עוד לפני שעלה על המטוס לעצרת האו"ם בניו יורק, סגרו לראש הממשלה יאיר לפיד פגישות עם שלושה מנהיגים מהעולם הערבי - נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, עבדאללה מלך ירדן, ונשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי. אין הרבה מה לחדש כשתוכן השיחות ידוע פחות או יותר. מה שחשוב הפעם הוא עניין הנראות. ללפיד חשוב שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן וצוותו, מנהיגים מסוימים באירופה, ובעיקר נשיאים וראשי מדינות בעולם הערבי, אלה ששומרים מרחק, יראו שהעסק יכול להתנהל בצורה הכי טבעית. יש מדינות בעולם הערבי שהיחסים איתן לא פתורים, עם מדינות אחרות מתקיימים יחסים מתחת לשולחן, ויש מדינות כמו מצרים, ירדן וטורקיה, שביחסים איתן יש מרווח לא מבוטל לשיפורים.
צריך לחזור ולהזכיר: שיתוף הפעולה הביטחוני-אסטרטגי עם מצרים וירדן טוב מאוד. הצדדים למדו להכיר זה את זה. כשצד אחד מדבר על "בעיות" או על "טרוריסטים", הצד השני מבין בלי מילים מיותרות. אבל עדיין לא נוצר הקשר בין האזרחים. היקף הסחר ושיתופי הפעולה הכלכליים עם מצרים אמנם עלה, אבל יכול להיות הרבה יותר גבוה. ובכלל, מי ראה כאן תייר מצרי בעשר השנים האחרונות? וגם המצב עם ירדן מסובך ובעייתי.
מנהיגי המדינות הערביות, ובעיקר יועציהם, למדו בעת האחרונה להתבונן ביחסים המתפתחים בקצב מפתיע בין ישראל לבין איחוד האמירויות. שר החוץ עבדאללה בן זאיד, הנציג הרשמי הבכיר בעצרת האו"ם, יצא אחרי ביקור ארוך מתל אביב לניו יורק. מי היה חולם על אפשרות כזאת לפני שלוש או ארבע שנים? עכשיו האמירויות לוקחות צעד אחד קדימה: תכנון שיתופי פעולה משולשים, אזרחיים לחלוטין, בין ישראל, הנסיכויות וירדן, או הסכם דומה, בנפרד, עם מצרים.
אבל יש בעיה ששלושת המנהיגים המוסלמים החליטו להתעלם ממנה: עוד פחות מחודשיים ייערכו אצלנו בחירות, ואף אחד לא רוצה להיתפס כלפי חוץ כמי שמסייע למישהו או מתערב בהן. ובכל זאת, הם לא דחו ולא ברחו מהפגישות עם לפיד. ארדואן, שגם לו מחכות בחירות, הולך בגדול, א-סיסי מצפצף, ולמלך עבדאללה יש תמיד עניינים פלסטיניים בוערים.
סמדר פרי צילום: יריב כץסימני המהפך החיובי, ולו בעניין הנראות, עדיין לא ניכרים במדינות אחרות בעולם הערבי: מלך מרוקו, מוחמד השישי, לא יגיע, כמו תמיד, ולכן לא יתקיים מפגש. ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי, ידאג לא להיתקל בלפיד ויועציו. חיזבאללה מטריד אותו יותר מהישראלים. ככלל, אלה ימים קשים בעולם הערבי, שסובל ממשבר כלכלי חריף (ירדן), חמור מאוד (מצרים) ובינוני עד קשה (טורקיה). ישראל, עם יד על הלב, לא יכולה לעזור באופן ישיר. היא יכולה לזרוק מילה טובה פה ושם אצל בעלי ההון וקרנות הסיוע.
אבל דומה שעיקר תשומת הלב ממוקד עכשיו בלבנון. אנחנו נמצאים בין שני תרחישי קיצון: או שחיזבאללה ינחית מהלומת פתע וישראל תגיב, או שיושג הסכם על אסדות הגז ויוביל את ביירות וירושלים למצב יחסים חדש. גם זאת אפשרות שמתקבלת על הדעת, ולא רק אצלנו. גם אינטלקטואלים ופוליטיקאים בביירות מתחילים לבדוק את האופציות.
- סמדר פרי היא פרשנית העולם הערבי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
