזיר את צה"ל לעזה, יהודה ושומרון. וכך אמר מנהיג הימין רוטמן, כמו שחקן המגלה קלפיו, בעוד מסביב המדינה בוערת: "במשך יותר מדי שנים המדיניות בנוגע להתיישבות לא נקבעה בבניין הזה של הכנסת, אלא בבית המשפט העליון ומשרדי היועצת המשפטית לממשלה.... אני מאמין ומייחל שנראה שהשדולה תעשה דברים טובים וחשובים למען ארץ ישראל בכנסת הזאת". רוצים לנחש מי ישב כתף אל כתף עם רוטמן, כמייסד-שותף של השדולה? יולי אדלשטיין. זה ששבוע קודם חזה בהצלחת יוזמה אחרת שלו – תיקון חוק ההתנתקות.
ד. איתמר בן גביר הוא המנהיג הפופולרי ביותר בימין הישראלי, ובזכות המחאה הוא גם סחט מביבי צבא פרטי.
- בעז גאון הוא סופר, מחזאי והייטקיסט
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
