שעות ספורות אחרי שגבעת הקפיטול פונתה מהמתפרעים שהסתערו על הקונגרס ב-6 בינואר, הודיעה סטפני גרישם על התפטרותה מהבית הלבן. יותר מארבע שנים היא הייתה צמודה לדונלד ובעיקר למלניה טראמפ - כראשת הלשכה שלה ודוברת הבית הלבן שלו - הפגינה נאמנות מוחלטת והתעלמה מכל מה שראתה. ההתפרעות בקונגרס, שבועיים לפני שטראמפ עזב את הבית הלבן, נתנה לה את הדחיפה לקחת את הצעד שרצתה והיססה לעשות תקופה ארוכה - להתנתק מהטראמפיזם שהגשים לה חלום ילדות להיות במרכז הכוח והשליטה בוושינגטון, עד שהפכה לחלק מכת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
באותו ערב של 6 בינואר, ארזה גרישם את החפצים, חזרה הביתה לפליינוויל, עיירה בת 2,000 תושבים בקנזס, ונעלמה לגמרי מהרדאר. או כך היה נדמה.
האמת שהיא החליטה ליישם את אחד השיעורים שלמדה מטראמפ עצמו, שממש ייצר תת-ז'אנר של ספרים שנכתבו בידי אנשים שעבדו איתו - עיתונאים, אקטיביסטים ימניים ואופורטוניסטים אחרים - ועשו מזה כסף. כל כך הרבה ספרים פורסמו בז'אנר הזה, שנראה היה שעוד אחד לא ישנה. אבל, כשהתברר שסטפני גרישם ישבה בבית בקנזס וכתבה את I’ll Take Your Questions Now, התגובה הייתה שונה.
גרישם, כמאמר המאפיה הידוע, יודעת היכן טמונות כל הגופות. אף אחד לא ראה יותר מקרוב גם את דונלד וגם את מלניה, ואף אחד לא חשב שסטפני גרישם תכתוב ספר מלא חרטה על מה שאמורות היו להיות השנים המלהיבות בחייה.
מצד אחד, קל להיות ציניים כלפי מי שנשארה כמעט עד הסוף ועכשיו פתאום מתחרטת. מצד שני, גרישם נשמעת כמו היחידה מבין יושבי הבונקר של טראמפ שממש מתייסרת.
"אני מרגישה אחד האנשים השנואים ביותר באמריקה", אמרה גרישם ל"ניו-יורק מגזין", "הימין שונא אותי עכשיו, והשמאל לעולם לא יסלח לי. אני לא חושבת שאני יכולה למתג את עצמי מחדש. זה ירדוף אחריי לנצח. הייתי חלק ממשהו רע בצורה יוצאת דופן. אין לי אשליות שמישהו יגיד, ׳אה, את כל כך אמיצה׳, אבל לפחות אדע שניסיתי לעזור למנוע מהמשפחה הזו לחזור לבית הלבן ב־2024. אני באמת חושבת שהמדינה שלנו תהיה בסכנה".
כבר כשהייתה ילדה חלמה גרישם (45) להתברג בפוליטיקה האמריקאית. היא העריצה את ג׳ון קנדי והייתה קרובה לסבא שלה, שעבד אצל רונלד רייגן. התוכניות התעכבו כשבתחילת שנות ה־20 לחייה התחתנה וילדה את בנה הבכור. בהמשך התגרשה, נישאה מחדש והביאה לעולם ילד נוסף, אך גם הנישואים השניים הסתיימו בגירושים.
רק ב־2012 השתלבה בקמפיין הפוליטי הראשון שלה, כשעבדה בלשכת התקשורת של המועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני. שלוש שנים מאוחר יותר קיבלה טלפון עם הצעה לתפקיד לוגיסטי בקמפיין של דונלד טראמפ. כמעריצה שרופה של תוכנית הריאליטי "המתמחה", היא אמרה מיד "כן".
בראיונות שהעניקה עם יציאת הספר, סיפרה גרישם בגילוי לב איך נשאבה מהר ועמוק לטראמפלנד. ״התחילה להתבסס שם מנטליות של בונקר״, סיפרה ל"ניו-יורק מגזין", ״לאנשים כמוני הייתה תחושת גאווה חולנית. כל האנשים שאמרו לך כמה הוא נורא? חה, הוא ניצח אותם. ואז את בבית הלבן! חוסר הביטחון שלי בעצמי כאם חד-הורית וכמי שעשתה טעויות בעבר, הביא אותי לחשוב ׳אף אחד לא ירצה אותי באמת', אבל האנשים האלה רצו. אלה שאומרים שהם לא אוהבים את התחושה העוצמתית בבית הלבן משקרים. הייתי כל כך גאה ששרדתי שם יותר זמן מכולם. את נכנסת לבועת ההתנהגות הזו ומאבדת את עצמך לגמרי״.
חשיבות הספר של גרישם היא בעצם ההחלטה שלה לפרסם אותו, כי לעדויות שלה יש משקל כבד יותר. היא מספרת כי מלניה התפוצצה על דונלד אחרי הגילויים על כך שבגד בה עם סטורמי דניאלס וקארן מקדוגל, וכל מהלך שלה מאותו רגע היה תגובה פסיבית־אגרסיבית כלפיו. היא מאשרת את התקרית הידועה משדה התעופה בן גוריון, כשהזוג נחת לביקור בישראל ומלניה סילקה את ידו המושטת של בעלה. עוד מעשי מרד קטנים של מלאניה היו השמטת בעלה מתמונות וציוצים, והגעה לנאום "מצב האומה" של טראמפ כשהיא משלבת זרוע עם עוזר צבאי חתיך. לפי גרישם, מלאניה לא האמינה לרגע להכחשות בעלה ואמרה לה, "נו באמת, הוא צוחק עליי?"
גרישם מתארת כיצד מלניה התנתקה כל כך מענייני הבית הלבן, עד שבליל הבחירות היא בכלל ישנה. השירות החשאי נתן לה את הכינוי "רפונזל" (פעמונית), גיבורת הסיפור של האחים גרים על אישה הכלואה בצריח, מכיוון שיצאה רק לעתים רחוקות מאזור המגורים בבית הלבן.
וכשכבר יצאה החוצה, הפך האירוע לא פעם לסקנדל בפני עצמו. למשל, כשנסעה לבקר בבתי מעצר של מהגרים בגבול עם מקסיקו ולבשה ז׳קט שעליו נכתב "ממש לא אכפת לי". כשחזרה לבית הלבן, נאמר לה שבעלה רוצה לראות אותה במשרד הסגלגל. הוא גער בה בנוכחות הצוות שלו, ובסופו של דבר הוחלט לטעון כי המסר על הז׳קט היה מופנה בכלל לתקשורת.
גרישם מודה שכיועצת של מלניה היא הכחישה אמיתות ושיקרה יותר מפעם אחת. אחרי שמונתה לתפקיד דוברת הבית הלבן, לא ערכה גרישם אפילו תדרוך אחד לעיתונאים במשך קרוב לשנה. "ידעתי שבמוקדם או במאוחר הנשיא ירצה שאגיד לציבור משהו שאינו נכון או שיגרום לי להישמע מטורפת", היא טוענת בספרה.
מי שעוד זוכים לטיפול בידיים של גרישם הם ג'ארד קושנר ואיוונקה טראמפ, שלדבריה כונו "המתמחים" על ידי בכירים בבית הלבן שסברו כי אין להם שום כישורים לשמש בתפקידים שקיבלו מאבי הכלה. כינוייה של איוונקה בפי מלניה וצוות הבית הלבן היה "הנסיכה", ולא מפליא שהם ניסו להשיג פגישה עם המלכה אליזבת. "הם האמינו שהם משפחת המלוכה של ארצות־הברית".
את קושנר מכנה גרישם בספר The Slim Reaper (”הקוצץ הדק" בתרגום מאוד חופשי) כי הוא נהג לדחוף את עצמו לפרויקטים של אנשים אחרים, ואחרי שנכשל הפיל עליהם את האשמה.
החלקים היותר מכעיסים בספר הם התיאורים על אווירת ההטרדות המיניות בבית הלבן והקיבעון של טראמפ על מראה חיצוני. ״הוא שאל אותי פעם אם השיניים שלי אמיתיות. בפעם אחרת אמר לי להגיד לבת ברית פוליטית באריזונה להפסיק ללבוש בגדים ללא שרוולים, מכיוון שיש לה זרועות מכוערות״.
היא מספרת כי טראמפ שם עין על עובדת צעירה, ולטענתה היא דאגה להרחיק אותה ממנו. פעם אחת, כותבת גרישם, הזמין טראמפ את העובדת ללשכה שלו על מטוס אייר פורס 1 ״כדי להסתכל עליה״, ואחרי שיצאה הוא תיאר לנוכחים את הישבן שלה. בפעם אחרת הוא התקשר לגרישם מהמטוס כדי להבהיר לה שאיבר מינו אינו קטן או בצורת פטרייה, כפי שטענה סטורמי דניאלס. כזכור, דניאלס, שחקנית פורנו, חשפה רומן עבר שהיה לה עם טראמפ, קיבלה דמי שתיקה כדי לא להביך את הנשיא ונתנה לו ציון נמוך על ביצועיו במיטה.
גרישם מקדישה חלק נרחב ליחסים שלה עם מקס מילר, עוזר בבית הלבן, שהפכו עם הזמן לאלימים. היא מספרת שטראמפ גילה עניין מתמשך ביחסים האלה, ובין היתר שאל את מילר - ששמו אינו מוזכר בספר אך הוא גלוי לכל - אם גרישם טובה במיטה. דונלד ומלניה הזמינו את השניים לאירועים כזוג וידעו עליהם הכל. לטענתה, הם גם ידעו מתי מערכת היחסים נעשתה אלימה ״ונראה שלא היה אכפת להם״.
גרישם כותבת שהיא סיפרה למלניה שנפרדה מהעוזר כי התעלל בה. "היא שאלה אותי אם התקשרתי למשטרה ועניתי בשלילה. הסברתי לה שהממשל לא צריך עוד סקנדל של התעללות ואלימות בשלב קרוב כל כך לבחירות. מלאניה הנהנה ולא העלתה את העניין יותר".
כעבור כמה שבועות, מספרת גרישם, היא הייתה עם דונלד על אייר פורס 1. "הוא אמר לי שהאקס שלי נמצא בסביבה, שקשה לו בלעדיי ושהוא בחור נהדר. אמרתי לנשיא ש׳הבחור הנהדר׳ הזה הוא אלים ושיש לו בעיות שליטה בכעסים. קיוויתי שיתייחס אליי ברצינות, שיעשה משהו, אבל הוא שילב את ידיו ואמר, ׳זה מפתיע אותי, הוא באמת שבור מהפרידה׳". גרישם כותבת שהם "לא נראו מוטרדים מהאפשרות שיש עובד מתעלל בבית הלבן. אף אחד מהם לא שאל אם אני צריכה עזרה או הגנה. לא הייתה שום בדיקה. עובד בבית הלבן מואשם בתקיפת אישה שהנשיא סומך עליה, לא רק שזה לא הטריד את טראמפ, הוא תומך עכשיו בקמפיין של האקס שלי לקונגרס".
האקס, אגב, מכחיש את כל הטענות והגיש תביעה נגד גרישם.
בין הדברים המהותיים יותר שראתה גרישם והעלימה מהם עין, הייתה הפעם שבה אמר טראמפ לוולדימיר פוטין: "אהיה קצת קשוח כלפיך בשביל המצלמות ואחר כך נדבר". היא מספרת שפוטין הביא מתרגמת יפה לפגישה כדי להסיח את דעתו של טראמפ.
גרישם חושפת כי ביקור מסתורי של טראמפ בבית החולים הצבאי הלאומי וולטר ריד - שהוסתר מהתקשורת ומעולם לא הוסבר - היה כדי לעבור קולונוסקופיה. טראמפ סירב לעבור אותה תחת הרדמה ״כי לא היה יכול לשאת את האפשרות שסגן הנשיא, מייק פנס, יהיה נשיא אפילו לשעה״. הסיבה לסודיות ביצוע הבדיקה, לפי גרישם, הייתה חששו של טראמפ להפוך לבדיחה בתוכניות הלילה. "כמו עם הקורונה, הוא סירב להשתמש בניסיונו כדי להוות מודל, להסיר סטיגמה ולהציל חיים", כותבת גרישם, "הוא היה עטוף באגו ובאשליות שלו על היותו בלתי מנוצח״.
אחרי שהתפטרה ונזרקה מטראמפלנד, גרישם לא שמעה יותר ממלניה. בשבועות שקדמו לפרסום הספר עברה מסע הכפשה קיצוני אפילו ביחס למה שעולמו של טראמפ נוהג לעשות למי שהוא רואה כבוגד. היא תויגה כאקסית מטורפת שלא יכולה לקבל את העובדה שהיא כבר לא חלק מהעולם הנחשק של דונלד טראמפ.
גרישם אומרת כי לא חשבה מעולם לכתוב ספר על עבודתה עם טראמפ. להפך, היא סייעה לבית הלבן לנסח הצהרות שתוקפות את מי שכן כתבו. ״אבל כשהתעוררתי באותו בוקר בינואר למהומות בקונגרס והבנתי מה העולם הזה באמת", כותבת גרישם, "זו הייתה התקפה שהנשיא עודד בזדון והגברת הראשונה התעלמה ממנה במכוון. מבחינתי הקסם פג. הייתי העובדת הבכירה הראשונה שהתפטרה באותו יום ומעולם לא הצטערתי על כך. אני יודעת שעכשיו יהיו מאמצים להשמיד אותי - אני יודעת כי עשיתי את אותו דבר לאנשים אחרים. זה צדק פואטי, אני מניחה״.
