האינפלציה הכתה את ג'ו ביידן בעודו באוויר, בדרך לנתב"ג. כאשר נרשמת עלייה של יותר מ-9% במחירים, מיולי שעבר ליולי השנה, אין לנשיא ארה"ב במה להתנחם: התחזיות הכלכליות משחירות, הבורסות יורדות והבוחרים בורחים, בעיקר הבוחרים מהמעמד הבינוני-נמוך, קהל המצביעים המסורתי של המפלגה הדמוקרטית.
המזרח התיכון ואתגריו נמצא כרגע במקום השישי או השביעי בסדר היום של ביידן. האינפלציה תופסת את המקום הראשון, אחריה התרופפות החוק והסדר בתוך ארה"ב, ההגירה הבלתי חוקית מגבול מקסיקו, מלחמת רוסיה-אוקראינה והמאבק הכלכלי עם סין. זה לא אומר שביידן אדיש לחששות של ישראל ושל מדינות הנפט מאיראן. בליבו הוא איתנו. אבל איראן היא רק ענן קודר אחד במה שנראה כרגע כסופה מושלמת. לא מאיראן תבוא הגאולה.
אנחנו רגילים לייחס לאמריקה את תפקיד המנהיג: כאשר מתרחש עימות בינלאומי היא המובילה, הפטרונית, המתווכת, ובמקרים מסוימים גם מי שמנסה לכפות את דעתה או משתמשת בכוחה הצבאי כדי להכריע. גם אם זה לא תמיד קורה במציאות, זאת הנחת העבודה; זאת האסטרטגיה.
ביידן מציע לידידותיה של ארה"ב באזור, וישראל בראשן, אסטרטגיה אמריקנית אחרת. לא מנהיג, מסייע; לא מתווך, שדכן; לא חתן, שושבין. אם ישראל, סעודיה, האמירויות, במצרים, ירדן ובחריין מוכנות לשתף פעולה במאמץ לבלימת איראן, אמריקה תיתן לפרויקט את חסותה.
נכון שההתקרבות בין ישראל למדינות הנפט נולדה מהיחלשותה של ארה"ב. התהליך הזה, שמקורו בסדרה של מלחמות מיותרות, כושלות, שהסתבכה בהן, ובשורה של בעיות פנימיות שהחמירו, לא מבשר טובות למערב, ולישראל בתוכו. אבל המציאות הקשה הזאת נושאת בתוכה גם בשורה: הוואקום שנוצר מבקש להתמלא. כך נולדו הסכמי אברהם וכך נוצר סיכוי לשיתוף פעולה צבאי בין ישראל לסעודיה. כאשר ביידן ינחת בריאד הוא יעשה כמיטב יכולתו לקדם את הסיכוי הזה.
השידוך בין ישראל לסעודיה הוא הסעיף השני במסע שלו - מכובד אבל לא ראשון. הראשון הוא הגדלת ייצור הנפט. בלי ירידה משמעותית במחירי הנפט במהלך הסתיו, בחירות הביניים באמריקה יסתיימו כנראה בתבוסה של הדמוקרטים, שתהפוך את המחצית השנייה של הכהונה של ביידן לחסרת משמעות. עם כל הכבוד ליאיר לפיד, גורלו הפוליטי של ביידן תלוי במוחמד בן סלמאן, השליט בפועל של סעודיה. הכל קשור: עליית המחירים במלחמה באוקראינה; ההתקרבות בין רוסיה לאיראן במלחמה באוקראינה; ההלבנה של פשעי בן סלמאן בעליית המחירים ובמלחמה באוקראינה.
"אחינו יוסף", קרא הנשיא יצחק הרצוג לג'ו ביידן. אכן, ביידן מרגיש כבן משפחה בישראל מזה קרוב ל-50 שנה. אבל, כמו ששרה להקת "כוורת" בשיר המכולת, זה לא יוסף: זאת האינפלציה הגואה, המלחמה באירופה, הבחירות המתקרבות. נשיא בתוך צרותיו הוא גר.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com