בבחירות בארה"ב ב-1964 העדיף הנשיא הדמוקרטי לינדון ג'ונסון לנהל קמפיין תחת המסר "נשיא כל העם". הוא החליט להתעלם ממחלוקות בין-מפלגתיות עם הרפובליקנים ולעסוק רק בנושאים המאחדים את האמריקנים. הוא דיבר מאחורי הדוכן הנשיאותי עם סמל העיט על תקוותיו ל"חברה הגדולה" שבה יחוסל העוני, יובטחו זכויות האזרח, יכונן שלום וכולם יצעדו "לאורך השביל הארוך, המתפתל למעלה אל השגשוג".
הוא לא תקף אישית את המועמד הרפובליקני בארי גולדווטר וגם התשדיר המפורסם של ילדת החרצית, שהוקרן פעם אחת בלבד, לא הזכיר את שמו. בסרטון נראתה ילדה קטנה שאוחזת בפרח ותולשת ממנו עלים תוך כדי ספירה. קול מבוגר ומאיים החליף אותה בספירה לאחור מעשר עד אחת, כמו לפני שיגור טיל. בצילום תקריב התמקדה המצלמה באישון עינה של הילדה וכאשר הסתיימה הספירה נראתה פצצה גרעינית מתפוצצת בתוכו. הקריין הכריז על רקע הפטרייה המתפשטת: "האפשרויות הן ליצור עולם שבו כל ילדי האלוהים יוכלו לחיות, או ללכת אל החשכה. עלינו לאהוב זה את זה, או שנגזר גורלנו למות". כולם הבינו שהכוונה לגולדווטר, שנתפש כמחרחר מלחמה גרעינית וכך נגזר גורלו להפסד.
יאיר לפיד אינו זהה לג'ונסון באופיו וברקע הפוליטי שבו צמח, אבל יש דמיון קלוש בנסיבות שבהן שניהם הגיעו לתפקיד ראש המדינה. ג'ונסון היה סגנו של הנשיא ג'ון פ. קנדי והחליף אותו בעקבות הרצח ב-1963. הוא נתפש כפוליטיקאי שנוי במחלוקת גם בקרב הדמוקרטים ומשום כך ניסה למצב את עצמו כדמות מאחדת.
לפיד חלילה לא הגיע לתפקיד בנסיבות טראגיות כאלה, אבל גם הוא לא נבחר ישירות אלא השלים הסכם רוטציה שהוקדם בעקבות נפילת הקואליציה עם בנט. גם לפיד לא נחשב ראש ממשלה "טבעי" אפילו בתוך מחנה המרכז-שמאל. ההזדמנות שנקרתה לו להתייצב מאחורי הפודיום שעליו סמל המדינה יכולה לעורר מחשבה על קמפיין דומה לזה של הנשיא ג'ונסון.
סרטון ילדת החרצית של לינדן ג'ונסון. בלי להזכיר שמות:
הנאום הראשון של לפיד לאחר בחירתו לתפקיד היה אכן ברוח של שותפות ואחדות גורל בין כלל אזרחי ישראל: "האתגרים שעומדים בפנינו הם כבירים", אמר. "המאבק באיראן, הטרור מבית, משבר החינוך הישראלי, יוקר המחיה, חיזוק הביטחון האישי. כשהאתגרים כל כך גדולים, אסור לנו לכלות את כוחנו במריבות. כדי ליצור פה טוב משותף אנחנו זקוקים אחד לשני".
אלה דברים שגם נשיא המדינה יצחק הרצוג היה יכול לומר בלי להיחשד בנטיות מפלגתיות. אפילו דברי הביקורת של לפיד היו כלליים ולא נקבו בשמם של הליכוד או של יריבו לכאורה במרוץ לראשות הממשלה בנימין נתניהו: "בישראל הקיצוניות לא באה מהרחובות לפוליטיקה, אלא להיפך, היא גולשת כמו לבה מהפוליטיקה לרחובות. המרחב הפוליטי הפך לקיצוני יותר ויותר, אלים ומרושע יותר ויותר, והוא גורר אחריו את החברה הישראלית. את זה עלינו לעצור".
השאלה היא עד כמה קמפיין כזה יועיל ללפיד וישרת את מפלגתו? הרי תעמולת הליכוד תתמקד בעיקר בו ותציג את מערכת הבחירות הבאה כהתמודדות ישירה על ראשות הממשלה. זה לא יהיה קרב רק בין מחנה הימין לשמאל, אלא בין האנשים נתניהו ולפיד. מי מהם מסוגל להוביל טוב יותר את המדינה?
ד"ר ברוך לשםהמסרים השליליים ליוו גם את מערכות בחירות קודמות. לפני בחירות מרץ 2019 אמר נתניהו: "היום בני גנץ מוכן לתת את ראשות הממשלה ליאיר לפיד שניסיונו הביטחוני מסתפק בזה שהיה כתב 'במחנה'". לקראת בחירות 2021 הוא תקף את לפיד על הפרופיל האישי הנמוך שבו ניהל את הקמפיין שלו. בכל אספת בחירות פתח בשאלה: "איפה יאיר? הוא מסתתר כי הוא לא רוצה שידעו שהוא מתחרה על ראשות הממשלה". בבחירות הבאות יטען הליכוד, על רקע הממשלה האחרונה, יטען כי לפיד יפקיד את גורלה של ישראל בידי אחמד טיבי ומנסור עבאס.
האם כדאי ללפיד להיגרר למלחמת הבוץ הזו, או שעליו להבליג ולהמשיך בקמפיין ממלכתי שמתעלם מנתניהו וקורא לאחדות והנמכת הלהבות הפוליטיות? מדובר בדילמה: מצד אחד זה יכול לחזק את הדימוי שאליו חתר בארבע מערכות הבחירות האחרונות כ"מבוגר האחראי" שמוותר על האגו למען חיבורים פוליטיים, כמו הקמת כחול לבן והממשלה עם בנט. מצד שני, קמפיין חיובי ונינוח כזה יכול להרדים את בוחרי המחנה שלו שיעדיפו ללכת לים ביום הבחירות במקום להגיע לקלפיות. אחוזי הצבעה נמוכים באלקטורט הפוטנציאלי של מצביעי מרכז-שמאל יבטיחו את חזרת נתניהו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
