בחודש האחרון נחשפנו לכמה של ידיעות בנושאי חברה, חינוך ודת, שלכאורה אין קשר ביניהן, ובשל המלחמה הנוראה שמתחוללת לנגד עינינו באוקראינה, הן לא זכו לדיון ציבורי רחב - אף שהן נוגעות במשמעות קיומנו כחברה במדינת ישראל.
החלטתו הצפויה של בג"ץ לאפשר הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל, החלטת משרד החינוך לבטל את בחינות הבגרות במקצועות הרוח (ספרות, היסטוריה ותנ"ך), פרסום הנתונים המדאיגים על שיעור המתגייסים ליחידות הקרביות, והנתון העצוב שלפיו יותר ממיליון ישראלים מחזיקים בדרכון זר (מתוך בחירה) - כל אלו מחייבים אותנו לחשבון נפש, בשאלה עד כמה החברה הישראלית רואה חשיבות בשייכות ובשורשים התרבותיים שלה.
לכל מקרה בפני עצמו יש לכאורה הסבר משלו. איסור חמץ בבסיסי בצה"ל מקורו בכפייה דתית, אך מבט רחב יותר מחייב דיון מה המשמעות, אם כן, של יהדות בלי סמלים כמו החמץ. מה מביא את שופטי העליון לראות בסמל זה היבט דתי בלבד, ולא סמל תרבותי.
כאשר בנימין נתניהו לחש באוזנו של הרב כדורי "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים", והרב שך נשא את נאום השפנים והחזירים בהתייחסותו לציבור החילוני, זעקה הארץ - ובצדק רב - שיהדות אינה רק דת אלא בעיקר נכס תרבותי. השאלה, אם כן, היא איך סמל תרבותי כמו החמץ מקבל נופך דתי בלבד. הכנסת חמץ למחנות צה"ל - סמל הממלכתיות - משמעותה שהיהדות מהווה יותר דת מאשר תרבות משותפת האמורה לחבר יחד את החברה הישראלית היהודית לליבה משותפת.
כדי לנצח את כוחות הרשע של איראן, אנחנו חייבים לחזק את מנועי הצמיחה התרבותית והזהותית. לשם כך יש לאמץ ולחזק את החיבור לסמלים שמשקפים את הזהות הישראלית והזהות היהודית
בעוד לסוגיית החמץ ניתן לייחס היבט דתי, ולכן זכויות הפרט גוברות, קצת קשה להבין את ההסבר לביטול בחינות הבגרות במקצועות הרוח. כיצד חברה יכולה להתקיים בלי עולם רוח תרבותי היושב על אדני תרבות מקדמת דנא. מה לנו כי נלין כאשר יותר מ-70 אחוז מההורים אינם רואים חשיבות בלימוד תנ"ך וספרות?
כמו כן, צריך להיות עיוור כדי לא לראות את הקשר הישיר בין הירידה בשיעור המשרתים ביחידות הלוחמות לבין הפניית עורף לתרבות השורשית שלנו ואימוץ הערכים האזרחיים באופן בלעדי. אנו ממוקדים בזוועות המלחמה ובסוגיית הפליטים, ואיננו מפנים מספיק תשומת לב לרוח האיתנה שמפגין העם האוקראיני: הרצון העז שלהם לשמר את הלאומיות, התרבות, השפה, והזהות הפרטיקולרית מאפשר להם לעמוד איתן מול הכוח הרוסי העצום.
מוטי שקלאראלכס קולומויסקיישראל חייבת להפנים זאת: אם אנו רוצים לנצח את כוחות הרשע של איראן, אנחנו חייבים לחזק את מנועי הצמיחה התרבותית והזהותית שלנו. לשם כך, חייבים לאמץ ולחזק את החיבור לסמלים שמשקפים את הזהות הישראלית, ולא פחות את הזהות היהודית.
חז"ל אמרו: חכמה בגויים תאמין. מהחברה האוקראינית 2022 ניתן גם ללמוד שיעור על חשיבות האמונה בצדקת הדרך. המלחמה על החופש אינה רק על עצמאות אזרחית, היא בעיקר רצון לשמור על הזהות התרבות ועל השפה.
- מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
